ספריית בית התותחן, הפגזת שדה התעופה " אל מאזה " בדמשק מלחמת יום -כיפור, ויזל, אלדד


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
כותר: הפגזת שדה התעופה " אל מאזה " בדמשק מלחמת יום -כיפור
מספר הכותר: 283
סיווג: חוברת / תדפיס, חוברת / תדפיס 
סוגה-ג'אנר: צבא ובטחון, צבא ובטחון 
מפתח (Index): בחר
תקציר/הערות: הפגזת שדה התעופה "אל מאזה" בדמשק. אחד השיאים המקצועיים של חיל התותחנים. במרוצת השנים שעברו מאז, דומה שהסיפור נשכח, והחל להתגלגל לגרסאות שונות, אפילו בתוך החיל עצמו. להכנת עבודה זו ראיינתי את ישראל בר לב, אז סמג"ד 412 , ואחד משני הקצינים בכוח הפלגה שירתה על שדה התעופה של דמשק. הקצין השני היה קע"ת סוללה א', אהרון אברמוביץ'.
במהלך התחקיר והרעיון עם ישראל בר לב, עלתה שאלה: "מדוע בעצם הופגזה דמשק ?" זאת לאור העובדות הבאות:
- להפגזה לא הייתה משמעות טקטית. זו הייתה פעולה בודדת בגזרה, מעבר לקמ"ק, וללא פעילות קרקעית אחרת ידועה של צה"ל באזור השדה.
- 20 פגז נורו ע"י פלגת 2 קנים. גם ב- 175 מ"מ זו לא כמות, שנועדה לגרום נזק ודאי.
- הירי בוצע ללא טיווח, ללא תצפית, בנתוני פתיחה ונתוני ירי לטווח מעבר למכסימלי.
התשובה: להפגזה הייתה משמעות אסטרטגית:
- צה"ל רצה להוכיח באש כי הגיע לטווח תותחים מפאתי דמשק. לעובדה זו הייתה משמעות מכרעת עבור הסורים.
- ניסיון להרמת המורל בעורף, ע"י הצגת התקדמות צה"ל בחזית.
- בשיחה עם ישראל בר לב עולה סיבה נוספת להפגזה (אותה הבין ממת"פ צפון לאתר המלחמה). ע"פ דבריו, ארה"ב הייתה מעורבת בהפגזה. לאמריקנים היה עניין להוביל את המלחמה לשיא, מעין הגדשת סאה חד-פנימית, ממנה יוכלו להוביל ולתווך להפסקת אש בחזית סוריה, ולהפסקת המלחמה במזה"ת.
בהקשר האמריקני חשוב להזכיר: מלחמת יוה"כ הפכה לאחד העימותים בהם התעמתו המעצמות במהלך המלחמה הקרה, כאשר הרוסים מאיימים לשלוח חיילים לטובת סוריה, וארה"ב משלחת לאוויר מפציצים גרעיניים כתגובה. לאמריקנים היה חשוב לצבור השפעה באזור ולמנוע התפשטות של הקומוניזם. בעזרת התערבותם בחזית מצרים, הצליחו להפוך את מצרים, לאחר המלחמה, למדינה פרו-אמריקנית. בזכות ההתערבות, הצליחה ארה"ב להביא להפרדת כוחות ושקט בן 25 שנה בחזית סוריה, ולהביא בהדרגה להסדר שלום בין ישראל למצרים.

אלה הסיבות. וכעת, נספר את סיפורו של גדוד 412 בתחילת מלחמת יום-כפור, ואת סיפור הפגזת דמשק.

גדוד 412 היה גדוד המילואים הראשון של הרומח. הגדוד היה מורכב חלקו מאנשי ההקמה של מערך ה-175 מ"מ, יוצאי גדוד 55 רובם משוחררים טריים בני 22 עד 25. לוחמים אלה, שלמדו את המערכת בארה"ב והביאו אותה לארץ, היו המקצועיים ביותר בתחומם.
לאחר גיוסו בתחילת המלחמה, היה הגדוד חלק מעתודות מטכ"ל, ושהה בימ"ח. הגדוד עבד לפיקוד צפון ביום א', 7.10 . בין ה- 8 ל- 10 לאוקטובר, היה הגדוע פרוס בצומת רוויה. הגדוד סייע לחטיבה 7 ואוגדת רפול. באותו זמן פרסה סוללה ג) בדרום רמה"ג. בין ה10 ל- 12 דילג הגדוד לצומת ווסט, בעמדת 2 סוללות ומפג"ד. הדילוג בוצע בשיטת "עקב על הקרקע".
ב- 12 לאוקטובר לפנות בוקר, החלה הבקעת צה"ל מדרום למזרעת בית ג'אן והחרמון. בעקבות כך הגיעה פקודה לדלג סוללה דרך ציר "אמריקה" ו"שבתאי", אל ציר "צין".
את פקודת הדילוג קיבלה סוללה ב', שהחלה לזוז, בעקבות הקס"מ רזי, בעוד סוללה א' נשארת ב"עקב על הקרקע", בצומת ווסט, עם המפג"ד.
כשהגיעה סוללה ב' לאזור מפגש "שבתאי"-"אמריקה", ועלתה 3 ק"מ צפונה על ציר "שבתאי", נקלעה להתערבות באחד מסיפורי הצד של מלחמת יום-כפור.
יוסי בן-חנן, אז סא"ל, חזר מחופשה בנפאל ב- 9 באוק', וקיבל לידיו את הפיקוד על11 טנקים, שרידי חטיבה 188. לאחר מס' ימי לחימה מוצלחים, בהם סייע לגדוד 77 של קהלני באזור הבוסטר, והיה חלק ממאמץ ההבקעה מזרחה, הגיע לאזור תל שמס. התקפה ראשונה על התל נכשלה. בהתקפה שנייה, הגיע כוח בן-חנן בהפתעה אל עורף התל. הוא החליט לנצל זאת ולהסתער ללא המתנה לתגבורת או חיפוי ארטילרי. מיד עם תחילת ההסתערות נפגע רוב הכוח, כששאר הטנקים מנוצלים לנסיגה ופינוי פצועים. בשטח נשאר יוסי בן חנן עם נהגו. סוללה זו קיבלה פקודה לפרוס בחפוזה לחיפוי, בעוד כוח נתניהו מסיירת מטכ"ל נכנס לחילוץ. חשוב לציין שאת הירי על תל שמם ניתן היה לבצע גם מצומת ווסט, אבל ניצול ארטילריה  ארוכת טווח לא היה מוטמע אז בצה"ל,
ברגע הפריסה של סוללה ב' הבין מת"פ צפון, אברהם בר דוד, שבידיו כבר הייתה פקודה לבצע ירי על שדה "אל מאזה", שסוללה ב) לא תבצע ירי זה בזמן הקרוב. פקודת הדילוג עברה לסוללה א'.
הסוללה קיבלה פקודה לנוע בעקבות סוללה ב'.הסמג"ד הוביל את סוללה א' והמנ"א. סוללת מפקדה נשארה בצומת ווסט. בשלב זה לא הייתה בידי סוללה א'
פקודת ידי, אלא פקודת דילוג בלבד. במהלך התנועה על ציר "שבתאי" ראו את פריסת סוללה ב'. כאן קיבלו פקודה להמשיך. סוללה א' עברה את צירים "רוטרי" ו"צבוע" והחלה תנועה על ציר "צין", לכיוון צפון מזרח.
בשלב זה נתקל הכוח בשריונאים ישראלים שהיו תקועים לצד הציר. הם ניסו לשכנע את הסמג"ד להפסיק את התנועה לאורך הציר, בטענה כי המצב לפנים לא ברור. תוך כדי עצירה זו קיבל הסמג"ד את קואורדינאטות המטרה מהמת"פ. אחרי שזיהה אותה על המפה, הבין כי מדובר במטרה אסטרטגית, ועליו להתקדם עוד מספר ק"מ כדי להשיגה בטווח.
ואכן, אחרי נ.ג. 132 1 עברה הסוללה ממדרון אחורי לקדמי, מולה נחשף קרב שריון ישראלי בסורי, ועל הסוללה עצמה נפתחה אש נ.ט. מתותחים, כנראה 100 מ"מ. האש הייתה בכינון ישיר, הפגזים התפוצצו בין הכלים, אך איש לא נפגע.
הסוללה תפסה מחסה בבונקרים נטושים בצד שמאל של הדרך. צד זה היה נמוך יותר והסתיר את הסוללה מהסורים. דיווחה למת"פ על מצבה ואי יכולתה להמשיך בדרך. לאור המצב, תחת אש, הוציאה הסוללה נ.צ. ועשתה שני ניסיונות לפרוס, אחד בשטח מת קדמי יותר, והשני בין הבונקרים. שני הניסיונות חשפו את הסוללה לאש והיא דילגה אחורה כחצו ק"מ. מעמדה זו ירתה 10 פגז מכל קנה (4 קנים), וחזרה אחורה כ- 6 ק"מ, לעמדה באזור "צין"-"ציפה". הירי התבצע ב- 1800 לאחר הפריסה הציע הסמג"ד למת"פ לבצע את הניסיון הבא בחסות החשיכה.
בעמדה זו שהתה הסוללה במשך שישי ושבת, ה-13-12 לאוק', ביחד עם המנ"א והמפג"ד. באותו זמן עדיין הייתה סוללה ב' פרוסה על ציר "שבתאי".
מהמפות הוצע אזימוט המסלול הראשי של שדה התעופה, וממנו נמשך קו עד לנקודה סמוכה לציר "צין". כך, פיזור הפגזים יהיה לאורך המסלול. כנק' מכוון לירי נבחרו שתי נק': אחת מגדל הפיקוח, והשנייה מפגש מסלולים. הטווח לירי עדיין היווה בעיה: טווח התותח הוא 32.8 ק"מ, והטווח למטרה מעל 35 ק"מ. כאן פתחו את טבלאות הנתונים ומשכו את מעטפת הירי לקצה:
- כיוון הרוח: אחה"צ ובשעות הלילה המוקדמות, הייתה רוח מערבית ניכרת.
- עקב זמן תעופה מכסימלי, כדקה ורבע, הפגז נתון להשפעת רוח זמן רב.
- הפרש גבהים בין נק' הירי (1000 מ') למטרה.
- גובה העמדה גרם ללחץ ברומטרי נמוך יחסית.
נתוני הירי חושבו ע"י הקנ"א, עודד רגב, היום פרופ' למתמטיקה בטכניון. החישוב הראה שבנתונים אלה אכן יצליחו לבצע את המשימה, מנק' הירי שנבחרה.
בשבת אחה"צ קיבלה הסוללה פקודה להכין שני כלים לפעולה בלילה, שבין שבת לראשון. הנתונים שחושבו נרשמו, בך שהסוללה יצאה בהרכב מינימאלי: זחל"מ סמג"ד מוביל, 2 קנים, ריו תחמושת, וליווי שני זחל"מים של חיילי חי"ר במאסף.
הדרך הייתה רצופת אירועים: -ראשית, נעצרה הפלגה ע"י חיילי גולני אשר המתינו לפינוי מוסק של הסמח"ט שנפצע ומת מאוחר יותר. במהלך ההמתנה התקלקל מגדש הטורבו של אחד התותחים, והוא חזר לעמדה כדי להחליפו בכלי אחד. לאחד מכן חלפה השיירה על פני חניון הלילה של חטיבה 7, אשד היה כ- 200 מטך מדרום לציר. הוחלט לעבור אותו, בתקווה שזוהו בצה"ל, ולהימנע מדו"צ בטעות. כשהגיעו לעמדה המתוכננת, גילו בה טנק סורי, תקוע על צדו בתעלה, כשהאור בתא הצוות דולק. הטנק היה ריק, וצוותו נטש אותו. ייתכן כי הסתתרו באזור העמדה.
הכניסה לעמדה הייתה מהירה: המכוון הוצב, על פיו כוונו התותחים. קנה אחד למגדל הפיקוח, והשני למפגש המסלולים. חיילי החי"ר הוצבו כאבטחה קדמית על הציר, והפלגה הודיעה "מוכן". המת"פ הורה לה להמתין, ופקד על כל סוללות התותחים בחזית לפתוח באש כדי לחפות על ירי הפלגה. רק אז פתחו הרומחים באש. כל קנה ירה 10 פגזים בקצב אש מכסימלי. אז קיפלו את העמדה, והסתדרו על הציר בסד"ת שנקבע מראש. זחל"מי החי"ר סגרו מאחור, והכוח חזר במהירות. המשימה בוצעה.
יומיים אח"כ היה תל שמס בימינו. לרגלי התל ניתן היה לבצע את ההפגזה ביתר קלות, בטווח מתאים, ומוסתרים מתצפית נ"מ. למרות זאת לא קיבלה סוללה ב', שדילגה לשם, אישור לירות ולהפגיז שנית את דמשק. עמי שילה, מסו"ל הפך לאיש שפעמיים לא הפגיז את דמשק.
רק שבועיים אח"כ, בעקבות מפגש בין בר לב למת"פ צפון, קיבלה הסוללה את תוצאות הירי: "פגיעות נאות במטרה". מגדל הפיקוח והמסלול נפגעו מהפגזים. המת"פ סיפר בי שר הביטחון, משה דיין, ואלוף הפיקוד, ישבו יחד במוצב פיקוד צפון, והמתינו לתוצאות הירי. לנגד עיניהם קיבל את דו"ח המודיעין אשר אישר את טיב הפגיעות בזמן אמת. המת"פ הוא אשר גילה לבר לב כי תוצאות הירי עניינו ישירות את שגרירות ארה"ב בת"א. השגרירות המתינה להוכחה כי צה"ל הגיע לטווח תותחים מדמשק.
כותרים נוספים המשוייכים לכותר זה
סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT