ספריית בית התותחן, חיל התותחנים בראשיתו,


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
כותר: חיל התותחנים בראשיתו
מספר הכותר: 149
מוציא לאור: מרכז מידע למורשת חת"מ - בית התותחן
סיווג: חוברת / תדפיס, חוברת / תדפיס 
סוגה-ג'אנר: צבא ובטחון, צבא ובטחון 
מספר עמודים: 15
מפתח (Index): בחר
תקציר/הערות:  תוכו העניינים
א. הקמת החת"מ - צעדים ראשונים
1. הקמת "שירות התותחנים".
2. ראשוני התותחנים.
3. עדותו של האלוף (מיל)מאיר אילן.
4. מכתב הרמ"א ישראל גלילי לפעילי הרכש.
5. ההוראה להקמת החת"מ.
6. הארטילריה של צה"ל במלחמת העצמאות.
7. ההרכב האנושי של לוחמי החת"מ בראשיתו.
ב. מבצע "חמץ" - הקרב הראשון.
1. מבצע "חמץ" במסגרת תכנית ד'.
2. התכנית לביצוע מבצע "חמץ".
3. "הסיוע הארטילרי" במבצע "חמץ".
4. כיבוש תל-א-ריש. עדות המג"ד.
5. הקרב על תל-א-ריש.
6. כשלון הקרב על תל-א-ריש דברי המח"ט.
7. כשלון הקרב על תל-א-ריש. סיכום המג"ד.
ג. חודש הפלישה - הקרב על הדגניות.
1. 5 "נפוליונצ'יקים" מגיעים.
2. ה"דוידקה".
3. יחסי הכוחות הארטילריים.
4. ירי נ.מ. בשמי תל-אביב.
5. פלישת הצבא הסורי לעמק הירדן.
6. נפילת צמח ופינוי מסדה ושער - הגולן ; הקרב על דגניה א'.
7. ההתקפה על דגניה ב'. התערבות החת"מ בקרב.
8. פעולות החת"מ בחודש הפלישה.


ד. קרבות "עשרת - הימים" ומבצע "יואב".
1. תקופת ההפוגה הראשונה - מכתב ראש אכ"א למח"טים.
2. רשימת פעולות החת"מ בקרבות "עשרת הימים".
3. תקופת ההפוגה השניה - גידול כולו של החת"מ.
4. החת"מ משתלב במבצע "יואב".
5. ראשיתו של מבצע "יואב".
6. חלקו של החת"מ בקרב על משטרת עיראק-אל-מנשיה.
7. כשלון ההתקפה על משטרת עיראק-אל-מנשיה.
ה. כיבוש משטרת עיראק- סודאן.
1. מצודת "יואב" מיקומה וחשיבותה.
2. שבע התקפות - נפל על משטרת עיראק-סודאן.
3. סיבות הכישלונות הקודמים.
4. התכנון לכיבוש המצודה.
5. הביצוע.
6. כיצד נפלה המצודה.
7. סיום הקרב על משטרת עיראק-סודאן.
1. מצודת "יואב" מיקומה וחשיבותה.
2. שבע התקפות - נפל על משטרת עיראק-סודאן
3. סיבות הכישלונות הקודמים.
4. התכנון לכיבוש המצודה.
5. הביצוע.
6. כיצד נפלה המצודה.
7. סיום הקרב על משטרת עיראק-סודאן.


 
א. הקמת החת"מ - צעדים ראשונים.
1. בחודש מרס 1948, כאשר המאבק בערים המעורבות והמלחמה על הדרכים
 הגיעו לשיאם, כאשר מאבקו של הישוב היהודי בארץ-ישראל כנגד ערביי ארץ -
 ישראל הגיע לנקודת משבר, הוחלט המטה "ההגנה" להקים את "שירות
 התותחנים". הייתה זו החלטה נועזת ויומרנית ביותר על רקע היקף כוח - האדם
 המיומן, כלי - נשק, והמצב הפוליטי - צבאי של אותה תקופה. שהרי בשעה
 ש"השרות ונימי" נשען לפחות בראשיתו על הספנות והדייג במגזר האזרחי, ועל
 הפליאם - הפלוגה הימית של הפלמ"ח, וכמוהו ה"שרות האווירי" נשען על
 פעילות התעופה האזרחית ומועדוני התעופה לא היה כל יסוד כמעט להקמת
 "שירות התותחנים". תחת השלטון הבריטי בארץ-ישראל לא הייתה כל
 אפשרות לייבא תותחים, ציוד קשר וציוד טכני נוסף, לא כל שכן לאמן ולהדריך
 צוותי - סוללה בהפעלת ארטילריה. מה עוד שכל המאמץ הצבאי היהודי באותם
 תקופה (ובכלל זה מאמץ הרכש), התרכו ביבוא נשק קל (רובים, מקלעים,
 תחמושת וכיוצ"ב) ובציוד ואימון יחידות חיל-הרגלים (החי"ש והפלמ"ח) כדי
 לעמוד במאבק על הדרכים, על הערים המעורבות, ועל נקודות ישוב מבודדות,
 מאבק שהלך והחמיר מיום ליום.
2. תחילה (במרס 1948) התכנסו קומץ של לוחמים, שרכשו את מקצוע התותחנות
 במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם השניה, ותכסו עצה כיצד לנסות
 ולהקים את "שירות התותחנים". בין המייסדים היו אליעזר דינאי, אברהם יפה,
 דניאל קמחי, מאיר אילן, שמואל אדמון, דב ארנון, ואריה (לובה) אליאב. על
 קומץ המייסדים הוטלה המשימה הראשונית לאתר ברחבי הארץ וביחידות
 "ההגנה" השונות את אותם לוחמים שרכשו ניסיון כלשהו בצבא הבריטי, (או
 בצבאות אחרים) בתותחנות במלחמת העולם השניה.
3. מספר על כך האלוף (מיס מאיר אילן ו"ל: "למעשה כל כוח-האדם היה מגויס
 כבר כאשר התחלנו לפעול להקמת חיל התותחנים. כל התותחנים לשעבר היו
 מגויסים לחיל - הרגלים. לנו לא היה את מי לתפוס. אז עלה במוחנו רעיון
 מעניין. הכרזנו על כנס של ותיקי התותחנים שעתיד להתקיים בתל - אביב.
 בשעה היעודה הופיעו כל אלו שהיו תותחנים. אפילו תותחנים בצבא האוסטרי -
 הונגרי. אז עשינו דבר פשוט. סגרנו את האולם, הצבנו משמר על הדלת, והכרזנו
 שכל הנוכחים מגויסים בזה לחיל התותחנים".

4. גם המפקדה הארצית של ה"הגנה, והמטה הכללי הכירו בחשיבות הגדולה של
 חיל התותחנים כחלק בלתי נפרד מן הצבא היהודי ההולך ומוקם. בעצם ימי
 מבצע "נחשון". במאבק על הדרך לירושלים - ובתוך ימי הקרב הגדול על משמר
 - העמק, (בה הפעיל פאוזי קאוקגי, לראשונה במלחמת העצמאות=ארטילריה),
 כתב הרמ"א (ראש המפקדה הארצית) ישראל גלילי אל פעילי הרכש בחו"ל
 כדקלמן : "פאווי החל להניע יחידות גדולות לאחר שקיבל על עצמו את המערכה
 על ירושלים. זו הפעם הראשונה שהופעלו תותחים. ההרס גדול. חסרון כלי
 הנשק לטווח רחוק שובר רוחם של האנשים ומחולל הרגשת אין אונים ורפיון.
 בישוב עלולה להשתרר ההכרה על עדיפותם ויתרונם של הערבים. הדברים סופרו
 לא רק לשם תיאור המצב אלא בעיקר להסברת ההכרה הבהולה בצורך
 "בכבדים" הצורך הזה הוא בגדר בכורה ראשונה. ככל שנקדים לקבלם כן נמנע
 הרס ובעיקר נחלץ הישוב מהרגשת קוצר יד".
5. המכתב הנ"ל אל פעילי הרכש בחו"ל מיום 11 באפריל 1948 ממחיש את
 החשיבות המרובה שייחס הפיקוד בעליון להקמת חיל התותחנים. שבוע לאחר
 מכן, ב- 18 באפריל 1948 מפרסם הרמ"א - ישראל גלילי הוראה המעניקה
 עדיפות עליונה להקמת חיל התותחנים כדקלמן : "לרגל ההכרה להחיש ככל
 האפשר את הקמת יחידות התותחנים החליט הפיקוד העליון על מתן בכורה
 לשירות זה, לעבודתו ולצרכיו מאת כל האגפים והשירותים". כמפקדו הראשון
 של חיל התותחנים (החת"מ) - התמנה שמואל אדמון. (עד אפריל 1948 שירת
 כמפקד "שירות התותחנים" יהודה גינצבורג).
6. בשלב הראשון להקמת חיל התותחנים הופעלו במסגרתו תותחים ומרגמות מכל
 הבא ליד. במלחמת העצמאות השתמש צה"ל בתותחים (מהם בני 50 שנה ויותר)
 מתוצרת צרפת, בריטניה, מקסיקו, ארצות הברית, שוויל ואיטליה, וכן מייצור
 התעשייה הצבאית. הארטילריה של צה"ל במלחמת העצמאות כללה :
א. תותחי - שדה : 1) 56 מ"מ, תותח הררי. מוכר גם בכינויו : "נפליונצ'יק". תוצרת
    צרפת. אחד משני התותחים העיקריים במלחמת העצמאות.
    סה"כ נרכשו כ - 50 תותחים כאלו שהופעלו בכל החזיתות.
    חלקם הופעלו אפילו מעל גבי משאית.
   2) 75 מ"מ קרופ. תוצרת גרמניה. אחד משני התותחים העיקריים
    במלחמת העצמאות. סה"כ נרכשו כ -50 תותחים כאלו
    בספטמבר 1948. (בתקופת ההפוגה השניה ולקראת מבצעי
    "יואב" וחירם). הם היו בשימוש בצה"ל כתותח עיקרי עד
    ראשית שנות החמישים.
   3) 75 מ"מ תוצרת מקסיקו. מוכר גם בכינויו : "קוקטראצ'יה".
    נרכשו 32 תותחים כאלו בספטמבר 1948. הוצאו מהשירות
    כעבור ומן קצר.
   4) 75 מ"מ, תותח הררי, תוצרת ארצות הברית. שני תותחים כאלו
    נרכשו בספטמבר 1948.


5) 3,7 אינק : הוביצר, תוצרת בריטניה. מספר תותחים כאלו נפלו
בידי צה"ל כנשק שלל ביוני 1948 (סוף "חודש הפלישה")
והופעלו בקרבות.
6) 25 ליטראות : תוצרת בריטניה. מספר תותחים כאלו נפלו שלל
ביוני 1948 (סוף "חודש הפלישה") והופעלו בקרבות. תותחים
מדגם זה נרכשו אח"כ ב- 1953 בבריטניה.
7) 105 מ"מ. תוצרת צרפת. נגרר, נרכש בסוף מלחמת העצמאות,
דצמבר 1948 (לקראת מבצע "חורב"). היה בשירות עד 1951.

ב. מרגמות : 1) מרגמה 6 אינק, תוצרת ישראל. נכנסה לשירות בחת"מ במאי
1948. הופעלה בכל החזיתות. נתגלתה ככלי בלתי - אמין ובלתי
יעיל. הוחלפה במרגמה ישראלית אחרת ובמרגמה צרפתית.
2) מרגמה 120 מ"מ, ברנדט ; תוצרת צרפת. נרכשו כ- 100 מרגמות
כאלו במאי 1948. הייתה למרגמה הכבדה העיקרית של חיל
התותחנים. נשארה בארץ שנים רבות עד שהוחלפה במרגמת
"סולתם" תוצרת ישראל.
3) מרגמת 120 מ"מ. דגם מ"י. תוצרת ישראל. 2 מרגמות ראשונות
מדגם זה, הועברו לחת"מ בדצמבר 1948.

ג. תותחי נ"מ : 1) 20 מ"מ. "היספנו - סואיזה". תוצרת שוויל. שני התותחים
הראשונים נרכשו באפריל 1948. היה זה התותח הראשון
שהפעילו כוחות הישוב היהודי במלחמת העצמאות. שני
תותחים ראשונים הופעלו כסיוע לחטיבת "נבעתי", שתקפה
ב - 28 באפריל את גבעת תל - עריש ליד חולון. (במסגרת מבצע
"חמץ"), אח"כ נרכשו כ- 50 תותחים כאלו. הם הופעלו כתותחי
נ"מ, כתותחים נגד טנקים, וכמקלע כבד. אח"כ הותקנו על גבי
זחל"מים.
2) 20 מ"מ איטלקי. נרכש בספטמבר 1948, הופעל בכל החזיתות
גם כמקלע וגם כתותח נגד טנקים.
3) 75 מ"מ. תוצרת צרפת. מספר תותחים כאלו נפלו שלל בידי
צה"ל במאי 1948. הם הופעלו כתותחי נ"מ להגנת הערים. לאחר
שהותאמו להם מרעומים של תותח 65 מ"מ הופעלו גם כתותחי
שדה.

ד. תותחי נ"ט : 1) 2 ליטראות ; תוצרת בריטניה. נפל שלל בידי צה"ל והופעל בכל
החזיתות.
2) 6 ליטראות ; תוצרת בריטניה. נפל שלל בידי צה"ל והופעל בכל
החזיתות.
3) 17 ליטראות ; תוצרת בריטניה. 2 תותחים כאלו נפלו שלל בידי
צה"ל ביולי 1948 (בקרבות "עשרת הימים"). הופעלו בקרבות
הצפון והדרום.
4) 29 מ"מ. תוצרת איטליה. נרכשו כמות קטנה בלבד. 
  5) 37 מ"מ. תוצרת בריטניה. נרכש בינואר 1949.
  6) 47 מ"מ נרכש בינואר 1949 בכמות קטנה.
 לאחר מלחמת העצמאות צמצם החת"מ את דגמי התותחים בשירות. הוכנסו
 לשימוש בעיקר תותחים צרפתיים ואמריקאיים. מאז מערכת סיני (1956) הייתה
 מגמה להסב את רוב התותחים למתנייעים. ממלחמת העצמאות נשארו בשימוש
 תותחי קרופ 75 מ"מ, תותחי 25 ליטראות בריטיים (שכמויות נוספות נרכשו
 אח"כ) והתותח הצרפתי הנגרר 105 מ"מ.
7. ההרכב האנושי של לוחמי חיל התותחנים בראשיתו היה מגוון ביותר, ובקורס
 קציני חת"מ הראשון שארגן מפקד החיל שמואל אדמון, כונסו יוצאי צבאות
 רבים ואנשיו היו דוברי 14 שפות. שלוש הקבוצות העיקריות היו אנשי הצבא
 הבריטי לשעבר, ה"רוסיים" ואנשי גח"ל (גיוס חוץ-לארץ) ומחו"ל (מתנדבי
 חוץ-לארץ) (יוצאי צבאות מזרח-אירופה) (ובעיקר בצבא ה"אדום"). תחילה
 אפילו נעשתה חלוקה ע"פ ארץ-המוצא והצבא בו קיבלו הלוחמים את הכשרתם
 הבסיסית על אנשי מרגמות - ה"רוסיים" פיקד גורודצקי (תא"ל גודר), ועל אנשי
 התותחים - יוצאי הצבא הבריטי פיקד יוובר. מאוחר יותר הוקמו 3 גדודי חת"מ
 - כמסגרת ארגונית בלבד, כאשר בכל גדוד מספר רב של כלי-נשק ארטילריים,
 והם הוכפפו כגדודי מסגרת לשלוש החזיתות כדלקמן :
 גדוד מס' 2 (לימים 402) - בפיקוד אפרים שורר בחוית הדרום.
 גדוד מסי 3 (לימים 403) - בפיקוד גרודצקי בחזית הצפון
 גדוד מס' 4 (לימים 404) - בפיקוד שלום חרמון בחזית המרכז.
א. מבצע "חמץ" - הקרב הראשון.
1. עם התקרב המועד של הפנוי הבריטי מא"י ועמו יום הפלישה של צבאות
 ערב-הסדירים, החל הפיקוד העליון מוציא לפועל את תכנית ד' שקבעה לה
 למטרה את "השתלטות על שטחה של המדינה העברית והגנה על גבולותיה".
 בביצוע התכנית הוחל בחלקי הארץ השונים : בצפון - כיבוש טבריה, כיבוש
 חיפה, כיבוש צפת - במסגרת מבצע "יפתח". בירושלים - מבצע "יבוסי" ובמרחב
 ת"א-יפו (בשטח שבין מרחבי החטיבות "אלכסנדרוני" בצפון, "קרייתי" במרכז,
 ו"גבעתי" בדרום) - בוצע מבצע "חמץ", בו השתתפו לראשונה יחידות חיל
 התותחנים .
2. מגמת מבצע "חמץ" הייתה-ע"פ פקודת מטכ"ל/אג"מ מיום 22 באפריל 1948
 ,ילטהר את השטח שבין החטיבות "אלכסנדרוני" "קרייתי" "ונבעתי" לשם :
 א) כיתורה של יפו, ב) פתיחת הדרך לשדה התעופה בלוד". למבצע הוקצו כוחות
 מחטיבות "אלכסנדוני" "קרייתי" "גבעתי" וחיל התותחנים שהתארגן באותם
 ימים ן למפקד המבצע נקבע ב- 26/4 מח"ט "אלכסנדרוני" דן אבן. באותו יום
 (16.4.48) תקפו יחידות של אצ"ל את שכונת מנשיה ביפו, וכדי להימנע מלחימת
 שטח בנוי בתוך יפו - והסתבכות עם הצבא הבריטי שחנה בה גובשה התכנית
 לכיתור יפו בשני שלבים :

בשלב א' - תכבוש חטיבת "אלכסנדרוני" את דרום מחנה תל-ליטווינסקי ואת
הכפרים סקיה ותיריה תוך ביצוע פעולת הסחה נגד ראש העין ; חטיבת "קרייתי"
תטריד את סלמה ואת השכונות הצפון - מזרחיות והדרומיות של יפו (אבו - כביר,
ג'בליה) ותתבסס בשטחים שיכבשו במרחבה; חטיבת "גבעתי" תכבוש את
תל-א-ריש ותפשוט על מטה הכרח הערבי ביפו (בית ביבי). וזאת בעוד האצ"ל פועל
נגד צפון-יפו (מנשיה) ומטריד את מרכזה באש מרגמות 81 מ"מ.
בשלב ב' - תכבוש חט' "אלכסנדרוני" (בסיוע חט' "קרייתי") את סלמה ; וחט'
"גבעתי" (בסיוע חט' "קרייתי") תכבוש את יזור. חט' "קרייתי" תתבסס אח"כ
בשטחים שיכבשו במרחבה.
 כסיוע לנבצע "חמץ" העמיד החת"מ את כל ארבעת התותחים שעמדו לרשותו.
 שני תותחי נ"מ 20 מ"מ "היספנו-סואיוה" בפיקוד יהודה גינצבורג היו ת.פ. חט'
 "אלכסנדרוני" לביצוע משימותיה, ושני תותחים נוספים, 20 מ"מ
 "היספנו-סואיוה" בפיקוד אפרים שורר היו ת.פ. חט' "גבעתי" כסיוע לכיבוש
 תל-א-ריש. תפקידה העיקרי של סוללת אפרים שורר (שהופעלה בקרב על
 תל-א-ריש)היה להנחיית "ריכוך ארטילרי על הגבעה ולפגוע בעמדת
 ה"פיל-בוקס" שבראשה.
 על כיבוש תל-א-ריש מספר מג"ד א' של חט' גבעתי יעקב פרלוב : "לאחר השלמת
 כל ההכנות הגיעה שעת הביצוע. שעת "הש" נקבעה ע"י המפקד הכללי של
 המבצע ל- 00.45 ביום 28.4.48. הנעתי את פלוגות הרגלים שבפיקודי (פלוגה ב'
 בראש, פלוגה א' ומטה הגדוד בתווך ופלוגה ג' בסוף) לעבר שדרת הברושים של
 מקווה ישראל. בהגיענו למרכן השדרה, עצרתי את פלוגה א', ועל פלוגה ב'
 פקדתי להמשיך לנוע מערבה אל התל. אותה שעה הגיעו למרכז השדרה שני
 תותחים 20 מ"מ וצוותותיהם והחלו להציב אותם במרכז הכוחות משני צדי
 השדרה. בואם של התותחנים אשר נועדו לסייע לנו בהתקפה על התל הפתיעה
 אותי - משום שהייתה זו פעולתם הראשונה של התותחנים במלחמת הקוממיות
 ואף משום שלא ידעתי מה טיבו של סיוע תותחים. . . כמו כן, נאמר לי זמן קצר
 קודם לכן כי בגלל קשיים טכניים (הקושי בהצבת התותחים בלילה וכינונם ללא
 כוונות) לא יהיה לנו סיוע תותחים".
 בגלל המחסור במכשירי - קשר לא היה קשר בין סוללת התותחים ובין מטה
 גדוד א' התוקף אל מפקדת חט, גבעתי. שעת פתיחת האש נקבעה בפקודה
 מקדימה והוחלט כי על כל שינוי תועבר הודעה מתאימה באמצעות רץ. על כן
 כאשר הגיעה השעה היעודה 00.45 פתחו לוחמי הסוללה באש אל עבר תל-א-ריש
 שאליהם מצטרפים מפעילי הנשק המסייע הנוסף (מרגמות "דווידקה", 2
 מרגמות 3 אינץ' ו- 2 מקבי"ם). אלא שפלוגה ב' שהתעכבה בדרכה אל התל (בגלל
 הגדר החיצונית המערבית של מקווה - ישראל - שלא נפרצה בה פרצה מוקדמת)
 ועדיין לא הגיעה לשטח הערכות, איבדה עתה את גורם ההפתעה ואנשיה
 השתטחו ארצה. כ"כ משכה את "הארטילריה" (שכוונה ע"י כדורים נותבים
 לצורך בקרת אש בלילה) את אש האויב אל עמדות התותחים שלצדם היו
 מרוכזים כאמור עשרות לוחמים מפלוגות א' ו- ג'.

 "רנו" ובסיוע ארטילרי. הנסיגה רבת - האבדות מצמח, ההרעשות וההפצצות
 הורידו את מורל הלוחמים, והביאו לפינוי מסדה ושער-גולן.
6. הקרב על תל-א-ריש, התפרסם בתולדות מלחמת העצמאות כאחד המקרים
 הבודדים בו הפעילו ערביי א"י התקפת-נגד מוצלחת שגרמה לנסיגת כוחותינו
 מן התל, כשהם סובלים אבדות כבדות (בניסיונם להדוף את התקפת-הנגד
 ובעיקר בנסיגה). חט' 'גבעתי' איבדה בקרב על תל-א-ריש 33 הרוגים ו כ- 100
 פצועים (ושני מגלד"ים (מכונת ירייה מ-ג) מקלע "ברן", 20 רובים ו- 12
 תל-מקלעים אבדו בשדה הקרב.) בסיכום מפקדים על קרב תל-א-ריש אמר
 מח"ט גבעתי שמעון אבידן: "...השלב הראשון של המבצע, היינו כיבוש
 תל-א-ריש, תוכנן ותורגל בראוי - דבר שהתבטא בתוצאות. אך המשך הלחימה
 תבע בגרות מהחטיבה ויחידותיה אשר לא הייתה עדיין. היה זה המקרה הבולט
 הראשון בתולדות החטיבה שדרש התבססות מיידית במקום כבוש אל מול
 התקפות-נגד מיידיות של האויב, והלוחמים לא ידעו עדיין את סוד הסיסמה
 "זעה חוסכת דם" . . - . כמו כן היו הכוחות שהוקצו להתבססות בתל, גדולים מדי-
 דבר שהביא לצפיפות בעמדות בלתי מתאימות ולאבדות מיותרות".
7. גם המג"ד יעקב פרולוב התייחס בדברי הסיכום שלו לנושאי ההתבססות
 והסיוע ; " . . . עד לפרשת תל-א-ריש היו עיקר פעולותינו היזומות-פשיטות שאינן
 קשורות בהתבססות. לא הוקדשה לעניין ההתבססות מחשבה מוקדמת ולא
 נלקחו או נשלחו לתל כל אמצעי התחפרות וחומרי ביצורים. דחסו לתל מספר
 אנשים רב מדי ביחס לשטחו. כתוצאה מכך היו לנו אבדות רבות על התל. . - . נשק
 הסיוע שהוקצב לצורך ההתקפה על תל-א-ריש, תותחי 20 מ"מ, דווידקות,
 מרגמות 81 מיימ ומקב"ים- לא הועמד תחת פיקוד הגדוד, אלא היה בסיוע כללי
 באמצעות מטה חטיבה. מכך נבעו מספר תקלות ; פתיחת אש התותחים בטרם
 זמן ; חוסר אפשרות לנצל את התותחים לשבירת התקפת-נגד של האויב".
נ. חודש הפלישה - הקרב על הדגניות.
1. במחצית מאי 1948, ימים ספורים לאחר הקמת המדינה (ה' איי תש"ח-
 15.5.489) הגיעו ארצה תותחי-השדה הראשונים, 65 מ"מ - "הנפליונצ'יקים".
 אלו היו תותחים קטנים ומיושנים מותאמים ללחימה הררית (והיו ניתנים
 לפרוק ולנשיאה על גבי פרדות). למעשה נרכשו 25 תותחים מסוג זה, אך הכלים,
 התחמושת ומכשירי הכוון הועמסו ע"י אנשי הרכש בחו"ל בשתי אוניות.
 בראשונה 20 תותחים, מכשירי הכוון ותחמושת, ובשניה 5 תותחים נוספים
 ועיקר התחמושת. אלא שהאנייה הראשונה התעכבה בדרכה מסיבות שונות,
 והאנייה השניה הקדימה לבוא, והביאה ארצה 5 תותחים , כמות גדולה של
 תחמושת אך ללא מכשירי כוון וללא ספרי-תותח. התותח, מתוצרת צרפת, לא
 היה מוכר בארץ ע"י יוצרי הצבא הבריטי, ויהודי-צרפת. מאנשי המח"ל (מתנדבי
 חוץ-לארץ) בשם קאופמן, הוא שהציל את המצב, ולימד את הצוות הראשון של
 החת"מ כיצד מפעילים את "הנפליונצ'יק".


2. כלי-הנשק הארטילרי הראשון מתוצרת התעשייה הצבאית הישראלית (תע"ש)
 הייתה מרגמת ה"דווידקה", שזכתה לפרסום רב והפכה לאחד מסמלי מלחמת
 העצמאות ; נקראת על שם דוד ליבוביץ', מורה בבית - הספר החקלאי במקווה -
 ישראל, שפיתח אותה (בסיוע הנשקים של חזית דרום, זרובבל רבינוביץ', יעקב
 ודוד נוימן). האב-טיפוס הותקן מקנה-תותח בקוטר של 65 מ"מ, בסיס-מתכתי
 ממסגריית חברת-החשמל ופצצה דמוית-בקבוק, שהכילה כמות מוגדלת של
 חומר-נפץ והרבה כדורי רובה ורסיסי-מתכת. התפוצצותה של פצצת
 ה"דווידקה" הייתה מעלה שאון רב, מפזרת רסיסים רבים על פני שטח ניכר,
 ומעלה פטריית עשן אימתנית. בכל מקום שהופעלה (בצפת, בירושלים, במרחב
 ת"א ומקומות רבים אחרים) הטילה מורא בלב האויב וגרמה בד"כ לבהלה
 גדולה. משקל המרגמה : 800 ק"ג. משקל הפצצה : 44 ק"ג. קצב אש : 2 פצצות
 בדקה. טווח : 4 ק"מ.
3. ב- 15.5.48 ביום הקמת המדינה, ותחילת פלישת צבאות ערב הסדירים
 לארץ-ישראל היו יחסי הכוחות הארטילריים בין הצדדים המתמודדים ביחס של
 1 :6 לטובת הערבים. בשעה שלרשות צבאות מצרים, ירדן, סוריה ולבנון - חיל
 משלוח עיראקי יוצבא הצלה" של קאוקגי עמדו למעלה מ- 30 סוללות ו כ- 150
 קנים מכל הסוגים, עמדו לרשות צה"ל 20 תותחי נ"מ, 20 מ"מ
 "היספנו-סואיוה", ו- 5 תותחי 65 מ"מ הררי, "נפוליונצ'יקים". רק בסוף חודש
 מאי 1948 הגיעו ארצה 20 תותחי 65 מ"מ "נפוליונצ'יקים" נוספים. יחסי-כוחות
 ארטילריים אלו העמידו את הפיקוד העליון בפני החלטות קשות וגורליות, היכן
 ומתי להפעיל את המספר הזעום של התותחים כדי לסייע ללוחמים בכל
 החזיתות לבלום את הפלישה של צבאות ערב הסדירים.
4. ראשונים הופעלו תותחי הנ"מ, 20 מ"מ "היספנו-סואיוה", ביום 15.5.48 בהגנה
 אווירית על שמי ת"א. באותו יום, (בוקר יום א' בשעה 0500) תקפו מטוסי
 "ספיטפייר" מצריים את ת"א בניסיון לפגוע בתחנת הכוח "רידינג" ובשדה
 התעופה "שדה דב" שלידה. באש הנ"מ הישראלית הופל מטוס מצרי אחד, ושני
 תותחנים שרצו לעבר עמדת הנ"מ שלהם נהרגו, אך הפעלת החת"מ באש נ"מ
 שמרה על המורל האזרחי והוכיחה לתושבי ת"א כי יש תשובה להתקפת
 המטוסים .
5. הקרב הגדול בעמק הירדן בכלל ועל הדגניות בפרט המחיש בצורה קיצונית את
 חשיבות הארטילריה כנשק מסייע להדיפת הצבא הערבי הפולש. הצבא הסורי
 פלש לא"י דרך עמק הירדן במוצ"ש 15/5, בשעה 0100 בלילה ונפתחה הרעשה
 ארטילרית על עין גב, מסדה ושער-גולן, ועם שחר החלה גם הפצצה אווירית.
 בחיפוי אש ארטילרית כבדה נעו עם בוקר שתי פלוגות סוריות אל עבר מחנה
 צבא בצמח (פלוגה אחת) ואל עבר מסדה ושער הגולן (בחיפוי נוסף של שריוניות).
 אולם אנשי שער-הגולן בסיוע מחלקת תגבורת עם תותחי 10 מ'ימ שהספיקה
 להגיע למשק, הצליחו להדוף את ההתקפה. ב- 17 למאי נערכה התקפה נוספת
 על צמח - בסיוע שריוניות ובחיפוי תותחים, ולמחרת בהתקפה מכרעת נפלה
 צמח. הייתה וו התקפה סורית מתואמת של חי"ר סורי שהתקדם בחיפוי טנקי

6. עם כיבוש צמח, ופינוי מסדה ושער-גולן נשארו שתי הדגניות (דגניה א' ו- ב')
 מחסום אחרון בפני חדירה סורית עמוקה. האש הארטילרית הכבדה הסבה
 אבדות כבדות למגני הדגניות שתוגברו באנשי חט' "גולני". לעבר דגניה א'
 התקדמו 5 טנקים "רנו" ושריוניות, ובעקבותיהם אנשי חי"ר. טנקים אחרים
 הצליחו לפרוץ את גדרות המשק והגיעו אל העמדות. שריונית אחת נפגעה מאש
 תותח 20 מ"מ שהופעל מבית ירח הסמוכה. טנק אחר פרץ למשק נפגע ונסוג.
 טנק שני שחדר למשק נפגע באש בקבוקי מולוטוב ו"פיאט" (נשק אנטי - טנקי
 של ימי תש"ח) ונותר כאנדרטה בחצר המשק. טנק שלישי נפגע בפגז מרגמה,
 ושריונית הועלתה באש. החי"ר הסורי נסוג.
7. אותה שעה ובמקביל להתקפה הסורית על דגניה ב' הגיעו שני תותחי 65 מ"מ
 בפיקודו של אפרים שורר לרכס יבנאל, והוצבו ליד קיבוץ אלומות אל מול פני
 הזירה כאשר מוצא הירדן, קבוצת כינרת, שתי הדגניות והעיירה צמח פרושות
 למטה לפניהם. הסורים תקפו את דגניה ב' עם שתי פלוגות חי"ר ובסיוע 8
 טנקים ושריוניות והסתערו פעמיים על המשק. אלא שהשריון הסורי למד את
 לקח כישלונו מהתקפת-הבוקר על דגניה א' ולא התקרב אל המשק אלא לטווח
 של 400 מ'. ברגעים קריטיים אלו של "הקרב על הדגניות" הופעלו שני
 תותחי-השדה של אפרים שורר כנגד ריכוזי השריון, הנשק המסייע וחניוני
 החי"ר הסורי בשטח שבין צמח לדגניות. בין אם התכוונו הסורים להסתערות
 נוספת ובין אם לא - הרי שהופתעו לגמרי מפעולת החת"מ ופינו במהירות את
 שדה המערכה כולו, ולקראת ערב אף נטשו את צמח וחזרו להתבסס
 בתל-אל-קסר (תל-קציר) .
8. את פעולת החת"מ בקרב על הדגניות מתאר אפרים שורר: ". . .בשעת צהרים
 לאחר הצבת הסוללה והנחת קו הטלפון היינו מוכנים לירי. עמדתי בעמדת
 תצפית ונתתי מטרות לתותח אחד ופקודת אש. פגז ראשון נורה. צפיתי לכיוון
 המשוער של נפילת הפגז-מאומה. נתתי פקודה לפגז שני ושוב לא ראיתי כל
 פגיעה, שני פגזים נוספים - לא הועילו במאומה לטווח האש. . . .או הוריתי
 להסיט את התותח שמאלה אל מי הכינרת. הפעם פגע הפגז במים, ואז החלטנו
 להסיט ימינה עד שראינו את הפגזים נופלים במחנה הצבא בצמח. הפעלנו בירי
 מהיר את שני התותחים ופגענו במצבורי נשק ודלק. כמו כן נפגעו טנקים
 שריוניות וכלי-רכב סוריים אחרים. בשעה 1500 החלו הסורים בפינוי מהיר של
 האזור. המשכנו בירי עד לרדת החשיכה" . . . .
9. בשעות הלילה, בתום "הקרב על הדגניות" הועברו שני "הנפוליונצ'יקים"
 במהירות לחזיתות אחרות. במשך "חודש הפלישה" מ 15/5/48 עד ה- 11/6/48 -
 יום כניסת ההפוגה הראשונה לתוקפה פעל החת"מ בכל החזיתות המכריעות.
 בהתקפת-הנגד הישראלית על ג'נין, בקרבות העקובים מדם על מתחם לטרון,
 בהדיפת הצבא המצרי הפולש ליד גשר "עד-הלום", ובמקומות נוספים. סה"כ
 ביצעו לוחמי החת"מ בתקופה זו 66 פעולות של ירי תותחים או מרגמות נגד
 מטרות קרקע ו- 30 פעולות נגד מטוסים. חיל התותחנים השמיד בתקופה זו, 6
 טנקים, 16 משורייניות, 4 כלי-רכב, 3 מטוסים ו- 2 תותחים של האויב. (לבד
 האבדות בהרוגים ובפצועים שנגרמו לאויב). אבדות החת"מ ב"חודש הפלישה"
 היו : 3 תותחי נ"מ, 20 מ"מ "היספנו-סואיזה", מרגמות 120 מ"מ, 10 הרוגים
 ו- 20 פצועים.
 
 אחרות באזור. שני מהלכים חשובים אחרים באותו לילה תקעו טריזים במערך
 המצרי. במזרח בין עיראק - אל - מנשיה ובין בין-ג'וברין תקעה חטיבת "גבעתי"
 טריז וניתקה את הדרך מג'דל - בית - ג'וברין. במערב ליד החוף, תקעה, חטיבת
 "יפתח" טריז מדרום לבית חנון. האויב הוטעה לחשוב כי ההתקפה מופנית
 לכוונים אלה, ואז באה ההתקפה הגדולה על משטרת עיראק -אל -מנשיה.
 המשימה לכיבוש משטרת עיראק-אל-מנשיה, שחסמה את הדרך לנגב בציר
 המורחי, הוטלה על גדוד 82 (טנקים) וגדוד 88 (מסייע) מחטיבה 8 המשוריינת,
 ועל גדוד 7 מחטיבת ה"נגב" של הפלמ"ח. לגדוד 28 היו 10 טנקי "הוצ'קס"
 (שחלקם היו מקולקלים) ו- 2 טנקי "קרומוול", וכן פלוגת זחלמ"ים, פלוגה
 מסייעת ופלוגת מפקדה. המג"ד היה פליקס ביאטוס. גדוד 7 - גדוד חי"ר בפיקוד
 עוזי נרקיס נועד לתקוף את המשטרה עם הטנקים כאשר בסיוע כוח החת"מ :
 מרגמות 81 מ"מ 2 סוללות 65 מ"מ ו- 2 סוללות 75 מ"מ. לעתודה הוקצו פלוגת
 משוריינים, מרגמות 81 מ"מ 21 סוללות 65 מ"מ.
 אלא שההתקפה על עיראק-אל-מנשיה נכשלה, ושיתוף הפעולה בין החי"ר
 והשריון היה לקוי מחוסר אימון ותרגול. שניים מ- 4 מטוסי חיל-האוויר שנועדו
 להפציץ את המצרים, לא פעלו. ההפצצה הייתה רפה. הארטילריה נצטוותה
 לחסוך בתחמושת ולכן ההרשעה הייתה חלשה. מצבם של הטנקים מבחינה
 טכנית היה גרוע, ותזוזתם התעכבה. בתנועה הלך מספרם ופחת. (פריסת
 שרשרת, פגיעת פצצת "פיאט", קלקול מנוע, מחסור בתחמושת) ואילו מספר
 הנפגעים בקרב אנשי החי"ר שהתקדמו אחריהם הלך וגדל. הוחלט על נסיגה
 שהפכה למנוסה. הפעלת העתודה הממוכנת לא הועילה. הארטילריה המצרית
 ניבנה בנסוגים. ההתקפה נכשלה. מלכתחילה חסרה לא עוצמה וישיבתו של
 הפיקוד הגבוה מאחור (בבונקר-פיקוד במשק גת) גרעה מיעילותה (לקחים רבים
 הופקו אח"כ מן הקרב).
ה. כיבוש משטרת עיראק - סודאן.
1. בניגוד לכישלון ההתקפה על משטרת עיראק-אל-מנשיה, למרות הסיוע האווירי
 והארטילרי כאמור לעיל, נחל צה"ל ניצחון גדול שעה שעלה בידו לכבוש סוף סוף
 בהתקפה השמינית (מבצע "שמונה") ב- 9 בנובמבר 1948 את משטרת
 עיראק-סודאן. הקרב על משטרת עיראק-סודאן, משטרה מדגם טוגרט מתקופת
 המנדט הבריטי (הנקראת גם מצודת "יואב" על שם יצחק דובנו, מפקדה של
 נגבה במלחמת העצמאות שכינויו ב"הגנה" היה יואב) - היה הקרב הגדול של
 חיל התותחנים במלחמת העצמאות. מצודת "יואב" שלטה על עורק התחבורה
 לנגב ועל כביש מג'דל-בית-ג'וברין. היא פונתה ע"י הבריטים ערב הקמת המדינה
 ונתפסה ע"י ערבים מקומיים. בו ביום (12 במאי 1948), נהדפה ההתקפה
 הראשונה של צה"ל (כוח של חטיבת "גבעתי") על המצודה. עם פלישת הצבא
 המצרי לא"י נאחז בה כוח מצרי. המשטרה שלטה על נגבה והטרידה אותה.


 2. בהתקפות הרבות על משטרת עיראק-סודאן נהרגו לוחמים רבים ליד קירות 
    המצודה. גנה סימן-טוב היה לגיבור ישראל על חלקו באחת ההתקפות האלו.
    ב- 19 במאי 1948 נערכת ההתקפה השניה. ב- 22 במאי - ההתקפה השלישית.
    ב- 11 ביוני 1948 מסתיימת גם ההתקפה הרביעית בכישלון. ב- 9 ביולי 1948 
    במסגרת מבצע "אנ-פארי נכשלה ההתקפה החמישית. ב- 19 באוקטובר 1948 -
    ההתקפה השישית ו ב- 21 באוקטובר ההתקפה השביעית ; שתיהן במסגרת
    מבצע "יואב" ושתיהן מסתיימות במפלה. רק בהתקפה השמינית - (מבצע
    שמונה) ב- 9 בנובמבר 1948 נפלה המצודה, לאחר שהופעל כוח ארטילרי עצום :
   3 סוללות תותחי 75 מ"מ, 2 תותחי 6 ליטראות, תותח 17 ליטראות, 4 מרגמות
   120 מ"מ ו- 2 מרגמות 6 אינק.
 3. עצם השם עיראק-סודאן היה בו כדי לעורר יראת-כבוד בלב לוחמי יחידות
  צה"ל. לא היה עוד כמקום כזה בכל תולדות מלחמת-הקוממיות שהותקף
  פעמים כה רבות, שכל ההתקפות עליו נסתיימו בכישלון- לקראת ההתקפה
  הנוספת, היה על-כן צורך לשוב ולנתח את סיבות כישלונן של שבע ההתקפות
  הקודמות.
במבוא לספר "כיצד נלכדה המצודה" מסכם אלוף יצחק שדה ז"ל את ההתקפות
שנערכן עד אז על משטרת עיראק-סודאן ומנתחן : "במקום מצומם בשטחו כבנין
המשטרה, השמור ע"י אנשים רבים ביחס לשטח, ע"י פלוגה של חיילים, עם כל
השירותים של הפלוגה, כלומר ע"י 200 איש ויותר; במקום גדור בקירות עבים,
מוקף שטח מגולה לחלוטין וערוך יפה להגנה-אין כל אפשרות של הפתעה. שום
ורינות פלמ"חית, מוכפלת ע"י תכנון מדוקדק ומחושב של "נבעתי" לא תעזור כאן.
כל שעה שתגיע, ואפילו שעת-לילה אפלה ביותר, ירגישו בכך ; מכל סדק ואשנב
שומרים עליך ומרגישים בבואך. וכל מקום מוכן למתן אש. מכונות-הירייה של
המגדלים מכוונות לקווים קבועים, וברגע שהן מתחילות לפעול, כל אחת לכוונה
שלה, נסגרת הגישה לקירות ע"י קיר של אש. ואחר-כך מצטרפת גם אש של רובים,
תתים ומקלעים מכל עמדה ומכל גג. אין, אפוא, פלא שאנשינו לא חדרו למבצר ולא
כבשוהו ; פלא הוא, שהגיעו עד השטח, עד החוטים, ואפילו עד הקירות ; ופלא בתוך
פלא הוא, כי מי שהגיע והציץ ונפגע, אך לא נהרג, ידע לסגת בעזרת חבריו אל
הקווים שלנו. באגפי המבצר, במרחק מסוים ממנו, כנראה בכפרים עיראק סודאן 
ובית - עפה מוצב היה הנשק האנטי-טנקי של האויב, תותחים בני 6 ליטראות, והם
שמנעו את הגיבור האלמוני, הנהג מבני תימן, להגיע במשוריינו, הטעון בחומר נפץ,
עד הקיר ולפוצצו. התותח האנטי-טנקי פגע במשוריין לפני הגיעו לשם, בעודו רחוק 
כ- 30 מטר מן הקיר. הגיבור האלמוני-אשר עדיין לא סופר ולא הושר עליו - יצא
ממנו קודם-לכן בזחילה כדי להתקשר עם מפקדו. המטען נתפוצץ, והוא נפצע קשה-
המבצר לא נפגע.
ניתוח לימדני כי כל התקפותינו נכשלו והיו נידונות מראש לכישלון, משום שלא ניסו 
להשתיק תחילה את אש האויב, להשמיד לפני ההסתערות את קניהן של מכונות
הירייה שלו. מאליו יובן שלא מחמת חוסר הבנה נעשה הדבר. לא היו בידינו
אמצעים היפים לכך. מלחמת העולם הראשונה רצופה ניסיונות להתקפות
בלתי-מוצלחות כאלה, כשבידי התוקף אמצעים רבים יותר מבידינו. וגם כשהצליח
התוקף להשמיד חלק מכוח האש של המתגונן, כמעט תמיד הספיקה לזה שארית

הכוח להדוף כל התקפה, והרי כוח-ההגנה, הנתון היום בידי חיל-הרגלים, עולה כמה
מונים על זה שהיה בידי אותו חיל במלחמה הקודמת" .
4. ניתוח ההתקפות הקודמות הביא לשינוי קווי-היסוד של תכנית ההתקפה.
 הוחלט לרכן נשק כבד שיהיה עדיף בעוצמת אשו על זה של האויב ושיהיה בו כדי
 להבקיע את קירות המבצר. לשם כך הוחלט, זו הפעם הראשונה, להפעיל את
 תותחי ה- 75 מ"מ בכינון ישיר. לשם דיוק הקליעה היה הפעם צורך לבצע את
 הפעולה לאור היום. ההתקפה נקבעה לשעות אחר הצהרים, כדי שהשמש
 השוקעת תסנוור את עיני המגינים ותקל על התוקפים הבאים מן המערב.
 התכנון קבע ריכוך ארטילרי בעוצמה שטרם הייתה בעבר-ולאחר-מכן הסתערות
 רגלים ושריון. הגל הראשון של הגדוד התוקף - גדוד 9 / שר' - כלל פלוגת רגלים
 אחת, על חצאי-זחלים, עם חבלנים, ובסיוע שני טנקים הנעים באגפים,
 שתפקידם לשתק בתותחיהם כל קן של מקלא אשר יפתח באש. הגל השני נקבע
 בעתודה-במקרה שייכשל הראשון-והרכבו היה: רגלים על-גבי משוריינים,
 מצוידים בלהביורים. כעתודה נוספת במקרה של כישלון שני הגלים
 הראשונים, נקבעה יחידת - רגלים שנועדה לתקוף עם רדת הלילה.
5. ההתקפה נקבעה ליום 9 בנובמבר. בשעה 14.00 הוחל בריכוך. במשך שעתיים,
 לערך, הייתה המצודה מקופת משואות-עשן. נראו פגיעות מרגמות בגג ובחצר,
 פגיעות של התותחים, הפועלים בכינון ישיר, בכתלים, ובפגיעות במקב"ים
 באשנבים. בכל המשלטים השכנים, המקיפים את אזור הקהב, ישבו חיילים
 ומפקדים מיחידותינו, והתבוננו במחזה. מימיהם לא ראו אש כזו המונחתת על
 יעד אחד. סמוך לשעה 16.00 החלה ההסתערות. רגלים מוסעים על גבי וחליימים
 ובליווי שני הטנקים החלו מתקרבים לעבר היעד. גדר-התיל הובקעה בכוח
 מטען-של-פריצה, ללא התנגדות. החבלנים הניחו חומר-נפץ ליד הקיר ופוצצו
 אותו - אף כאן ללא התנגדות. היחידות התוקפות החלו מתקרבות אל הפרצה
 שבקיר כדי להסתער דרכה, אולם הקרב הוכרע זה כבר. המומים והלומים יצאו
 המצרים את המבצר ונכנעו. החיילים במשלטים מסביב קמו על רגליהם והריעו.
 "המפלצת נפלה".
6. בספרו "כיצד נלכדה המצודהי' מתאר אלוף יצחק שדה ז"ל את כיבוש
 המשטרה : י'התומורת פתחה. כל הכלים פולטים אש, כולנו מתוחים. תחילה
 מועטות הפגיעות. לעיתים הן רחוקות מידי מן המטרה. מישהו מתלוצץ : עוד
 שגיאה קטנה ויפגעו בנו. מדוע שותקות מכונות-הירייה? אך הן אינן שותקות
 כלל, אלא שברעש התותחים והמרגמות אין מרגישים בהן. והנה פגיעה קרובה
 של קבוצת מרגמות בנות 3 אינצ'ים. ה"חמוד" אינו פוגע, אבל את פגזיו הוא
 מרביץ בקירוב רב למדי. אך טוב "למדי" - אין בו כדי למוטט את המשטרה.
 דרושות לנו פגיעות ישירות דווקא, בתוך החצר. והנה פגיעות בגג. אלו הן
 מרגמותינו הכבדות, הפגו כבד למדי והתקרות הנפגעות מוכרחות להתמוטט.
 ושוב פגיעות, והנה פגיעה ישירה, ושוב- פגיעות קרובות, הבניין מעוטף עשן כולו.
 להגביר את האש 2 האש פוגעת, צפיפותה גוברת ועולה, פגיעה ישירה
 בשער מצד נגבה. מודיעים: "השער נפרץ. רואים את החצר2" ואחרי רגעים
 מספר "השער נסגר". איך יכלו לסגרו? אכן, המפקד בפנים הוא "חברהמן" -

 יתנגד בכל כוחו. בשעה שלוש מודיעים כי רואים משהו לבן. אולי סימן של
 כניעה? כמה חיילים בורחים לכפר עיראק-סודאן, האש רודפת אחריהם. האש
 שלנו משיגה אותם. להגביר, להגביר את האש, סביב המשטרה הכל רותח, ענן
 אפור הולך וענן שחור בא, ובטרם מתפזר העשן מן ההתפוצצות האחת, מתאבך
 ועולה עשנה של ההתפוצצות השנייה. בתוך גדר-התיל, ליד החומה, על הגגות,
 בתוך החצר - אש-תופת, סביב. מכונות הירייה מטאטאות בצרורות צפופים את
 הגגות, פוגעות בקירות, בחלונות ואף באשנבים. עב-עשן עולה מן הגג, מן המגדל
 הדרומי-מזרחי, הנישא ביותר. משנעלם-העשן, נעלם עמו הדגל, שוב אין רואים
 אותו. המוט נפגע. והדגל נפל ארצה. בחפירות פורצת שמחה החברה קופצים
 מתוכן החוצה, עד שיש הכרח לגרשם בחורה, מרוב שמחה הם עלולים להיפגע.
 מנגבה מודיעים לנו : בשעה 15.47 נפל הדגל. הדגל הוא סמל, אנשינו "היבשים"
 רוחשים, כנראה כבוד לסמלים. משנפל הדגל, נראה להם הניצחון כמונח
 בקופסה.
7. אך הקרב נמשך, והאש גוברת, והנה פונה אלי מפקד הכוח המסתער : הוא רוצה
 להקדים את ההסתערות ברבע שעה-עניינך הוא. בעיניו רואה אני, שגם בשבילו
 העסק מסתיים. אף-על-פי-כן וזה היחידה לפי כל חוקי הזהירות שקבענו.
 הטנקים נעים בקו שלהם, ושורה ארוכה של זחלים עולים ויורדים, מופיעים
 ונעלמים בקיפולי הקרקע. הס הולכים ומתקרבים, לנו נדמה, שהם נעים
 באיטיות יתרה, אך השעון מלמדנו לדעת שהם זזים במלוא המהירות. הנה כבר
 תפסו הטנקים עמדה. אחד ושני פולטים אש. מתוך שורת הוחלים מתקדמים
 שנים : החבלנים. הם מבקיעים כבר את גדר-התיל בעזרת פצצת "בונגלור" והנה
 הם ליד הקיר, אותו קיר שכל כך רבים מבחורינו נתנו את חייהם על הבקעתו.
 החבלנים נסוגים. קול נפץ אדיר. ענן כבד עולה, ועמו מתאבך אבק-עשן. הענן
 מתפזר ואנו רואים פרצה בקיר, היחידות התוקפות מתקרבות. הן מיועדות
 להסתער דרך הפרצה אם נכון הדבר, שהמצרים הכינו בונקר או עמדה מול דלת
 - הברזל הצרה - לא ייוושעו בכך, הפרצה נפרצה במקום שלא שיערו, אני יודע :
 החבריה בשחלים מתוחים עכשיו מתח אחרון. יש פרצה בשבילם, הידיים
 שקועות עד לכאב בכלים. הרגלים היו לקפיצים. הפרצה מושכת. הנה עוד מעט
 ויפרצו ואז רשות בדיבור לקמרם, לקרב פנים מול פנים, אכזרי ביותר.
 הזחלים מתקרבים במהירות מסחררת. הטנקים פולטים אש אדירה בלא הפסק.
 עוד מעט ויקעקעו את הקיר. החבריה דרוכים לקפיצה, להתפרצות אחרונה, אך
 הנה מתחולל משהו ליד הפרצה : מה שם? ופתאום קול : חבריה, מצרים יוצאים
 מן המבצר, המצרים יוצאים בלא נשק, ידיהם מורמות, ניצחון, ניצחון, כל
 הציבור הרב - אלפים, - כל אלה שישבו בחפירות מתרוממים לפתע ומתחילים
 לצווה, לרקוד לברך איש את רעהו. הניצחון ניצחונם שלהם הוא, לא רק של
 אלה שירו, שהתקדמו. זהו ניצחונו של כל חייל לוחם בחזית זו, מן הטוראי ועד
 מפקד החזית. החזית הזאת על כל חלקיה היא פקעת אחת גדולה, ואמוט
 מישרים אותה מקצוות שונים, בעזרת חטיבות שונות הפועלות בה. הכל
 מרגישים, כי צעדנו צעד גדול קדימה".
 בכיבוש המשטרה לא סבלו היחידות התוקפות אף אבדה אחת, אולם מספר
 חיילים נהרגו ואחדים נפצעו בפעולת-הטעייה כלפי הכפר עיראק-סודאן. עם
 נפילת משטרת עיראק -  סודאן צומצמו גבולותיה של ה"כיס" והועמדו על השטח
 שבין פאלוג'ה לבין עיראק - אל-מנשיה. שטח זה הוחזק בידי המצרים הנצורים
 עד להסכם שביתת-הנשק עם המבריס.
 
3. קרבות עשרת הימים - ומבצע "יואב"
1. תקופת ההפוגה הראשונה (11.6.48 - 9.7.48) מנוצלת בצהייל כולו, ובחיל
 התותחנים במיוחד, לקליטת הכלים הנוספים, לאימון, לתרגול להתארגנות
 ולהצטיידות. על המחסור בתותחים ובתחמושת הכבידה במיוחד מצוקת
 כוח-האדם לחת"מ. הורגש מחסור חמור בתותחנים בעלי ניסיון קרבי.
 "הותיקים" ירצאי הצבא הבריטי וצבאות אחרים היו מעטים מדי, ובמיוחד
 חסרו סמלים, קוונים, ואנשי תצפית אשר יסייעו לקתק"ים ויחליפום בשעת
 הצורך. ביטוי למצוקת החת"מ בכוח-אדם נמצא במכתבו של ראש אכ"א אל
 מפקדי החטיבות : " . . . חיל התותחנים הולך וגדל. יש הכרח להקים מיד קאדר
 של קצינים המוכשרים לנהל את החיל בכל הדרגים בהתאם להתפתחותו.
 הסגולות ההכרחיות לקצין תותחני-הכשרה טכנית וידיעה יסודית של המבנה
 ואופן פעולתו של החי"ר, נוסף לניסיון קרבי המצביעים על הצורך לחפש
 מועמדים מתאימים בשורות החטיבות. . . . כל חטיבה צריכה לבחור 10 אנשים,
 בעלי השכלה תיכונית, רצוי מפקדים שע"פ דעת מפקד- החטיבה מוכשרים
 להיות קצינים בחיל התותחנים. יש לראות עניין זה כדחוף ביותר! את
 המועמדים שי לשלוח עד 10 ביוני 1948 לבסיס חיל התותחנים. אשר ביצועו. . . ."
2. למרות הקשיים בהצטיידות, ובעיקר בהכשרת כוח - אדם מיומן ללחימה, חל
 גידול משמעותי, כמותי ואיכותי בחיל התותחנים בתקופת ההפוגה הראשונה
 (11/6/48 - 9/7/48). הגידול והשיפור של החת"מ בתקופה וו באו לידי ביטוי
 בולט בתום ההפוגה הראשונה כאשר חודשו הקרבות בכל חלקי הארץ בתקופת
 קרבות "עשרת הימים" (9.7.48 - 19.7.48). בתקופת קרבות "עשרת הימים"
 השתתפו חיילי החת"מ בשורה ארוכה של מבצעים וקרבות כדלקמן :
א. מבצע אנ-פאר - לפריצת הדרך לנגב (8-9 יולי 1948) - כאשר תותח יחיד, נ"מ 20
 מ"מ "היספנו-סואיזה" שהוצב ליד ג'ולים פגע בטור משוריין מצרי, ובמשך 4
 שעות ירה על האויב המצרי 550 פגנים.
ב. מבצעי "ברוש" ו"דקל" - (9-18 יולי 1948) לבלימת הצבא הסורי בראש הגשר
 שלו במשמר הירדן, ולכיבוש נצרת וטיהור הגליל המערבי והמרכזי השתתפו 11
 תותחי שדה 65 מ"מ ומספר תותחי נ"מ ה"ס - 20 מ"מ.
ג. מבצע "דני" - כיבוש לוד ורמלה וכפרים נוספים (11-12 יולי 1948) הופעלו 27
 תותחים מסוגים שונים.

ד. הקרב על בארות-יצחק - (15-16 יולי 1948), הדיפת התקפת הצבא המצרי
 נעשתה בסיוע 2 תותחי נ'ימ.
ה. מבצע "קדם" - (16-17 יולי 1948) - ניסיון הפריצה של כוחותינו לעיר העתיקה
 בירושלים התחיל ב"ריכוך" ארטילרי כבד של תותחים ומרגמות.
3. תקופת ההפוגה השניה (שהחלה ב- 19/7/48 והסתימה למעשה רק עם הסכמי
 שביתת-הנשק עם מדינות-ערב, אך שולבו בתוכה שורה של מבצעים אחרונים :
 "יואב", "חירם", "חורב", "עובדיה"), נוצלם לגידול נוסף ומשמעותי בשורות
 החת"מ. מפקדת קצין תותחנים ראשי (קת"ר) אורגנה מחדש עם מחלקות של
 מבצעים, מודיעין, שלישות, אפסנאות, חימוש והדרכה. הוקם בית-ספר
 לתותחנות כבסיס הדרכה מרכוי של החיל. נשק הנ"מ והנ"ט אורגן וכונס בשני
 גדודים נפרדים : גדוד נ"מ וגדוד נ"ט הוקם גדוד מרגמות 120 מ"מ - שני, (שני
 גדודי המרגמות 120 מ"מ הפכו אח"כ לחטיבה ועברו ת.פ. החי"ר), ואורגנו
 סופית 3 גדודי תותח-שדה 65 מ"מ, הגדודים 2, 3, ו- 4 (שהפכו לימים לגדודים
 402, 403, 404). בספטמבר 1948 הוכפל כוחו של החת"מ ע"י רכישת כ- 50
 תותחי-שדה 75 מ"מ קרופ, תוצרת גרמניה, בעלי טווח של 8 ק"מ ודיוק גבוה.
 עתה מנה חיל התותחנים 11 סוללות תותחי-שדה 65 מ"מ - "נפוליונצ'יקים"
 ו- 9 סוללות תותחי-שדה 75 מ"מ קרופ. היה זה צעד עצום קדימה בכוחו
 המבצעי של החת"מ. ואכן במבצע "יואב" - (הנקרא גם מבצע "עשר המכות")
 שבוצע בימים 15-22 באוקטובר 1948, לפריצת הדרך אל הנגב הנצור היה כוחו
 של החת"מ גדול ביותר.
4. במהלכו של "מבצע יואב", מן המבצעים הגדולים ביותר במלחמת העצמאות,
 נפרצה הדרך אל הנגב הנצור, נכבשה באר-שבע וחטיבה מצרית כותרה ב"כיס
 פלוג'ה'''. המבצע הנקרא על שמו המחתרתי של יצחק רובנו (שנפל בקיבוץ נגבה),
 שולב גם מבצע נוסף בהר-חברון ובית ג'וברין, מבצע ההר. יחודו של מבצע
 "יואב" בשילובם של חיל-האוויר שפעל לאורך כל מהלכיו, וחיל הים שפעל
 לאורך החוף וטיבע את אוניית הדגל המצרית "האמיר פארוק". החת"מ העמיד 
 לרשות המבצע, שמפקדו היה האלוף יגאל אלון, מפקד חזית בדרום, כוח רב
 כדלקמן : 4 סוללות 75 מ"מ, 4 סוללות 65 מ"מ, 5 תותחי 20 מ"מ, 2 תותחי 17
 ליטראות, 2 מרגמות 6 אינץ'. לקראת המבצע רוכזו הכוחות הבאים : חטיבות
 החיגר, "גבעתי", "יפתח", "הנגב" (בשלב שני צורפה גם חטיבת יעודד") וגדוד
 טנקים מחטיבה 8 המשוריינת.
5. יומיים לפני תחילת המבצע הסתנן לנגב גדוד-הפשיטה בפיקוד ישראל כרמי
 מחטיבת הנגב. לפי וכהחלטה על הפסקת-האש עם כניסת ההפוגה השניה
 לתוקפה היה על המצרים להתיר מעבר שיירות-אספקה אזרחיות לנגב, אך הם
 סירבו לעשות זאת. שיירה ישראלית שעליה נסמר מראש לאו"ם ניסתה לעבור.
 המצרים פגעו בה ליד משלטי כרתיה והיא נסוגה. היה וה האות לתחילת
 המבצע. בו ביום (15 באוקטובר 1948) בשעה 1800 בערב, הפציץ חיל-האוויר את
 שדה התעופה באל-עריש ופגע במטוסים שחנו שם. הייתה זו הפעם הראשונה
 שפעולה צבאית גדולה נפתחת ע"י חיל-האוויר. אח"כ הופצצו עזה, בית-חנון,
 ומגדל. בלילה פגע גדוד - הפשיטה במסילת הברזל רפיח-תאן-יונס ובמטרות



אחרות באזור. שני מהלכים חשובים אחרים באותו לילה תקעו טריזים במערך
המצרי. במזרח בין עיראק - אל - מנשיה ובין בין-ג'וברין תקעה חטיבת "גבעתי"
טריז וניתקה את הדרך מג'דל - בית - ג'וברין. במערב ליד החוף, תקעה, חטיבת
"יפתח" טריז מדרום לבית חנון. האויב הוטעה לחשוב כי ההתקפה מופנית
לכוונים אלה, ואז באה ההתקפה הגדולה על משטרת עיראק -אל -מנשיה.
המשימה לכיבוש משטרת עיראק-אל-מנשיה, שחסמה את הדרך לנגב בציר
המזרחי, הוטלה על גדוד 82 (טנקים) וגדוד 88 (מסייע) מחטיבה 8 המשוריינת,
ועל גדוד 7 מחטיבת ה"נגב" של הפלמ"ח. לגדוד 28 היו 10 טנקי "הוצ'קס"
(שחלקם היו מקולקלים) ו- 2 טנקי "קרומוול", וכן פלוגת זחלמ"ים, פלוגה
מסייעת ופלוגת מפקדה. המג"ד היה פליקס ביאטוס. גדוד 7 - גדוד חי"ר בפיקוד
עוזי נרקיס נועד לתקוף את המשטרה עם הטנקים כאשר בסיוע כוח החת"מ :
מרגמות 81 מ"מ 2 סוללות 65 מ"מ ו- 2 סוללות 75 מ"מ. לעתודה הוקצו פלוגת
משוריינים, מרגמות 81 מ"מ 21 סוללות 65 מ"מ.
אלא שההתקפה על עיראק-אל-מנשיה נכשלה, ושיתוף הפעולה בין החי"ר
והשריון היה לקוי מחוסר אימון ותרגול. שניים מ- 4 מטוסי חיל-האוויר שנועדו
להפציץ את המצרים, לא פעלו. ההפצצה הייתה רפה. הארטילריה נצטוותה
לחסוך בתחמושת ולכן ההרשעה הייתה חלשה. מצבם של הטנקים מבחינה
טכנית היה גרוע, ותזוזתם התעכבה. בתנועה הלך מספרם ופחת. (פריסת
שרשרת, פגיעת פצצת "פיאט", קלקול מנוע, מחסור בתחמושת) ואילו מספר
הנפגעים בקרב אנשי החי"ר שהתקדמו אחריהם הלך וגדל. הוחלט על נסיגה
שהפכה למנוסה. הפעלת העתודה הממוכנת לא הועילה. הארטילריה המצרית
ניבנה בנסוגים. ההתקפה נכשלה. מלכתחילה חסרה לא עוצמה וישיבתו של
הפיקוד הגבוה מאחור (בבונקר-פיקוד במשק גת) גרעה מיעילותה (לקחים רבים
הופקו אח"כ מן הקרב).
ה. כיבוש משטרת עיראק - סודאן.
1. בניגוד לכישלון ההתקפה על משטרת עיראק-אל-מנשיה, למרות הסיוע האווירי
והארטילרי כאמור לעיל, נחל צה"ל ניצחון גדול שעה שעלה בידו לכבוש סוף סוף
בהתקפה השמינית (מבצע "שמונה") ב- 9 בנובמבר 1948 את משטרת
עיראק-סודאן. הקרב על משטרת עיראק-סודאן, משטרה מדגם טוגרט מתקופת
המנדט הבריטי (הנקראת גם מצודת "יואב" על שם יצחק דובנו, מפקדה של
נגבה במלחמת העצמאות שכינויו ב"הגנה" היה יואב) - היה הקרב הגדול של
חיל התותחנים במלחמת העצמאות. מצודת "יואב" שלטה על עורק התחבורה
לנגב ועל כביש מג'דל-בית-ג'וברין. היא פונתה ע"י הבריטים ערב הקמת המדינה
ונתפסה ע"י ערבים מקומיים. בו ביום (12 במאי 1948), נהדפה ההתקפה
הראשונה של צה"ל (כוח של חטיבת "גבעתי") על המצודה. עם פלישת הצבא
המצרי לא"י נאחז בה כוח מצרי. המשטרה שלטה על נגבה והטרידה אותה.

2. בהתקפות הרבות על משטרת עיראק-סודאן נהרגו לוחמים רבים ליד קירות
המצודה. גנה סימן-טוב היה לגיבור ישראל על חלקו באחת ההתקפות האלו.
ב- 19 במאי 1948 נערכת ההתקפה השניה. ב- 22 במאי - ההתקפה השלישית.
ב- 11 ביוני 1948 מסתיימת גם ההתקפה הרביעית בכישלון. ב- 9 ביולי 1948
במסגרת מבצע "אנ-פארי נכשלה ההתקפה החמישית. ב- 19 באוקטובר 1948 -
ההתקפה השישית ו ב- 21 באוקטובר ההתקפה השביעית ; שתיהן במסגרת
מבצע "יואב" ושתיהן מסתיימות במפלה. רק בהתקפה השמינית - (מבצע
שמונה) ב- 9 בנובמבר 1948 נפלה המצודה, לאחר שהופעל כוח ארטילרי עצום :
3 סוללות תותחי 75 מ"מ, 2 תותחי 6 ליטראות, תותח 17 ליטראות, 4 מרגמות
120 מ"מ ו- 2 מרגמות 6 אינק.
3. עצם השם עיראק-סודאן היה בו כדי לעורר יראת-כבוד בלב לוחמי יחידות
צה"ל. לא היה עוד כמקום כזה בכל תולדות מלחמת-הקוממיות שהותקף
פעמים כה רבות, שכל ההתקפות עליו נסתיימו בכישלון- לקראת ההתקפה
הנוספת, היה על-כן צורך לשוב ולנתח את סיבות כישלונן של שבע ההתקפות
הקודמות.
במבוא לספר "כיצד נלכדה המצודה" מסכם אלוף יצחק שדה ז"ל את ההתקפות
שנערכן עד אז על משטרת עיראק-סודאן ומנתחן : "במקום מצומם בשטחו כבנין
המשטרה, השמור ע"י אנשים רבים ביחס לשטח, ע"י פלוגה של חיילים, עם כל
השירותים של הפלוגה, כלומר ע"י 200 איש ויותר; במקום גדור בקירות עבים,
מוקף שטח מגולה לחלוטין וערוך יפה להגנה-אין כל אפשרות של הפתעה. שום
ורינות פלמ"חית, מוכפלת ע"י תכנון מדוקדק ומחושב של "נבעתי" לא תעזור כאן.
כל שעה שתגיע, ואפילו שעת-לילה אפלה ביותר, ירגישו בכך ; מכל סדק ואשנב
שומרים עליך ומרגישים בבואך. וכל מקום מוכן למתן אש. מכונות-הירייה של
המגדלים מכוונות לקווים קבועים, וברגע שהן מתחילות לפעול, כל אחת לכוונה
שלה, נסגרת הגישה לקירות ע"י קיר של אש. ואחר-כך מצטרפת גם אש של רובים,
תתים ומקלעים מכל עמדה ומכל גג. אין, אפוא, פלא שאנשינו לא חדרו למבצר ולא
כבשוהו ; פלא הוא, שהגיעו עד השטח, עד החוטים, ואפילו עד הקירות ; ופלא בתוך
פלא הוא, כי מי שהגיע והציץ ונפגע, אך לא נהרג, ידע לסגת בעזרת חבריו אל
הקווים שלנו. באגפי המבצר, במרחק מסוים ממנו, כנראה בכפרים עיראק סודאן
ובית - עפה מוצב היה הנשק האנטי-טנקי של האויב, תותחים בני 6 ליטראות, והם
שמנעו את הגיבור האלמוני, הנהג מבני תימן, להגיע במשוריינו, הטעון בחומר נפץ,
עד הקיר ולפוצצו. התותח האנטי-טנקי פגע במשוריין לפני הגיעו לשם, בעודו רחוק
כ- 30 מטר מן הקיר. הגיבור האלמוני-אשר עדיין לא סופר ולא הושר עליו - יצא
ממנו קודם-לכן בזחילה כדי להתקשר עם מפקדו. המטען נתפוצץ, והוא נפצע קשה-
המבצר לא נפגע.
ניתוח לימדני כי כל התקפותינו נכשלו והיו נידונות מראש לכישלון, משום שלא ניסו
להשתיק תחילה את אש האויב, להשמיד לפני ההסתערות את קניהן של מכונות
הירייה שלו. מאליו יובן שלא מחמת חוסר הבנה נעשה הדבר. לא היו בידינו
אמצעים היפים לכך. מלחמת העולם הראשונה רצופה ניסיונות להתקפות
בלתי-מוצלחות כאלה, כשבידי התוקף אמצעים רבים יותר מבידינו. וגם כשהצליח
התוקף להשמיד חלק מכוח האש של המתגונן, כמעט תמיד הספיקה לזה שארית
הכוח להדוף כל התקפה, והרי כוח-ההגנה, הנתון היום בידי חיל-הרגלים, עולה כמה
מונים על זה שהיה בידי אותו חיל במלחמה הקודמת" .
4. ניתוח ההתקפות הקודמות הביא לשינוי קווי-היסוד של תכנית ההתקפה.
הוחלט לרכן נשק כבד שיהיה עדיף בעוצמת אשו על זה של האויב ושיהיה בו כדי
להבקיע את קירות המבצר. לשם כך הוחלט, זו הפעם הראשונה, להפעיל את
תותחי ה- 75 מ"מ בכינון ישיר. לשם דיוק הקליעה היה הפעם צורך לבצע את
הפעולה לאור היום. ההתקפה נקבעה לשעות אחר הצהרים, כדי שהשמש
השוקעת תסנוור את עיני המגינים ותקל על התוקפים הבאים מן המערב.
התכנון קבע ריכוך ארטילרי בעוצמה שטרם הייתה בעבר-ולאחר-מכן הסתערות
רגלים ושריון. הגל הראשון של הגדוד התוקף - גדוד 9 / שר' - כלל פלוגת רגלים
אחת, על חצאי-זחלים, עם חבלנים, ובסיוע שני טנקים הנעים באגפים,
שתפקידם לשתק בתותחיהם כל קן של מקלא אשר יפתח באש. הגל השני נקבע
בעתודה-במקרה שייכשל הראשון-והרכבו היה: רגלים על-גבי משוריינים,
מצוידים בלהביורים. כעתודה נוספת במקרה של כישלון שני הגלים
הראשונים, נקבעה יחידת - רגלים שנועדה לתקוף עם רדת הלילה.
5. ההתקפה נקבעה ליום 9 בנובמבר. בשעה 14.00 הוחל בריכוך. במשך שעתיים,
לערך, הייתה המצודה מקופת משואות-עשן. נראו פגיעות מרגמות בגג ובחצר,
פגיעות של התותחים, הפועלים בכינון ישיר, בכתלים, ובפגיעות במקב"ים
באשנבים. בכל המשלטים השכנים, המקיפים את אזור הקהב, ישבו חיילים
ומפקדים מיחידותינו, והתבוננו במחזה. מימיהם לא ראו אש כזו המונחתת על
יעד אחד. סמוך לשעה 16.00 החלה ההסתערות. רגלים מוסעים על גבי וחליימים
ובליווי שני הטנקים החלו מתקרבים לעבר היעד. גדר-התיל הובקעה בכוח
מטען-של-פריצה, ללא התנגדות. החבלנים הניחו חומר-נפץ ליד הקיר ופוצצו
אותו - אף כאן ללא התנגדות. היחידות התוקפות החלו מתקרבות אל הפרצה
שבקיר כדי להסתער דרכה, אולם הקרב הוכרע זה כבר. המומים והלומים יצאו
המצרים את המבצר ונכנעו. החיילים במשלטים מסביב קמו על רגליהם והריעו.
"המפלצת נפלה".
6. בספרו "כיצד נלכדה המצודה'. מתאר אלוף יצחק שדה ז"ל את כיבוש
המשטרה : "התומורת פתחה. כל הכלים פולטים אש, כולנו מתוחים. תחילה
מועטות הפגיעות. לעיתים הן רחוקות מידי מן המטרה. מישהו מתלוצץ : עוד
שגיאה קטנה ויפגעו בנו. מדוע שותקות מכונות-הירייה? אך הן אינן שותקות
כלל, אלא שברעש התותחים והמרגמות אין מרגישים בהן. והנה פגיעה קרובה
של קבוצת מרגמות בנות 3 אינצ'ים. ה"חמוד" אינו פוגע, אבל את פגזיו הוא
מרביץ בקירוב רב למדי. אך טוב "למדי" - אין בו כדי למוטט את המשטרה.
דרושות לנו פגיעות ישירות דווקא, בתוך החצר. והנה פגיעות בגג. אלו הן
מרגמותינו הכבדות, הפגז כבד למדי והתקרות הנפגעות מוכרחות להתמוטט.
ושוב פגיעות, והנה פגיעה ישירה, ושוב- פגיעות קרובות, הבניין מעוטף עשן כולו.
להגביר את האש 2 האש פוגעת, צפיפותה גוברת ועולה, פגיעה ישירה
בשער מצד נגבה. מודיעים: "השער נפרץ. רואים את החצר2" ואחרי רגעים
מספר "השער נסגר". איך יכלו לסגרו? אכן, המפקד בפנים הוא "חברהמן" -
יתנגד בכל כוחו. בשעה שלוש מודיעים כי רואים משהו לבן. אולי סימן של
כניעה? כמה חיילים בורחים לכפר עיראק-סודאן, האש רודפת אחריהם. האש
שלנו משיגה אותם. להגביר, להגביר את האש, סביב המשטרה הכל רותח, ענן
אפור הולך וענן שחור בא, ובטרם מתפזר העשן מן ההתפוצצות האחת, מתאבך
ועולה עשנה של ההתפוצצות השנייה. בתוך גדר-התיל, ליד החומה, על הגגות,
בתוך החצר - אש-תופת, סביב. מכונות הירייה מטאטאות בצרורות צפופים את
הגגות, פוגעות בקירות, בחלונות ואף באשנבים. עב-עשן עולה מן הגג, מן המגדל
הדרומי-מזרחי, הנישא ביותר. משנעלם-העשן, נעלם עמו הדגל, שוב אין רואים
אותו. המוט נפגע. והדגל נפל ארצה. בחפירות פורצת שמחה החברה קופצים
מתוכן החוצה, עד שיש הכרח לגרשם בחורה, מרוב שמחה הם עלולים להיפגע.
מנגבה מודיעים לנו : בשעה 15.47 נפל הדגל. הדגל הוא סמל, אנשינו "היבשים"
רוחשים, כנראה כבוד לסמלים. משנפל הדגל, נראה להם הניצחון כמונח
בקופסה.
7. אך הקרב נמשך, והאש גוברת, והנה פונה אלי מפקד הכוח המסתער : הוא רוצה
להקדים את ההסתערות ברבע שעה-עניינך הוא. בעיניו רואה אני, שגם בשבילו
העסק מסתיים. אף-על-פי-כן וזה היחידה לפי כל חוקי הזהירות שקבענו.
הטנקים נעים בקו שלהם, ושורה ארוכה של זחלים עולים ויורדים, מופיעים
ונעלמים בקיפולי הקרקע. הס הולכים ומתקרבים, לנו נדמה, שהם נעים
באיטיות יתרה, אך השעון מלמדנו לדעת שהם זזים במלוא המהירות. הנה כבר
תפסו הטנקים עמדה. אחד ושני פולטים אש. מתוך שורת הוחלים מתקדמים
שנים : החבלנים. הם מבקיעים כבר את גדר-התיל בעזרת פצצת "בונגלור" והנה
הם ליד הקיר, אותו קיר שכל כך רבים מבחורינו נתנו את חייהם על הבקעתו.
החבלנים נסוגים. קול נפץ אדיר. ענן כבד עולה, ועמו מתאבך אבק-עשן. הענן
מתפזר ואנו רואים פרצה בקיר, היחידות התוקפות מתקרבות. הן מיועדות
להסתער דרך הפרצה אם נכון הדבר, שהמצרים הכינו בונקר או עמדה מול דלת
- הברזל הצרה - לא ייוושעו בכך, הפרצה נפרצה במקום שלא שיערו, אני יודע :
החבריה בשחלים מתוחים עכשיו מתח אחרון. יש פרצה בשבילם, הידיים
שקועות עד לכאב בכלים. הרגלים היו לקפיצים. הפרצה מושכת. הנה עוד מעט
ויפרצו ואז רשות בדיבור לקמרם, לקרב פנים מול פנים, אכזרי ביותר.
הזחלים מתקרבים במהירות מסחררת. הטנקים פולטים אש אדירה בלא הפסק.
עוד מעט ויקעקעו את הקיר. החבריה דרוכים לקפיצה, להתפרצות אחרונה, אך
הנה מתחולל משהו ליד הפרצה : מה שם? ופתאום קול : חבריה, מצרים יוצאים
מן המבצר, המצרים יוצאים בלא נשק, ידיהם מורמות, ניצחון, ניצחון, כל
הציבור הרב - אלפים, - כל אלה שישבו בחפירות מתרוממים לפתע ומתחילים
לצווה, לרקוד לברך איש את רעהו. הניצחון ניצחונם שלהם הוא, לא רק של
אלה שירו, שהתקדמו. זהו ניצחונו של כל חייל לוחם בחזית זו, מן הטוראי ועד
מפקד החזית. החזית הזאת על כל חלקיה היא פקעת אחת גדולה, ואמוט
מישרים אותה מקצוות שונים, בעזרת חטיבות שונות הפועלות בה. הכל
מרגישים, כי צעדנו צעד גדול קדימה".
בכיבוש המשטרה לא סבלו היחידות התוקפות אף אבדה אחת, אולם מספר
חיילים נהרגו ואחדים נפצעו בפעולת-הטעייה כלפי הכפר עיראק-סודאן. עם
נפילת משטרת עיראק - סודאן צומצמו גבולותיה של ה"כיס" והועמדו על השטח
שבין פאלוג'ה לבין עיראק - אל-מנשיה. שטח זה הוחזק בידי המצרים הנצורים
עד להסכם שביתת-הנשק עם המצרים.
 
כותרים נוספים המשוייכים לכותר זה
סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT