ספריית בית התותחן, תיק מור"ק סוללת בועז ובה"ד 9 ביום הכפורים,


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
כותר: תיק מור"ק סוללת בועז ובה"ד 9 ביום הכפורים
מספר הכותר: 321
מקום הוצאה: זכרון יעקבמוציא לאור: מרכז מידע למורשת חיל התותחנים- בית התותחן
סיווג: חוברת / תדפיס, חוברת / תדפיס 
סוגה-ג'אנר: צבא ובטחון, צבא ובטחון 
מפתח (Index): בחר
תקציר/הערות:  
סיפור לחימתן של סוללת "בועז" וסוללת בה"ד 9 ברמת הגולן במ' יוה"כ.
 
 
א. נתוני הרקע
                                                                                                                                          1.בחורף 1973 היתה גזרת רמת-הגולן שלווה למדי,ומערך הכוחות הסורים בקו החזית היה דליל למדי.                                                                                                                          אולם בסוף הקיץ החלו הסורים בתגבור הקו בצורה משמעותית.מבחינת הארטילריה,גדל הסד"כ הסורי מ-40 סוללות על ל-80 סוללות בקו,לקראת ערב ראש-השנה תשל"ד.
 
 
לרשות פיקוד צפון עמדו שני אגדים ארטילריים:אגד ארטילרי 212 ולו שלושה גדודים:גדוד 155 מ"מ, וגדודי מרגמות 160 מ"מ ו-120 מ"מ. ואגד ארטילרי 282-"גולן" שהיה בשלבי הקמה.(וכלל באותה שעה מפקדה מצומצמת-ללא אמצעי לחימה).כ"כ עמדו לרשות הפיקוד כמה יחידות ארטילריה פיקודיות וכן גדודי מרגמות כבדות של חטיבת גולני ושל חטיבה מרחבית 820.
 
 
2.לקראת ראש השנה גברה המתיחות ברמת-הגולן כיוון שמערך הארטילריה הסורי הכפיל ושילש את עצמו יחסית למצבו בחורף 1973,וכבר הגיע ל-120 סוללות,ובמקביל לגידול משמעותי ביותר בכוחות חי"ר ושריון סורי.
 
הסד"כ הסורי,בכוחות חי"ר,שריון,ארטילריה,טילי קרקע-אוויר,יחידות תובלה ואספקה וכוחות עזר,(הנדסה,רפואה,קשר) ויחידות עורפיות אחרות גדל עוד יותר בעשרת הימים בין ראש השנה ויום הכיפורים והגיע למימדים חסרי תקדים.בסה"כ עמדו לרשות הסורים כ-1500 טנקים,וכ-150 סוללות של תותחי שדה,תותחים בינוניים ומרגמות כבדות.
 
 
 
3.במסגרת חיזוק כוח הארטילריה,עלו לרמת הגולן גדוד 405 כולו-שלוש סוללות 155 ס"מ,וגדוד של בה"ד 9,הבנוי על חניכי הבה"ד,צוערים ומשקי חת"ם.ובסה"כ היו ברמת-הגולן עם פרוץ הקרבות 11 סוללות תותחים:2 סוללות 160 מ"מ,2 סוללות 175 מ"מ,ו-7 סוללות 150 מ"מ.2 סוללות ה-160 מ"מ מגדוד 334 נערכו בצפון רמת הגולן,וכונסו למסגרת גדודית עם סוללה אחת של 155 מ"מ. בגזרה המרכזית הוצבה סוללה אחת של גדוד 405 וסוללה אחת של בה"ד 9.בגיזרה  הדרומית התמקמו סוללות נוספות של גדוד 405 וגדוד בה"ד 9,שנפרסו לאורך כל הגזרה, באזור ג' וחדר ועל ציר הנפט.
 
 
4. 11 סוללות חת"מ אלו עמדו כנגד 153 סוללות תותחים סוריות;קציני תצפית (קת"קים) של חיל התותחנים,התמקמו בכל התלים הגבוהים החולשים על שטח העימות.
 
כידוע נכנס צה"ל למלחמה בתנאי פתיחה גרועים ביותר,דבר שהטיל אחריות כבדה ומעמסה עצומה על הסוללות המעטות שהחזיקו את הקו.ההפתעה-והיוזמה הסורית בהתקפה עד לשלב הבלימה והמעבר להתקפת הנגד,מערך הטילים הסורי הצפוף שהגביל מאוד את כושר הפעולה של חיל האויר,והגיוס המאוחר של עתודות השריון,כל אלו הטילו על חיל התותחנים את המשימה העצומה של פיצוי כוחות צה"ל המתגוננים בכל הגזרות,על החוסר בסיוע אויר ותגבורת שריון,וזאת בנוסף למשימות הרגילות של החייל.
בשבת ה-6 באוקטובר 1973 בשעה 1400 ,נפתחה אש סורית לאורך כל הקו,כולל על סוללות התותחים, עמדות התצפית,ועל מוצב החרמון.הטנקים הסורים החלו מתקדמים מיד לאחר הנחתת אש ארטילרית מאסיבית לאורך כל הקו,ותקיפת מטוסים.ע"פ תוכנית המתקפה הסורית רוכזו מאמצי ההבקעה לגזרת קונייטרה בצפון וגזרת רפיד בדרום-כשהכוונה לכבוש את כל רמת הגולן ולייצב קו הגנה מעל לנהר הירדן תוך 24 שעות.
5.האש הארטילרית של 11 סוללות החת"ם ברמת-הגולן כוונה מיד עם הפתיחה באש אל עבר מקורות האש הארטילרית הסורית.ההוראה של הפיקוד היתה לנסות לפגוע קודם-כל באותן סוללות אויב,המפגיזות את ישובי רמת-הגולן וישובי "אצבע הגליל",על מנת למנוע פגיעות בנפש בקרב הישובים האזרחיים. אך תוך מחצית השעה מתחילת האש,התברר כי הפעילות הסורית אינה מכוונת להפגזה מוגבלת של ישובים ומוצבים,אלא היא ניסיון רחב מימדים לכיבוש רמת-הגולן.אז התרכזה הארטילריה הישראלית בסיוע קרוב למוצבים המותקפים ולכוחות השריון הבולמים.הירי הארטילרי היה רצוף תוך כדי דילוג מתמיד לעמדות חליפין.תוך שהן מקבלות סיוע מכוחות החת"ם וחיל האויר בלבד עמדו חטיבות השריון,7 בגזרה הצפונית ו-188 בגזרה הדרומית בקרב בלימה נורא,כנגד שפעת השריון הסורי שפרצה קדימה.תוך כדי לחימה קשה ביחסי כוחות גרועים ביותר,נעשה מאמץ לזרז את גיוס עוצבות המילואים ולהביאם אל הקרב במהירות האפשרית על מנת ולתגבר בלו במעט את הכוחות הבולמים,ולעצור את הסורים בדרכם אל עמק החולה ובקעת כנרות.
עד בוקר ה-7 באוקטובר 1973 הצליחו כוחות השריון של חטיבה 7 בגזרה הצפונית,לבלום את השריון הסורי בקרב-לילה קשה ביותר.מאידך נחשקה כמעט לחלוטין-בגזרה הדרומית-פתחת רפיד חטיבת השריון 188,והמח"ט אל"מ בן-שוהם נאלץ להפעיל ולתמרן מסגרות-קרב קטנות ביותר כדי להשהות את המתקפה הסורית ולסתום פרצות.למרות זאת הצליחו הסורים במשך הלילה להתקדם דרומה לכיוון אל-על, לעקוף את כוחות צה"ל ולעלות על "ציר הנפט" ממערב לג'וחדר ולחדור לאזור חושניה ומערבה משם.
 
6. מוצבי הקן הראשון ברמת-הגולן עמדו משעת פתיחת המלחמה, בהפגזות ארטילריה ומול תקיפות שריון וחי"ר סוריים.לוחמי המוצבים הדפו את התקפות החי"ר והשריון לעתים על גדרות המוצב ממש. לאחר פריצת הסורים בגזרה הדרומית פונו שלושה מהמוצבים בגזרה זו.ואילו בגזרה הצפונית נפל מוצב החרמון.יתר המוצבים ניהלו קרב-הגנה קשה כנגד הכוחות הסורים שחלפו על פניהם.
 
כל אותה עת פעלה הארטילריה הישראלית ללא הפוגה בסיוע למוצבים ומחלקות הטנקים הצמודים אליהם.עד לשעה 2100 מוצאי יום הכיפורים,ירו סוללות החת"ם הפרוסות ברמת-הגולן לאורך כל הקו, 2500 פגזי 155 מ"מ,900 פצצות 160 מ"מ ו-500 פגזים של 175 מ"מ.שיירות התחמושת,עמוסות הפגזים החלו לזרום אל עמדות הסוללות החל משעה 1600 אחה"צ.במשך אותו לילה,הלילה הראשון של מלחמת יום הכיפורים הומחשה בצורה אכזרית וטרגית העובדה שחיילי התותחנים הם חיילי הקו הראשון לכל דבר.סוללת תותחים מתנייעים(תומ"תים)של גדוד 405 באיזור הג'וחדר דרומית לתל-פארס,וסוללה של בה"ד 9 באיזור תל-זוהר הושמדו מטווח קצר על ידי טנקי אויב,ונגרמו אבידות רבות בנפש.
 
 
ב.   סיפורה של סוללת "בועז"-מגדוד 405:
 
1.סוללת "בועז" עלתה לרמת הגולן ב-1 באוקטובר 1973 יחד עם כל גדוד 405,והתמקמה בעמדה מוכנה כקילומטר וחצי מערבית לג'וחדר על דרך עפר המחברת את הג'וחדר עם ציר הנפט.המקום נבחר מתוך מגמה למצוא מסתור מאש ארטילרית של האויב.הסוללה כללה 5 תומ"תים(תותחים מתנייעים) זחל"ם מפקדה=מפי"ק ושני זחל"מים נוספים.התאג"ד היה ממקום עם מפקדת הגדוד וסוללה א' במרחק של קילומטר אחד מן העמדה.מפקד העמדה היה סגן סרוסי, קצין הסוללה (קס"א) היה סג"מ יששכר ברוק, וקצין עמדת התותחנים(קע"ת) היה סג"מ חנן אנדרמן .בשבת בבוקר ציפו חיילי סוללת "בועז" עם מפקדיהם,ליום קרב גדול כדוגמת יום הקרב בו השתתפו בינואר 1973.
 
2.כמה דקות לפני השעה 1400 ,בצהרי ה-6 באוקטובר 1973 החליטו מפקדי הסוללה לתרגל את חייליהם.ניתנה הפקודה:"מטרות סוללה" והחיילים רצו במהירות אל הכלים,בהתאם לתרגולת הידועה לכולם.תוך כדי התרגול,נשמעו לפתע שריקות פגזים וקולות "יציאות" ו"נפילות" המוכרות כל כך לחיילי החת"ם.מיד הופיעו בטיסה נמוכה מספר מטוסים סוריים שהפציצו את תל-פארס ואת איזור עמדות התותחים.למרות שההפגזה הארטילרית הסורית לא היתה מדוייקת ומרבית פגזיה נחתו על עמדת החליפין,כ-500 מטרים דרומית-מזרחית לסוללה,הרי בכל זאת נפצעו שניים מחיילי סוללת "בועז"- כבר ברגעים ראשונים אלו של המלחמה.חייל אחד נפצע קשה,ונפטר מאוחר יותר מפצעיו,וחברו-נפצע קל.
 
3.בגלל העובדה שההפגזה הסורית לא היתה מסוכנת (לא היתה אש נ"ס-נגד סוללה)עדיין בשלב זה הוחלט לא לדלג בינתיים לעמדת-חליפין אלא לפעול בהתאם לתכנית המקורית שתוכננה ל"יום הקרב". תוך כמה דקות נכנסה הסוללה לפעולה כשהיא משתלבת במאמץ הכללי של כוחות צה"ל בגזרה הדרומית לבלום את המתקפה הסורית שכוונה ויעדיה לא היו ברורים בשלב זה של הלחימה.
בשלב הראשון הפגיזה הסוללה מטרות רחוקות יחסית באיזור הגשר הרומי ובאזור תל-פארס,אך ככל שחלף הזמן נעשהו המטרות קרובות יותר ויותר,והיה ברור כי הינן בתוך השטח הישראלי.בצורה זו החלו להבין אנשי סוללת "בועז" את חומרת המצב ועוצמת החדירה הסורית.
 
 
4.תפקידה העיקרי למעשה של הסוללה בשעות הראשונות של המלחמה עד לשעת החשיכה,היה בסיוע רצוף למוצבי החי"ר הישראליים לאורך ה"קו הסגול" שהיו מרותקים באש סורית רצופה.אלא שאנשי המוצבים עצמם,היו חסרי ידיעה כלשהי בנושא תותחנות,ולא הצליחו לטווח את אש תומ"תים כראוי. נקודות הציון שנמסרו למפי"ק הסוללה היו בלתי מדויקות וה"תיקונים" היו מבולבלים ובלתי-נכונים,מה שפגם באפקטיביות של הסיוע הארטילרי,וכיוון האש הארטילרית נעשה לכן בצורה פרימיטיבית ובלתי-יעילה.
יחד עם זאת פעלה הסוללה בקצב מהיר במשך שעות ארוכות,וכמות הפגזים שנורו תוך מספר שעות היתה גדולה ביותר. החל משעה 1600,החלו להגיע משאיות תחמושת אל הסוללה,וחייליה החלו להשקיע מאמץ הולך וגדל בפריקה מהירה של התחמושת,תוך ירי ארטילרי בלתי פוסק.
 
5.הסתבר כי למרות שהעבודה-עבודת הפריקה,ההטענה והירי עצמו-נעשתה בהתלהבות ובמסירות רבה,תוך גילויים של עזרה הדדית ועבודת-צוות טובה,הרי המאמץ היה גדול והדבר נתן את אותותיו בביצוע הירי והטווח.
התברר כי במסגרת האימונים לא הודגש ולא תורגל במידה מספקת הנושא של פריקה מהירה של כמויות תחמושת גדולות-וכי לא פתחו כראוי את כושרם הגופני של חיילי החת"ם.במשך 8 שעות רצופות(החל מן השעה 1400 ועד השעה 2200),נמשכו חילופי האש הארטילרית-כאשר הסוללה יורה כמעט ללא הפוגה אש על מטרות שונות של האויב,על צירי ההתקדמות של השריון הסורי,ואש סיוע למוצבי החי"ר הישראליים;סה"כ למעלה מ-600 פגזים;לעומת זאת לא היו יותר פגיעות ישירות בעמדות התותחים, והאש הארטילרית הסורית-היתה בלתי מדויקת ופגזיה נפלו באיזור כולן במרחקים של 500-1500  מטרים מן הסוללה.על כן החליטו מפקדי הסוללה להישאר בעמדתם המקורית וממנה לקדם את פני הלילה הראשון של המלחמה.
 
6.על אודות חניון הלילה(לכוח שריון) אמר בשעתו הרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף (מיל.)חיים לסקוב:"בשריון יש שיעור אחד בולט.במקום שנכנסת אליו לפנות ערב,אתה לא חונה שם בלילה. בין אם אתה צריך לירות או לא, כי ציידי טנקים עשויים להסתנן.אנחנו נמצאים בקרב נייד.מי שנמצא בלילה באותה עמדה שהייתה גם עמדת-יום בשבילו,מחפש לעצמו צרות".
 
 
7.ואכן בשעה 2230 החלו ליפול באיזור עמדת התומת"ים "בועז"-פצצות תאורה. חיילי הסוללה מיהרו לכבותן מחשש פן יזוהו.לפתע נשמע רעש מוזר מכיוון הרכס שממול.מפקד צוות מס' .1-הקרוב יותר לרכס טלפן לזחל הפיקוד ושאל לפשר רעש המנועים העולה מן הרכס.המצב לא היה ברור לאיש,עד שלפתע הופיעו על גבנון קרקע,במרחק של כ-50 מטר בלבד מן הסוללה,4 טנקים שקני-תותחיהם מופנים מזרחה-לכיוון השטח הסורי.חיילי הסוללה הבחינו בהם מיד,אולם לא הצליחו לזהותם.הופעתם הפתאומית בלב המערך הישראלי,והעובדה שקניהם מכוונים לעבר השטח הסורי –הוליכה את חיילי הסוללה למסקנה כי אלו טנקים ישראליים.על כן לא נעשתה כל פעולה-(נסיון, דילוג ,מילוט, או ירי בכיוון ישיר אל הטנקים)-מתוך הנחה כי אלו טנקים ישראליים.
 
 
8.מפקד העמדה סגן סרוסי דווח מיד על הופעת הטנקים לסמג"ד רס"ן אורי מנוס.הלה נתן הוראה להתקשר מיד בערוץ החירום (ערוץ החש"נ)על מנת לזהות את הטנקים.אך לא השיג כל תשובה.הערץ דמם.
בשלב זה החליט סג"מ יששכר ברוק,קצין הסוללה לצאת ולבדוק מה קורה על הרכס.הוא יצא אל עבר הרכס-כשבידו רנאור וללא נשק אישי,מאחר ועד להופעת הטנקים עסק בפריקת התחמושת. סג"מ יששכר ברוק היה משוכנע כי מדובר בטנקים ישראליים וכל רצונו היה ל"תפוס"  את אחד המט"קים ולהסביר לו כי הטנקים של מחלקתו מפריעים לירי הסוללה.על כן צעד לעבר הטנקים בקומה זקופה ובצעד רחב.למזלו כשהיה במרחק של 10 מטרים מן הטנק הראשון נורה לפתע זיקוק ירוק ואז הבחין סג"מ יששכר כי לפניו טנקים סוריים,משוחים בצבעי השריון הסורי.
 
 
9.בבת אחת הבין הקצין הצעיר את חומרת הסכנה הגדולה לעצמו,ולכלל הסוללה. מיד זינק אל הקרקע, נצמד אליה ותפס מסתור מחשש כי אורו של הזיקוק יגלה אותו לעיני הטנקים הסוריים.כשכבה אור הזיקוק קם ממקומו ורץ במהירות אל עבר הסוללה.היה ברור לו שאין שום סיכוי להתמודד עם הטנקים הסוריים.לדעתו יש לנטוש מיד את התומת"ים ולהסתלק אל תוך החשיכה. על כן רץ כמטורף בין צוות 1 וצוות 2 וצעק "עזבו את הכלים-אלה טנקי אויב".אלא שחיילי הסוללה לא הבינו את משמעות דבריו ולא נטשו את הכלים. בינתיים רץ סג"מ ברוק יששכר אל עבר נגמ"ש הפיקוד כדי להזהיר את מפקד הסוללה. אלא שבאותו רגע נפגע הנגמ"ש פגיעה ישירה מאש הטנקים הסורים ומיד נפגע בפגז שני ועלה באש.כל חיילי הנגמ"ש ובכללם מפקד הסוללה,סגן סרוסי, נהרגו.
 
 
 
10.תוך דקות ספורות הושמדה סוללת "בועז".הטנקים הסורים,מטווח קצר,יורים ופוגעים בזה אחר זה בכל התומת"ים בזחל"ם הפיקוד, במפי"ק ובשתי משאיות תחמושת.רבים מחיילי הסוללה הרוגים ופצועים. אחרים מנסים לחלץ עצמם משדה הקטל,וממלטים עצמם מהשטח המוכה כשהטנקים הסורים שנשארו לעמוד על הרכס רודפים אחריהם באש תותחים ומקלעים.
הקע"ת סג"מ חנן אנדרמן הוכה בהלם,וסונוור בהתפוצצות נגמ"ש הפיקוד ואחת המשאיות.כשהתאושש "לקח פיקוד" על אחד משני הזחל"מים השלמים,הניע אותו והחל אוסף אליו חלק מהניצולים.תוך כדי נסיעה איטית מפנים הניצולים הבריאים את מקומם לניצולים פצועים או המומים שאינם יכולים להתפנות בכוחות עצמם.הם קופצים מן הזחל"ם ורצים לידו.פגזים סוריים ואש מקלעים פוגעים בקרבת הזחל"ם- אך בדרך נס לא היו נפגעים נוספים.כשהוא עמוס פצועים,ועימו מספר חיילים שלמים שרצים בצידי הזחל"ם מגיע סג"מ חנן אנדרמן אל הסוללה השכנה בפיקוד הסמג"ד אורי מנוס.
 
 
11.במקביל מארגן סג"מ יששכר ברוק מספר ניצולים סביבו,ופוקד על הרס"ל אלבז להוביל את הקבוצה ההמומה במהירות אל עבר סוללה א' הפרוסה במרחק-מה מסוללת "בועז" הבוערת,ואשר בדרך נס לא התגלתה לעיני הטנקיסטים הסורים.הוא עצמו חוזר אל העמדה לחפש ניצולים נוספים. בשולי עמדת התותחים הוא מגלה עוד שני חיילים המומים שאינם יודעים מה לעשות. הוא קורא להם להצטרף אליו והשלושה פותחים בריצה לכיוון מערב-כדי להתרחק מן השטח מוכה האש.פצצות תאורה כופות עליהם להיצמד לקרקע ולחכות לדעיכת האור.כך נעים השלושה מערבה כשברשותם רומ"ט אחד,ומימיה אחת, ללא מפות כשהם מכוונים דרכם ע"פ כוכב הצפון.אחד החיילים שהוא קצר-רואי,אף מאבד את משקפיו אך השלושה ממשיכים בתנועתם מערבה-כשהם שומרים על משמעת מים חמורה,ועם שחר הם מוצאים עצמם במעלה גמלא,מול פני הכנרת.קומנדקר ישראלי אוסף אותם שם ומחזירם עם בוקר ה-7.10.73 לנפח.
 
 
 
12.במרחק של כ-3 ק"מ מערבה מסוללת "בועז" בשדה הקוצים ליד כפר מנסורה ממערב לציר הנפט התמקמו סוללה א',מפקדת הגדוד,התאג"ד מחלקת חימוש ,מספר משאיות להובלת תחמושת. במשך שעות הצהרים ואחה"צ של שבת 6.10.73 ירתה סוללה א' בדומה לסוללה ב',אל עבר מטרות אויב,אל עבר השריון הסורי המתקדם ובאש סיוע-למוצבי צה"ל המותקפים.
עתה כשמנגד עולה באש סוללת "בועז" מנסה סרן יוסי לשווא להתקשר אל הסוללה המוכה,או לברר בערוץ החש"נ מה בדיוק קורה.הרשת דוממת.בינתיים מגיעים ניצולי סוללת "בועז" עם סג"מ חנן אנדרמן. הם עולים על משאית תחמושת ומצטרפים לזחל"ם ומשאית נוספת שהתארגנו לפינוי. השיירה פונה לכיוון צפון-מערב, בניסיון לעלות על ציר הנפט ולסגת דרכו לכיוון נפח.שיירת הנסוגים ובה למעלה מ-20 פצועים מסוללת "בועז"-יצאה לדרכה,תוך שהיא שומרת קשר אלחוטי עם הסמג"ד אורי מנוס עם יתרת הכוח-ואירגן גם אותו לפינוי.
 
 
13.אלא שעל ציר הנפט פגשה השיירה את נגמ"ש הפיקוד של מח"ט 188 אל"מ יצחק בן-שוהם ז"ל; ובפקודתו,לאחר ששמעו כי בציר הנפט נעים גם כוחות סורים,והדרך לנפח מסוכנת,הם מנסים לחזור אל הסמג"ד אורי מנוס.רס"ן אורי מנוס מבין כי הדרכים צפונה ודרומה חסומות ומורה לשיירת הפצועים לסגת ישירות מערבה,אל עבר הכנרת דרך נחל דליות.אלא שהשיירה הקטנה-עם הזחל"ם בראש,מאבדים דרכם בחשיכה,נתקלים שנית באש טנקים סורים מטווח בינוני,חייל נוסף נהרג,ואחרים נוספים נפצעים.כולם נוטשים עתה את הרכבים ובורחים ברגל לכיוון מערב אל מפל דליות. בפתח הוואדי תופס שוב הפיקוד סג"מ חנן אנדרמו, ואירגן את שיירת הניצולים והמפונים להליכה בנחל דליות היורד מערבה אל הכנרת.
 
 
 
14.במקביל מנסה לארגן הסמג"ד רס"ן אורי מנוס את פינוי שארית כוח הגדוד-מערבה אל מחוץ לטווח הסכנה של הטנקים הסורים ההולכים וחודרים אל השטח הישראלי.בלית ברירה הוא מוותר על האפשרות לסרוק שוב את שטחה של סוללת "בועז" שהושמדה-מאחר והיא נמצאת מזרחה לו-בשטח ה"מוצף" כוחות סוריים ומתחיל לנוע מערבה על ציר קק"ל אל עבר תל-באזרוק (גבעת בזק).בדממה וללא אורות נעה שיירת הגדוד(סוללה א',מפקדת הגדוד,התאג"ד,ומשאיות התחמושת)כשמידי פעם יורד הסמג"ד מן הרכב ומוביל את הטור ברגל.לפנות בוקר מגיע כוח הסמג"ד אל גבעת בזק ומתמקם למרגלותיה.
.
 
15.בשעה 0900 בבוקר,יום א',7.10.73,מבחין הסמג"ד רס"ן אורי מנוס בנגמ"ש וטנק הנעים יחדיו בשטח מערבה לכיוון מעלה גמלא.הוא מצליח ליצור קשר אלחוטי עמם,ומתברר כי בנגמ"ש מח"ט 188 אל"מ בן-שוהם,הופקד עתה על כוח אורי מנוס,ל"התקפל" מיד מערבה-כי כוחות סורים גדולים יורדים מערבה.ע"פ הוראת המח"ט מדלג רס"ן אורי את הסוללה והרכבים האחרים דרומה- אל נחל דליות ומתחיל לסגת מערבה במורד מעלה גמלא.
 
 
16.באיטיות ובזהירות נעו סוללה א' ויתרת הכוח,(מפ' הגד' והתאג"ד) מערבה לכיוון מעלה גמלא כאשר הסמג"ד והקס"א עולים מידי פעם לעמדות תצפית גבוהות כדי לצפות מזרחה-מחשש לטנקים סורים נוספים העשויים לפגוע בכוח.ואכן בשעה 1030 לערך בהיותם במרחק של 2500 מטר-דרומה בקו אויר מגבעת קבת קרעה (בגובה 420 מ' מעל פני הים,מצפון לנחל דליות)-נפתחה עליהם לפתע אש טנקים סוריים,ואחד הזחל"מים נפגע ועלה באש.הסמג"ד שזיהה מיד את פריסת הטנקים הסורים על הגבעה- הישר צפונה מולו-הורה לאנשיו להשיב אש בירי עקיף-מעל נחל דליות שחצץ בין התומת"ים ובין הטנקים בגבעת קבת קרעה.אלא שבטרם נורה המטח הראשון,נעלמו הטנקים הסורים מן הגבעה.
 
 
17.הסמג"ד רס"ן אורי מנוס,עשה מחדש הערכת –מצב,וניסה לשקול במהירות ובקור-רוח את דרכי הפעולה האפשריות של האויב הסורי ממולו.חששו הגדול היה כי הטנקים הסורים ירדו מגבעת קבת קרעה בניסיון לעשות איגוף בכיוון דרומה-מערבה,אל חי אל-חרובה  או דרך ואדי אל-בתרא-על מנת לחסום את פתחו המערבי של נחל דליות ולארוב שם לכל כוח ישראלי היורד במעלה גמלא-בדרכו אל הכנרת. הוא מחליט לבדוק בעצמו עם אכן בחרו הסורים באפשרות זו,לפני שהוא מכניס את חייליו למלכודת אש סורית מטווחת היטב אל עבר תל-זרקן.הוא מחליט לצאת ולבדוק בנגמ"ש בודד,כדי למשוך ולחשוף האש הסורית.היה לו ברור כי במידה ויתקל באש הרי הסורים מצפים לו במארב טנקים במורד הדרך,ואם לא הרי הם נמצאים בעיצומו של איגוף דרומי מזרחי-כדי לחצות את הנחל ולפתוח במרדף אחר כוח הארטילריה הישראלי הנסוג.רס"ן אורי נתן למפקדי המשנה שלו שורה של פקודות מקדימות,במידה והוא יפגע בנסיעתו מערבה,-ופקד על כל החיילים לרדת מן הנגמ"ש ולעלות על הרכבים האחרים.
 
 
 
 
18.בדהרה פרץ הסמג"ד רס"ן אורי מנוס,לבדו בנגמ"ש אל עבר תל-זרקן,כשאנשיו עוקבים אחריו בדאגה.כך נסע כ-2-3 ק"מ מערבה-למטה אל עבר הכנרת,כשהוא חושף עצמו לאש סורית אפשרית. אך דבר לא קרה.מן הסתם בחרו הסורים בדרך המרדף השניה. המסקנה הייתה ברורה יש להסתלק מן המקום במהירות האפשרית.עתה יצאו התומת"ים, הזחל"מים והמשאיות –במהירות,ופרצו מערבה אל עבר מפקדם.רס"ן אורי עצמו נשאר עתה במאסף הטור כדי לוודא ולאבטח את מסע החילוץ של הכוח.
 
 
19.אלא שלא תמו עדיין הצרות והבעיות:בשעת צהרים-בתום מורד גמלא נתקל הכוח לפתע באש. היו אלו טנקים ישראליים מעוצבות המילואים שהחלו לטפס בצירים שונים אל עבר רמת-הגולן.אנשי השריון במילואים לא זיהו את התומ"תים של רס"ן אורי מנוס כתותחים ישראליים;למרבה המזל עצר את אש הטנקים הישראליים מסו"ל אחר שהיה בדרכו למעלה גמלא עם שיירת תחמושת. הכוח חולץ בשלישית מסכנה גדולה.על פעולתו כמפקד-מראשית הנסיגה מכפר מנסורה שמדרום לציר הנפט,ועד לבקעת בטיחה שבצפון-מזרח הכנרת,קבל הסמג"ד רס"ן אורי מנוס-ציון לשבח.
 
 
20.אלא,כאשר ראו חיילי גדוד 405,את טורי הרכב והשריון של עוצבות המילואים הממהרים מזרחה- בכיוון הנגדי-אל עבר רמת הגולן,החליטו מיד:הם מבקשים לחזור אל הרמה ואל הקרב.
 
 
 
 
ג.  סיפורה של סוללת בה"ד  9-ליד תל-פארס
 
 
1.מטחי האש הראשונים של מלחמת יום הכיפורים,בשעה 1400 בצהרי יום שבת ה-6 באוקטובר 1973 מוצאים את סוללת התומת"ים של בה"ד 9 פרוסה בעמדה מוכנה למרגלות תל-פארס.הסוללה היתה מורכבת מחיילי ביה"ס לקצינים של החת"ם (חיל התותחנים)-בה"ד 9,מדריכים,משק"ים,צוערים וחיילים אחרים. אימוניו של קורס קציני החת"ם נקטעו בעיצומם,יומיים טרם המלחמה, החיילים צוותו במסגרת גדודית,וכגדוד עלו לרמת הגולן ביום ו',5.10.73 הצוערים פוזרו בין הצוותים ופיקדו על התומת"ים, שהוצבו במסגרת 3 סוללות במקומות שונים ברמת הגולן. מרגע התזוזה בבה"ד  9,ועד לשקיעת החמה בשבת ה-6.10. מוצאי יום הכיפורים תשל"ד היו הכל משוכנעים כי מדובר ב"יום קרב" גדול ורב-היקף ותו לא.
 
 
2.השעות הראשונות למלחמה עוברות בירי על מטרות שונות בשטח סוריה מארבעת התותחים המתנייעים שבסוללה.ככל שחולף הזמן מצודדים הקנים יותר ויותר לעבר השטח הישראלי.לאט לאט מתחוור כי אין זה "סתם" יום קרב-אלא מלחמה של ממש,שהרי הטנקים הסורים פורצים לעומק השטח הישראלי. אולם לגבי לוחמי הסוללה זוהי היתה הכרה עמומה בלבד,האינפורמציה "מה הולך" היתה דלה ביותר וערפל הקרב היה סמיך.האופי המאולתר של הכוח היקשה על פעולת-צוות יעילה.חלק גדול מחיילי הסוללה ובעיקר הטירונים וה"שלב- ביתניקים",לא היו מאומנים צורה מספקת  ולמרות רצונם הטוב לא היו מסוגלים לתפקד ביעילות בנסיבות החמורות שנוצרו,וחלקם אף סבל מבעיות מוראליות ופסיכולוגיות.
 
 
3.הצוערים,אמנם "קצינים בדרך" אך חסרי ניסיון פיקודי,-וחסרי ניסיון קרבי-פיקדו על הצוותים והתפקידים שונים,וניסו להתגבר על הבעיות המקצועיות והאישיות גם יחד.הכבידה מאוד על המפקדים הצעירים העובדה כי לא קיבלו בעצם כל מידע על אופי המטרות,על טיב הפגיעות ועל המתרחש בזירת הקרב,והירי היה מכני,רצוף ומהיר על "נון צדיקים" שנמסרו בקשר למפי"ק.
גם הקשר בין המפי"ק ובין התומת"ים היה לקוי,והוראות הירי נשלחו באמצעות רצים.העמדה הופגזה באש ארטילרית סורית,(בלתי מדוייקת) והופצצה מן האויר על-ידי מטוסים סורים.משאית תחמושת שבמרכז העמדה נפגעה ועלתה באש כאשר כמה חיילים סביבה נפצעים קל.לעת ערב לאחר חשיכה נחלש קצב האש ואנשי הסוללה מקבלים הוראה להתכונן להתקפה אפשרית של טנקים,הליקופטרים וכוחות חי"ר סורים.
 
4.הסוללה מתארגנת לקראת לילה.צוות אחד נקבע למשימת אבטחה,וכן נקבעים חיילים לשמירה,לתצפית ולפטרול סביב שטח הסוללה.בחצות (062400)-מקבלת הסוללה הוראה לדלג לאחור-מערבה אל מעבר לציר הנפט.ההכנות לתזוזה נמשכות בעצלתיים ורק כעבור שעתיים (070200) יוצאת הסוללה לדרכה. בראש נע זחל"ם המפקד,אחריו ארבעת התומתי"ם, כשמרחק קצר מפריד בין כלי לכלי,ובמאסף זחל"ם נוסף ומשאית תחמושת.באיטיות נעה הסוללה על דרך העפר המחברת את תל-פארס עם ציר הנפט. הערנות לא היתה בשיאה.חיילי הסוללה היו לאחר 8 שעות לחימה ושעות רבות ללא מנוחה והכל ידעו שהם נעים בשטח ישראלי ו"מדלגים" מערבה.מכשירי הקשר לא פעלו כראוי,והמפקדים כוונו את הנהגים באמצעות מכות-מקל בקסדה.
 
 
5.לפתע  מבחין חלוץ הטור הישראלי זחל"ם המפי"ק בעשרות טנקים הממוקמים משמאל לדרך,דרומית לציר התנועה במרחק 20-30 מטרים בלבד משפת הדרך.בין הטנקים נעים חיילים עם פנסים בידיהם, חלקם של השריונאים מטפלים בטנקים.סגן שאול מפקד הסוללה וחייליו משוכנעים כי לפניהם גדוד טנקים ישראליים הנמצא בחניון לילה,בהתארגנות לאחר לחימה.איש אינו מעלה על דעתו לנקוט אמצעי-זהירות מיוחדים.
 
 
6.אלא שהטנקים היו טנקים סורים.והשריונאים היו חייל אויב,שהתארגנו אכן בחניון לילה לטיפול לאחר קרב.רובם תפסו עמדות לכיוון דרום,אך מחלקת הטנקים אחת התפרסה לאבטחת החניון כלפי צפון. במרחק של 15-20 מטר בלבד מבחין לפתע סגן שאול המסו"ל הנע בראש הטור הממונע של הסוללה, בטנק סורי על אם-הדרך.הוא עוצר את הזחל"ם לרגע קט,ועושה הערכת-מצב מהירה. מאוחר מדי לסגת,מוטב לפרוץ קדימה במהירות ולנסות להיחלץ מטווח-המגע הקרוב עם הכוח הסורי.הוא מורה לנהג הזחל"ם לפרוץ קדימה בכל המהירות.הזחל"ם פורץ קדימה בסערה,חולף ממש ליד הטנק הסורי שעל אם הדרך,כאשר תותח הטנק הסורי, "חותך" את אנטנת  המפי"ק .או אז תופסים הסורים את המתרחש.
 
 
7.במהירות נכנסים הטנקים הסורים לפעולה,ותוך דקה הם משגרים פגזים וצרורות מקלע אל עבר התומת"ים הנעים על הדרך מולם.תוך שניות הופכת דרך עפר מתל-פארס אל ציר הנפט לשדה קטל לכוח הישראלי התומת"ים נפגעים בזה אחר זה.התומ"ת הראשון בשיירה נפגע בצידו הימני ושלושה מחייליו  נהרגים במקום,אך התומ"ת ממשיך לנוע לכיוון מערב.הטנקים הסוריים מזנבים בזחל"ם ובתומ"ת הנמלטים מערבה אך אינם מנסים לרדוף אחריהם.ואכן מגיעים הזחל"ם עם סגן שאול והתומ"ת של האחזות נח"ל גשור הנטושה-עם שחר ומפנים משם את נפגעיהם.
 
 
8.גורלם של שלושת התומ"תים האחרים גרוע יותר. התומ"ת השני נפגע פגיעה ישירה ונעצר.חלק מאנשי צוותו נהרגו במקום והאחרים נחלצים מבין להבות התומ"ת העולה באש,ותופסים מחסה בתעלה שמימין לדרך. בו ברגע "נכנס" התומ"ת השלישי בעוצמה רבה בתומ"ת השני שנפגע ונעצר וכל אנשי צוותו נהרגים. התומ"ת הרביעי נפגע אמנם פגיעה קלה,אך אנשי צוותו נחלצו ממנו בעוד מועד ללא פגע.רק הזחל"ם והמשאית שבמאסף הטור הישראלי מצליחים להסתובב על עמדם, ולסגת במהירות אל מקום העמדה המקורית שלמרגלות תל-פארס.ניצולי הסוללה מסתובבים בשטח מוכה האש המומים ומבולבלים. חלקם מצליח לסגל אל מקום העמדה המקורית,להצטרף לזחל"ם ולמשאית שהיו במאסף ולהגיע עמם למוצב חי"ר סמוך לתל-פארס.אחרים רבים בצידי הדרך בכוון מערב,אלא שהם נתקלים באש מקלי טנק סורי העומד על אם הדרך.הם פונים לאחור ובורחים במהירות חזרה מזרחה,לכיוון תל-פארס.
 
 
 
9.השחר מתחיל להאיר ובשטח עדיין פזורים חלקם של חיילי סוללת בה"ד 9.עליהם עתה לדאוג לעצמם בשטח הנמצא בשליטת האויב.הם אינם מאומנים למשימה שכזאת.גורלם וסיכוייהם להישאר בחיים ולהיחלץ בשלום ממצב-ביש זה תלוי למעשה,בכושרם הגופני, ביכולתם להתמצא בשטח, ובתושייה שלהם להשיג מים ומזון ובאפשרותם להגן על עצמם.אלא שכמעט כל ניצולים הסוללה נעים בשטח המסוכן ללא נשק,מאחר והנשק האישי נשאר בתומת"ים הבוערים והם קפצו מהם במהירות-בהשאירם אחריהם את נשקם האישי.
 
10.שלושה מבין חיילי הסוללה מצליחים להגיע בכוחות עצמם אל העמדה המקורית למרגלות תל-פארס, ותופסים מסתור באחד הבונקרים במשך יומיים ארוכים.אלא שהרעב והצמא מציקים להם,ואחד מהם "נשבר" ואינו שועה יותר להפצרות שני חבריו האחרים ויוצא מן הבונקר הנטוש לחפש מים ומזון. לרוע המזל הוא נתקל בגדוד חי"ר סורי הסורק את הסביבה ונופל בשבי.שני חבריו ממשיכים להסתתר בבונקר העמדה הישראלית לשעבר עוד יומיים נוספים,ונאספים בסופו של דבר ע"י כוחות ישראליים.
 
 
11.ניצול אחר,מניצולי התומ"ת השני בשיירה-צוער יורם ירקוני,נשאר במסתור בצד דרך העפר במרחק קצר מחניון הטנקים הסוריים.הוא מצפה לעלית השחר,ומנווט עצמו מערה ע"פ כיוון זריחת השמש. טנק סורי מתחיל לצלוף בו בצרורות מקלע.הוא מצליח להתחמק בריצה זיגזגית בין הטרסות ואבני הבזלת עד שהטנק הסורי מרפה ממנו.בדרכו מערבה פוגש צוער יורם ירקוני בחייל נוסף מן הסוללה ויחד הם נעים מערבה,חוצים את דרך הנפט ומגיעים בסופו של דבר בשעת בוקר מוקדמת לנח"ל גשור.שם הם פוגשים בשלושה חיילים נוספים גם הם מניצולי הסוללה,כאשר אחד מהם פצוע.
 
 
12.מחנה נח"ל גשור היה נטוש,ונראה כאילו נעזב בחפזון גדול.חמשת התותחנים מסיירים במחנה בחפשם אחרי נשק וציוד.בהוראת צוער יורם ירקוני הם פורצים את המחסנים והמשרדים ומוצאים נשק,משקפת,מצפן ומפה.הם מוצאים גם מעילי רוח,מים ומעט מזון.לקראת שעת הצהרים-(071200)הם מבחינים בתנועה חשודה מסביב למחנה.היו אלו טנקים סורים שנעו בטור אל עבר הנטוש.צוער ירקוני וחיילו מסתלקים במהירות מן המחנה-אל עבר גבעה צחיחה כ-500 מטר דרומה מן ההיאחזות. שם הם תופסים מסתור עד לשעת הערב ולאחר רדת החשיכה הם מתחילים בצעדיה לכיוון מערב.אלא שכושרם הגופני,חוסר יכולתם להתמצא בשטח ולנווט בו כהלכה,והחיל הפצוע שהיה עמם הופכים את משימת ההיחלצות לבלתי-אפשרית.הליכתם איטית במיוחד,והם נעצרים מידי פעם כדי לנסות ולהתמצא בשטח. כ-4 שעות הליכה עברו כ-2 ק"מ בלבד,והמים שעמם אזלו.או אז מחליט צוער ירקוני לחזור על הגבעה שליד ההיאחזות.
 
 
13.יום שלם המתינו החמישה בגבעה שליד היאחזות נחל גשור.רק עם רדת הלילה (081800)הם יוצאים שוב בדרכם מערבה.הפעם נחושה החלטתם להגיע אל כוחות צה"ל.ואכן בתום לילה ארוך של הליכה מיגעת,לאחר למעלה מ-12 שעות של הליכה,הם מגיעים לאזור גשר אריק,ונאספים ע"י כוח סיור ישראלי.בהתקלות איבדה סוללת בה"ד 9,את מחצית אנשיה וחלק אחר נפצע.(סה"כ 15 הרוגים ו-12 פצועים).
 
 
 
 
 
ד.   סיפור נסיגת הכוח הישראלי מתל-פארס
 
 
1.בבוקר יום א' ה-7 באוקטובר 1973,היה סא"ל עמי כהן,מג"ד תותחנים (במס"ח של חט' 188 בגזרה הדרומית)בתצפית על תל-פארס;התל המרכזי בגזרת רפיד, המתנשא לגובה של 929 מטר מעל פני הים. סא"ל עמי יודע ורואה כי התל מכותר ע"י כוחות סוריים ובעצם הוא נמצא כבר בעורף האויב, ששטף את כל גזרת רפיד אל הג'וחדר  וחושניה הרבה מערבה,מעבר לקו צינור הנפט.מאז אתמול,צהרי יום הכיפורים תשל"ד,עם פתיחת המלחמה בשעה 1400,מופגז תל-פארס כמעט ללא הפוגות ע"י אש ארטילריה סורית.
סוללת הנ"מ המוצבת על התל נפגעת;לוחמי החי"ר שעליו מסתתרים בבונקר הלוחמים-החשוך,מאחר והגנרטור המספק אור לבונקר נפגע אף הוא.הקשר עם המפקדה וכוחות אחרים של צה"ל בלתי תקין. הלוחמים כבר יודעים כי מוצב החרמון נפל,כי ישובי רמת-הגולן פונו,וכי הם מכותרים ע"י כוחות סורים גדולים שפרצו צפונה,מערבה ודרומה מתל-פארס אל עומק הגזרה הדרומית של רמת-הגולן.
 
 
 
2.בשעת הצהרים של יום א',מגיעה אל תל-פארס פקודה קצרה:"היכונו לנטישה". הוראה שפירושה השמדת הציוד,המסמכים והתארגנות חפוזה לפינוי אל עבר כוחות צה"ל,דרך השטח ה"מוצף" כוחות חי"ר ושריון סוריים.אלא שאז שומע לפתע סא"ל עמי כהן רעש מסוקים.הוא מזנק החוצה מתוך בונקר הלוחמים,הקלצ'ניקוב דרוך בידו,ורואה במרחק של 100 מטר ממנו הליקופטר סורי מנסה לנחות על ראש התל.צרור ארוך אותו יורה סא"ל עמי אל עבר המסוק מביא את המסוק הסורי לידי תפנית חדה והוא נעלם מיד ונבלע בפתח הר געש כבוי שבמרכז תל-פארס.
 
 
3.לסא"ל עמי כהן מצטרפים מספר חיילים,ולהם מרגמה 52 מ"מ ומקלע,והכוח הקטן מבצע ירי לכיוון המשוער שבו נחת המסוק הסורי.בחיפוי פגזי המרגמה נע סא"ל עמי כהן עם מספר חיילים אל עבר לוע התל,ומטווח קרוב מטיל פנימה מספר רימונים.אח"כ הוא חוזר במהירות אל בונקר הלוחמים לארגן את הפינוי.בשעה 1600 אחה"צ גולשים החיילים הישראליים מתל-פארס במהירות דרומה אל המחצבה שבשיפולי התל,כאשר זחל"ם המג"ד שנשאר שלם בדרך נס,יורד במאסף בעקבות הכוח הנע ברגל. ליד המחצבה נתקל הכוח הקטן להפתעתו הרבה בכוח שריון ישראלי המנסה אף הוא לחלץ עצמו מתוך שטח הנמצא כבר בשליטה סורית.היו אלו 14 טנקים ישראלים שהתקבצו תחת פיקודו של סא"ל עודד ארז. שני המפקדים מתכננים עתה יחדיו את ציר הפינוי והנסיגה.
 
 
4.בינתיים מתרכזים אל הטנקים עשרות חיילים ישראלים-המפוזרים בשטח המכותר,חילקם אנשי מוצבי החי"ר,חלקם אנשי שריון שאיבדו את הטנקים שלהם ואת יחידותיהם המקוריות וחלקם שרידי סוללת התומתי"ם של בה"ד 9  שהושמדה בציר נסיגתה מתל-פארס מערבה בליל יום א'-בשעה שתים אחר חצות(070200).כך התקבצו אל שיירת הנסיגה כ-180 חיילים! הם מתפזרים בקבוצות של 10-12 איש על 15 הטנקים והזחל"ם הבודד;ובשעה 1730 אחה"צ לקראת חשיכה מתחילים הטנקים לנוע באיטיות ובזהירות שעשרות לוחמים תלויים עליהם ומצטופפים על סיפוניהם.אש ארטילרית סורית בלתי יעילה,מלווה את השיירה המשונה בדרכה מתל-פארס מערבה.כשחצתה השיירה את ציר הנפט וחלפה ליד שרידי התומת"ים של סוללת "בועז" מגדוד 405 שהושמדה בלילה הקודם (062300) שקע טנק אחד בתעלה וגם הזחל"ם פרש שרשרת ונעצר.תריסר הלוחמים התלויים על הטנק יחד עם ארבעת אנשי הצוות עוברים אל הטנקים האחרים המאוכלסים בצפיפות מדהימה.כמוהם עושים גם החיילים הישראלים שהצטופפו על הזחל"ם;הכוח ממשיך לנוע באיטיות בכיוון דרום-מערב מתוך מגמה לרדת דרך מעלה גמלא עד לגשר אריק שבשפך הירדן לכנרת.
 
 
 
5.אלא שלאחר מספר קילומטרים נוספים,נתקל הכוח בכוח שריון סורי שהתארגן לחניון לילה באיזור מזרעת-קוניטרה בסביבת צומת הדרכים בו מצטלבת דרך מעלה גמלא (ממזרח-למערב) עם דרך נפח-וסט- קצרין-רמת מגשימים(מצפון לדרום).הטנקים של סא"ל עודד ארז התארגנו לקרב שב"ש,כאשר עשרות החיילים הישראלים התרכזו  בחשיכה בפתח נחל דליות כשסא"ל עמי כהן שהיה הקצין בעל הדרגה הגבוהה ביותר ביניהם תופס את הפיקוד.היתה לסא"ל עמי משימה לא קלה.להפוך אוסף מקרי של חיילים ישראלים,אנשי חי"ר,חת"ם ושריון,עייפים,מבוהלים,חסרי מסגרת ארגונית,לכוח צבאי מאורגן וממושמע שיוכל לנוע בצורה מסודרת ומאובטחת,ולהגן על עצמו במקרה של התקלות עם כוח אויב.
עמי פוקד את עשרות האנשים,מחלק אותם לקבוצות משנה ע"פ השתייכותם החיילית,קובע כוח חלוץ, וכוח מאסף משבץ את החיילים נושאי-הנשק ונושאי הפצועים במקום המתאים ומתחיל לנווט ניווט-לילה  אל תוך ואדי דליות.סא"ל עמי נע בזהירות ובאטיות בראש הטור הארוך,ללא מפה וללא מכשיר קשר, כשצמחיית הואדי הסבוכה עוד מאיטה עוד יותר את קצת ההתקדמות.ההליכה הקשה נמשכת כל הלילה אך עם שחר יום ב',ה-8.10.73,(080500)-מתחבר טור הניצולים עם כוח ישראלי במורד המערבי של מעלה גמלא.
 
 
 
ה.  ס י  כ  ו  ם
 
 
1.שלשה הסיפורים המסופרים במערך-שיעור זה קשורים זה בזה;סיפורה של סוללת "בועז" מגדוד 405 שהושמדה ע"י כוח שריון סורי בעמדתה הקבועה בליל מוצאי שבת ה-6 באוקטובר בשעה 2300 בלילה. סיפורה של סוללת בה"ד 9 ליד תל-פארס,שהושמדה בדרכה מעברה בין תל-פארס ודרך הנפט, בליל יום א' ה-7 באוקטובר בשעה 0200 אחר חצות:(שלוש שעות בלבד לאחר השמדת סוללת "בועז"). ואחרון סיפור נסיגת הכוח הישראלי מתל-פארס,בפיקוד מג"ד חת"ם שהוביל את הכוח מתל-פארס ועד מורד מעלה גמלא בליל ה-87 באוקטובר בשעות 1800 אחה"צ ועד 0500 לפנות בוקר.
 
 
 
2.שלשת הסיפורים קשורים זה בזה מבחינת המקום(פתחת רפיד) והזמן (היומיים הראשונים למלחמת יום הכיפורים).אין הסיפורים מתארים את חיילי החת"ם בעת מילוי משימתם הרגילה והמוגדרת. אין אלו סיפורים על ירי ארטילרי מוצלח,הכולל פרטים על טיב הפגיעות וקצב האש,על רשת הקשר המפעילה ביעילות מפתיעה את סוללות התומת"ים,על שיירות תחמושת המגיעות בזמן-ונפרקות במהירות, או על דילוג לעמדת חליפין והתחמקות מאש נ"ס.בשני הסיפורים הראשונים-נפגעות סוללות החת"ם של גדוד 405 ובה"ד 9,בצורה קשה ביותר באש טנקים סורית,מטווח קצר ביותר,בצורה מפתיעה ונוראה כאחת כשמספר ההרוגים והפצועים מגיע בשני המקרים למעלה ממחצית הכוח. ואילו בסיפור השלישי- נחלץ כוח מעורב ומקובץ של אנשי חת"ם,חי"ר,ושריון ישראלים-בפיקוד מג"ד חת"ם,כמעט בדרך נס בסיוע כוח שריון ישראלי-שגם הוא לא היה אלא כוח מלוקט של שרידי חטיבת 188 שנאשר בעומק גזרת רפיד-שנכבשה כולה ע"י האויב הסורי-בראשית מלחמת יום הכיפורים;
 
 
 
3.אך מאידך יש בסיפורים הללו משום גירוי מחשבתי לחיילים המאזינים להם,והם עשויים להוות בסיס מצוין לשיחה ערה ולדיון טוב מלווה הפקת לקחים הן בתחום תורת הלחימה של החת"ם והן בתחום התנהגות התותחן כפרט והסוללה כיחידה לוחמת.אין ספק כי הסיפורים המובאים לעיל מהווים חומר למחשבהלשיחהלדיון;על חשיבות קבלת מידע שוטף ועדכני-בזמן הלחימה והירי הארטילרי,על טכניקת ההגנה הנכונה על עמדת התותחים ע"י מארבים, תשמיעים, שמירה ופטרול. וכמו כן על חשיבות אימון-הפרט,הפעלת הנשק האישי,הכושר הגופני,יכולת הניווט בשטח לא-מוכר ביום ובלילה;על אפשרות הלחימה בכיוון ישיר,ושימוש בתומת"ים כנשק אנטי-טנקי;ועוד על הציוד הדרוש לסוללת החת"ם כנשק אנטי-טנקי,אמצעים ללחימת לילה וכיוצ"ב,על חשיבות יכולתם של החיילים לזהות את נשק האויב, ומידת התמצאותם בשטח הלחימה בפרט ובזירת הקרב כולה בכלל.
כותרים נוספים המשוייכים לכותר זה
סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT