ספריית בית התותחן, סיפור נפילתו וכיבוש מחדש של מוצב החרמון במלחמת יום הכיפורים,


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
כותר: סיפור נפילתו וכיבוש מחדש של מוצב החרמון במלחמת יום הכיפורים
מספר הכותר: 326
מקום הוצאה: זכרון יעקבמוציא לאור: מרכז מידע למורשת חיל התותחנים- בית התותחן
סיווג: חוברת / תדפיס, חוברת / תדפיס 
סוגה-ג'אנר: צבא ובטחון, צבא ובטחון 
מפתח (Index): בחר
תקציר/הערות: רקע:
 

מלחמת יום כיפור פרצה בהפתעה מוחלטת.
אגף המודיעין של צה"ל, כשאחראי להערכת המצב הלאומית, העריך בשנים 72-73 כי
ארצות ערב לא יעזו לצאת לעימות צבאי עם ישראל, לפני שיחזקו את צבאותיהם
שספגו מפלה קשה ביותר במלחמת ששת הימים. באמ"ן העריכו שהמצרים לא
ייצאו לקרב עד שיהיו ברשות חיל- האוויר שלהם מטוסי –קרב, הפצצה לטווח
ארוך, ועפ"י ההערכה מטוסים אלה לא יהיו אצלם עד שנת 1975. לכן לא שיערו שיש
לצפות למלחמה לפני מועד זה. נוסף לכך- בעם ישראל הייתה שאננות רבה ותחושת
ניצחון – לאחר מלחמת ששת הימים. הערכת אמ"ן התבססה על שני יסודות עיקריים:
א. מצרים לא תצא למלחמה נגד ישראל, אלא אם תבטיח לעצמה תחילה יכולת
אווירית שתאפשר את תקיפת ישראל בעומק, ובעיקר את שדות התעופה
העיקריים, במגמה לשתק את חיל האוויר ישראלי.
ב. סוריה לא תצא למלחמה נגד ישראל ללא שיתופה של מצריים.
 
מבצע ההונאה והאיפול המצרי-סורי:

 
מבצע ההונאה המצרי-סורי התבסס על שתי מגמות:
א. הטלת איפול מלא על תכנון המלחמה ושמירת סודיות מרבית
ב. ביצוע תוכנית הטעייה אסטרטגית וטקטית.
מאמץ ההונאה העיקרי בוצע ע"י מצריים שהחלה לרכז כוחות צבא גדולים לאורך
הגבול עם ישראל במסווה של תרגיל צבאי גדול.
הכנות הצבא הסורי התפרשו כנקיטת אמצעי הגנה בפני התקפה של צה"ל.
 
התרבות סימני ההתרעה למלחמה בראשית אוקטובר, לא הזיזה את ראשי אמ"ן
מהערכתם. הם התעלמו מאזהרות כמה מעמיתיהם, והוסיפו להגיש לרמטכ"ל
דיווחי מודיעין מעובדים. רק הידיעות על הוצאת כוחות האו"ם ממצרים החלו
לערער ביטחונם של ראשי אמ"ן, ובבוקר ה-6 באוקטובר נסוגו מעמדתם, משנתקבל
מידע מוסמך ביותר על מלחמה העומדת לפרוץ בו ביום. כתוצאה מכך נותר בידי
צה"ל זמן התרעה קצר ביותר – כ- 10 שעות ! אך המידע שנמסר לא היה מדויק –
נמסר שהמלחמה תחל בשעה 18:00 ואילו היא פרצה בשעה 13:55 כך השיגו צבאות
מצריים וסוריה הפתעה כפולה : אסטרטגית ואופרטיבית.
 
סדר יחסי – הכוחות בין צה"ל לצבאות ערב – ערב המלחמה :
 
 
הכוחות סה"כ צבאות ערב צה"ל
חיילים: 1,110,000 350,000
טנקים: 5,920 2,100
תותחים: 4,770 800
מטוסי קרב-הפצצה: 987 358
כלי שיט מלחמתיים: 111 39
סוללות טילי ק"א: 185 10
משגרי טילי ק"ק: 84 -
 
 
 
 











הערכות כוחות צה"ל ברמת הגולן:
 
הערות כוחות צה"ל ברמה התחלקה לשני קווי הגנה עיקריים:
1. קו ההגנה הראשון = קו המוצבים. בצפון- המוצב הישראלי של החרמון, ובדרום
- הגיעו המוצבים עד מפגש הגבולות (סוריה, ירדן וישראל)
סה"כ – 17 מוצבים, שתוחזקו ע"י כוחות חי"ר מילואים
 
2. קו הגנה שני = היה במרכז הרמה והוחזק ע"י חטיבה  188 של השריון, וחטיבה 7 ששהתה אותו זמן בסיני והוטסה לרמה בעקבות במצב, חסרונה היה בכך שלא הכירה היטב את השטח
 
  • ב-6 באוקטובר בבוקר ניתנה הוראה לפנות את הנשים והילדים מכל יישובי הגולן.             ביום שבת, ה- 6/10
  • בשעה 13:55 החלו כוחות שריון וחי"ר סוריים לפלוש לעבר קווי המוצבים שעל הרמה. במקביל פלשו הכוחות המצריים לסיני.
  • כוח מגדוד 82 של הקומנדו הסורי נחת במוצב החרמון הישראלי, וכוח סורי נוסף התמקם במשטח הרכבל העליון של החרמון.
 
הר החרמון:
 
  • גבולות החרמון: מצפון – ה"בקעה", במזרח – אגן דמשק, בדרום – רמת הגולן ועמק החולה, וממערב – בקעת הליטאני והחצבני.
  • שיאו של החרמון (בצד הסורי) 2814 מ'
  • רוחב החרמון – 30 ק"מ בצפון, ו15 ק"מ בדרום. אורכו- 55 ק"מ. הר החרמון מורכב מאבן גיר, פני השטח חשופים לבליה לכן הם מאוד תלולים ומצוקים. מגובה כ-1300 מ' נפסקת הצמחייה העצית הגבוהה וקיימים רק שיחים נמוכים שיכולים להסתגל לקור.
  • אל המוצבים חיברו דרכי גישה מעטות לחרמון חשיבות אסטרטגית גדולה בשל גובהו הרב וניתן למקם בו מתקני צפייה ומודיעין. הפסגה הישראלית נקראה – "העיניים של המדינה"!
  • מוצב החרמון הסורי היה בגובה 2380 מ'. ואילו המוצב הישראלי היה בגובה 2100 מ', המרחק בין המוצבים היה 4 ק"מ (בקו אווירי)
 
מבנה המוצב הישראלי :

 
למוצב היה שלושה מפלסים : מפלס אחד תת – קרקעי ושני מפלסים עליונים – עליהם כיסה שחפ"ץ ועמדות שמירה.
מערכת הבינוי במוצב לא הושלמה, ואם פרוץ המלחמה לא היה המוצב אטום להגנה. במוצב ישבו ערב המלחמה חיילי קשר ומודיעין ומחלקה מוקטנת של חיילי גולני. סה"כ היו במוצב 60 חיילים.
 
חטיבת גולני בכיבוש החרמון :
 

חט' גולני הייתה אמורה להגן על כל מרחב הצפון. בתקופה שלפני המלחמה, ובאותם ימים חייליה היו עסוקים בהכנת העצרת לציון 25 שנה לחטיבה. עוד ביום ו' ה- 5/6 האמינו שהעצרת אכן תתקיים בתאריך שנקבע לה – ב- 8/10.
עם פרוץ המלחמה – במכת האש הארטילרית הסורית הראשונה – נפגע מוצב חרמון.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קטע ציטוט מס' 1:
"דני יוסף, איש מודיעין, היה בשעת ההפגזה בתפקיד. בשחזור נזכר בדבר מוזר שאירע דקה
שתיים לפני שהחלה הפגזת המוצב:
על הטלפרינטר הופיעה השאלה : " האם אתם מופגזים?"
התשובה של דני הייתה קצרה – "לא!"
שנייה לאחר מכן נפל הפגז הראשון. דני לא התעכב לתהות כיצד ידעו במרכז הארץ על הפגזה הצפויה. הוא לא התרגש במיוחד גם משנת עצמה ההפגזה והלכה כיוון שבמוצב פנימה נשמעו הפגזים כ"קטניות" קטנות הנחבטות על הקיר ואפילו לא זעזעו את הדפנות. "הוותיקים בנינו-
נזכר דני- אמרו שזה שיגרתי והתכוונו לצאת כשתסתיים ההפגזה וללקט רסיסים ותרמילים.
השאננות נמשכה עוד כחצי שעה, ולפתע נקלטה בחדר המלחמה ידיעה מהתצפית, לפיה נצפו מסוקים סוריים בדרכם אל המוצב.
זה היה הרמז הראשון, לכך שהפעם אין הסורים מתכוונים להסתפק בום הפגזה רגיל".
 
 
עוד באותו יום, ניסו 17 מהחיילים במוצב להימלט לעבר הכוח הישראלי, אך ורק מעטים הגיעו.
ביום א' 7/10 – נפלו 31 מחיילי המוצב בשבי.
 
 
קטע ציטוט מס' 2:
"מוצב החרמון נשלט עתה בידי הסורים, וממרומיו צפו קציני התצפית שלהם במהלכי צה"ל
ועקבו אחרי הקרבות שהתחוללו למטה. אפשרות התצפית שמעניקה הפסגה אפשרה להם
לטווח את קני הארטילריה, ארוכי הטווח, שמוקמו בעורף המערך הסורי ולהטריד את כוחות
צה"ל. יחידות הנדסה סוריות אף החלו לפלס דרך בין רכסי החרמון שבתחומם לבין המוצב
שנכבש מידי ישראל, במגמה להחיש אליו שריון ותותחים.
מציאותו של האויב הסורי בראש החרמון, הייתה כקוץ מכאיב בבשר הלוחמים ברמת הגולן.
הם ראו בקיומו תזכורת לחוב המעיק שיש למהר לפרעו. יום הפירעון בוא יבוא, אמרו – אך מתי? "
 
הניסיון הראשון לכיבוש החרמון:
 
משימת החזרת השליטה על מוצב החרמון לידי ישראל הוטלה על חטיבת גולני.
הסורים הפולשים חדרו לעומק רמת הגולן וחיוני היה לבלום את התקדמותם.
בבוקר ה-8 באוקטובר ניתן האישור לתקוף את מוצב החרמון.
הלוחמים התאספו במבואות הכפר מג'דל-שמס שם התארגנו וקיבלו תדרוך
בחופזה. את טור הלוחמים הובילו לוחמי הסיירת ובמרחק ניכר מהם נסע על
הכביש טור הזחל"מים. מפקד הפעולה היה מח"ט גולני שנע עם הטור הממונע.
שני כוחות – הרגלי והממונע – החלו נעים במעלה ההר.
 
 
קטע ציטוט מס' 3:
סמל גורן נמנה עם ראשוני המתקדמים: " הוטל עלינו לסרוק את פני השטח. נענו בין הסלעים
בפריסה רחבה, מבלי שהתקדמותנו הופרעה. זמן רב חלף, שעה אולי יותר, כשבלמו אותנו
יריות ממארב. שרקו מעל הראשים והכריחו אותנו להיצמד לקרקע".
 
קטע ציטוט מס' 4:
"אך הציב המקלען את מקלעו וכבר נפגע בחזהו וקרס לארץ, חובש! החובש ניתר לעברו להושיט
לו עזרה, אלא שהכדור מטווח קצר פגע בו והרגו. למרות שהיריות באו מקרוב, קשה היה לאתר
את מקורן. יודקה, מפקד וותיק עתיר ניסיון קרבות, שהלך בראש אנשיו, ניסה לאגוף ולתפוס
כיפה שולטת – אלא שהאש העזה לא הניחה לו לזוז ממקומו".
 
 
 
 
 
 
פרץ היריות במעלה ההר כפה גם על הטור המשוריין התקדמות איטית וזהירה.
החיילים חיפשו במבטיהם בין הסלעים, אך לא גילו דבר.
בשלב מסוים נתקל הכוח הממונע במוקשים על פני הכביש. מפקד הטור קפץ
מהזחל"ם כדי לפרק את מחרוזת המוקשים, אך מטח יריות ממארב סורי פגע בו
והוא נפל במקום. האש הסורית נפתחה מכמה כיוונים. הזחל"מים נפגעו מאש
האר-פי-ג'י ובערו בלהבות. החל קרב אש חזקה מספר הנפגעים הלך וגדל מבלי 
שניתן היה לגרור את הזחל"מים הבוערים ואת הנפגעים לאחור. גם הכוח הרגלי
נתקל בהתנגדות עקשנית מצד הסורים.
באישור אלוף פיקוד הצפון, נתן המח"ט פקודת נסיגה.
כדי לאבטח את הפינוי פתחה סוללת מרגמות מאחור – בהרעשה מכוונת . בחסות
ההפגזה נסוגו הזחל"מים ועמם ירדו מן ההר גם אנשי הכוח הרגלי.
בקרב זה נהרגו 25 מחיילי גולני ו-57 נפצעו – ברובם מפקדים.
 
הסיבות לנסיגה:
א. ריבוי אבדות
ב. הערכה לא נכונה של סדר גודל הכוחות הסוריים
ג. התחזקות ההתקפות באזור מג'דל-שמס ומסעדה והצורך לגונן על ה"תפר" בין החרמון לרמה
 
שלה ההבקעה במלחמת יוה"כ:
 

לאחר שהצליחו כוחות צה"ל (ביתר גזרות הלחימה) לבלום את כוחות האויב, פנו ב-
10/10 לשלב ההתקפה.
כוחות צה"ל פרצו אל מעבר לקווי הפסקת האש והגיעו עד למרחק 40 ק"מ משערי דמשק!!
על חטיבת גולני הוטל לכבוש את כל הגזרה שמדרום-מזרח לחרמון ומצפון לרמה.
כוחות החי"ר של גולני הגיעו לעומק קווי האויב ואף הצליחו להשתלט על המורדות
המזרחיים של החרמון.
החטיבה נכנסת לשגרת אבטחה בקו בחדש שכללה בעיקר שמירה על המוצבים ועל חניוני הטנקים.
"אך הדגל הסורי הוסיף להתנופף במרומי ההר, כאילו אמר – "טרם הושלמה המלאכה!!!"
 
לאלוף פיקוד הצפון חופי, ולמח"ט גולני- אמיר צרורי, לא היה ספק בכך שיש להשלים את כל המלאכה ולכבוש שוב את מוצב החרמון.
במשך כל ימי ההמתנה הופגז המוצב ע"י כוחותינו ואף ניתנה ההוראה לכל המטוסים שסיימו את משימותיהם להפגיז את כל התחמושת שנותרה להם – על המוצב שבידי הסורים.
הוחלט להמתין לרגיעה יחסית, לייצוב הקו החדש בגזרת המובלעת – הסורית, ואז למקד את המאמץ בחרמון.
הוחלט כי הפעולה הקרבה ייכבשו שוב את מוצבי החרמון, את מצפה שלגים, ואת שיא החרמון, וכן – גם את מוצב הפיתולים והמוצב הסורי.
במשך השבוע שקדם לקרב ניהלו פיקוד צפון נוהל קרב מסודר והכנה מאורגנת, שלא כמו ההתקפה הראשונה.
התאריך שנקבע להתקפה היה ליל ה-21 באוקטובר.
 
מבצע "קינוח" – כיבוש מוצבי החרמון:
 

בלילה שלפני הפעולה, כבר התמקמה תצפית מיחידת סיור נבחרת ב"מצפה שלגים".
הפעולה החלה בהתקפה משולבת של שתי חטיבות: גולני, הצנחנים, בסיוע מסיבי של חיל האוויר.
ראשונה הופעלה חטיבת הצנחנים – שהונחתה במסוקים אחה"צ במרום – החרמון בעורף הסורים,
והחלה בכיבוש הרכס מצפון לדרום.
בערב הופעלה חט' גולני שתקפה שוב שבני צירים ממג'דל-שמס לעבר מוצב כתף החרמון.
 
 
 
 
 
 
קטע ציטוט מס' 5:
"הגענו למג'דל-שמס בשעות הערב. החרמון נראה לנו כצללית עמומה, מאיימת, הצופנת בתוכה נסתרות. ידענו שחייבים לקחת אותה חזרה. אך החשכה, וחוסר הודאות בנעשה עליו – גרמו לאיזה רגש של אי-נוחות בקיבה, פחד? לא בדיוק.
ההרגשה שאתה הולך אל הבלתי נודע, ש"המשחק" לא תלוי אך ורק כך, כי אם באויבך, איזה כוח יושב שם? איך תהיה ההתנגדות? וכמובן – הנפגעים. כמה? מי? והאם אתה...?"
 
 
מהלך הקרב : כוח חטיבת צנחנים :
 
  • 14:00 – כוח החוד של חטיבת הצנחנים יוצא בשני מסוקים. ה"יסעורים" טסים בואדיות מחשש שיתגלו. אזור ההנחתה מוסך בעשן ע"י מטוסי ח"א. מטוסי "סקייהוק" תוקפים את הרכסים הסמוכים. דקות אחדות לאחר יציאת הכוח מהמסוקים – הופגז אזור הנחיתה ע"י הארטילריה הסורית.
סה"כ הונחתו 606 לוחמים.
  • 18:10 – הכוח מתחיל בתנועה דרומה – לעבר מוצב פיתולים
  • 18:20 – קצין תצפית קדמי ו-20 צנחנים מונחתים על שיא החרמון
  • 18:30 – הכוח מגיע לנקודת ההערכות. פלוגה אחת תוקפת את מוצב פיתולים, בו 25-30 חיילים. מ"מ אחד נהרג. לאחר קרב קצר נכבש המוצב. 7 חיילים סוריים נהרגו והשאר בורחים.
  • 19:00 כוח הצנחנים מתחלק לשניים – מחלקה אחת חוסמת את הציר לערנה, פלוגה א' מתקדמת דרומה לעבר מוצב המצוק בו כ-30-40 סוריים. לאחר הקרב שנמשך כשעה וחצי כובשת אותו ללא נפגעים. לסורים – 12 הרוגים.
  • 01:00 – החסימה נתקלת ב-6 משאיות סוריות נושאות מרגמות ותחמושת. 5 משאיות נופלות לידי הכוח הישראלי ואחת נמלטת.
  • 02:30 – פלוגה א' תוקפת את מוצב החרמון הסורי. הטיהור מתבצע בזהירות.
  • 03:30 – המוצב נופל ללא התנגדות.
הגדוד מתארגן להמשך תנועה וסיוע לכוח "גולני" בכיבוש מוצב כתף – החרמון מצפון (המוצב הישראלי)
  • 06:00 - הכוח התחיל בתנועה ונתקל בחיילים סוריים הבורחים ממוצבי החרמון הסורי והישראלי. בחילופי יריות נהרגים חיילים סורים רבים וחייל ישראלי אחד. במחצית הדרך מחזיר את הכוח לאחור- לעבר המוצב הסורי נכבש – ועמו 17 שבויים.
 
כוח חטיבת גולני
 
  • 19:00 – החטיבה מתכנסת ביער מסעדה לקבלת תדרוך.
  • 20:00 – גד' 51 מתחיל בטיפוס, תוך כדי סיוע ארטילרי צמוד.
 
 קטע ציטוט מס' 6:
"שמונה שעות טיפסנו, כל הזמן הטיפוס התפוצץ לי הראש ממחשבות. לא פעם ולא פעמיים רציתי לפקוח עיניים ולהתעורר מהסיוט. ביקשתי גם לצעוק שהמלחמה היא טירוף. חשבתי שאשתגע תוך טיפוס, וזה עוד לפני הקרב עצמו!"
 
  • 21:00 – הטור הממונע מתחיל בתנועה.
  • 02:00 – הסורים פותחים במכת-אש חזקה מגבעות 16 ו-17. הסיוע הארטילרי נפסק. ניסיונות איגוף והסתערות של הכוח נהדפים תוך אבדות קשות. אך הכוח ממשיך ללחוץ על הסורים.
במקביל- משתלטת הסיירת על משטח הרכבל התחתון והאוכף 800 ללא קרב.
  • 02:40 – הסיירת נעה דרומה לטיהור משטח הרכבל העליון. בדרך נתקלה בבונקר סורי. המפקד נהרג כשהסתער על פתח הבונקר. חייל שניסה לחלצו נהרג. החובש שניסה לחץ את שניהם – נפגע ונהרג. אך הבונקר שותק וששת החיילים הסורים שבו נהרגו.
הסתערות הסיירת התחדשה ולאחר קרב קשה ותוך חיסול חוליות סוריות נכבש המוצב. ניסיונות ההתקדמות נתקלו באש חזקה מגבעה 16.
  • 05:00 -  הטור הממונע נתקל במוקשים וחיילים ירדו לפרקם. פגזי נ"ט סוריים פגעו בדחפור שנסע בראש והוא בער באש. דחפור שני עלה על מוקש, והטנק שניסה לחלצו עלה גם הוא על מוקש. הציר נחסם זמנית. משהמשיכו בהתקדמות, ליד עיקול הטנק – ספג הטור מכת אש חזקה, כל מפקדי הטנקים נהרגו.
 
קטע ציטוט מס' 7:
"החיילים קפצו מהזחל"מים והסתערו לעבר הסלעים שם התמקמו הסורים. מלמעלה באו לסייע בידם אנשי הסיירת. אחד לאחד בערה חיילי גולני את קיני ההתנגדות האחרונים. מפינות מסוימות לאורך הכביש צצו חיילים סוריים, מרימים ידיהם לאות כניעה".
 
  • 07:00 – הכוח כולו ממשיך לנוע לעבר מוצב ישראלי הכבוש. הכוחות סרקו את השטח. חיילים סוריים רבים נכנעו ורבים נראו נמלטים ומתפזרים בשטח.
 
קטע ציטוט מס' 8:
"נותר עוד מאמץ אחרון. ההסתערות על המוצב. הקרב העכוב דם קרב לסיומו. לוחמי גולני- תשושים לאחר שעות הלחימה הארוכות, ומזועזעים מנפילת חבריהם – כמו נדלקו מחדש. הם רצו ללא היסוס למעלה אל היעד הסופי".
 
  • 09:00 - הכוח מגיע אל פתח מוצב החרמון הישראלי.
  • 10:30 – הכוח מסתער על המוצב, מצויד בנשק ורימונים, אך מבנה האבן הגדול כבר היה ריק מיושביו. המוצב נכבש.
 
קטע ציטוט מס' 9:
"בשעת הנפת הדגלים (דגל ישראל ודגל גולני) לא נערך כל מסדר הניצחון, איש לא צהל, ואיש לא הריע. רק קולו של המפקד נשמע באלחוט:
"תחנות כל העולם הקשיבו – החרמון בידינו!!!".
 
סיכום :
 
כך הסתיימה המערכה על כיבוש החרמון – עוד לפני הסכם הפסקת האש, כך שבידי ישראל נשארו הישגים טריטוריאליים בעלי חשיבות רבה! (בכל גזרות !) כיבוש מוצב החרמון השיב המורל וגאוות היחידה לחט' גולני, למרות האבדות הרבות שספגה.
 
המלחמה הסתיימה. החרמון חזר לידינו.
בסוריה כוחותינו נעצרו 40 ק"מ מדמשק (ונסוגו לאחור מכן לקווי הפסקת האש).
 
במצריים חצו כוחות צה"ל את תעלת-סואץ וכיתרו את הארמיה השלישית המצרית. האויב נותר ללא כל הישג טריטוריאלי.
 
כך הסתיימה מלחמת יום כיפור, שפרצה בהפתעה גמורה, כשסדר גודל כוחות ערב וכוחו גדול בהרבה צבא ישראל. המלחמה – שהחלה בפלישה חזקה של צבאות ערב לשטח ישראל – נבלמה, ונמשכה בהתקפה מוחצת של צה"ל לתוך שטחי האויב.
כותרים נוספים המשוייכים לכותר זה
סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT