ספריית בית התותחן, מלחמת העצמאות הקרב ברמת הכובש 1948, לשם, אהרון


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
שם כותר של המאמר : מלחמת העצמאות הקרב ברמת הכובש 1948
מספר פריט: 501
  סיווג הפריט: סיפור, סיפור
הערות: הקרב ברמת הכובש 1948/ ראיון עם אהרון לשם

הקדמה :
אני, בתקופת מלחמת השחרור הייתי מפקד צוות. היה לנו תותח, שנקרא או "תותח 20 מ"מ".
-אלו הם ה"הוביצרים" ?
זה לא היה תותח, אלה היו מקלעים כבדים מאוד.
היו לנו שני סוגים : אחד איטלקי שני שוויצרי.
לאיטלקי קראו "שקופה איווטה רוסקיני" ולשוויצרי קראו "אספנו סוויסאייר".
נשלחנו אן לרמת הכובש, משום שלפי ידיעות צה"ל, הגיעו בסביבות קלקיליה חיל המשלוח של העיראקים.
הפקידו אותנו על שני משלטים. אני פניתי לכיוון רמת הכובש והתותח השני היה לכיוון ההפוך, על מנת לראות לאיזה כיוון הם מתקדמים.
"לא היה ידוע מי מתקרב?
לא. אנחנו ידענו על חיל המשלוח. לחיל המשלוח העיראקי היו משוריינים ש - "20 מ"מ" היו חודרים. ל - 20 מ"מ היו שלושה סוגי תחמושת. כשהייתה תרגולת סדרנו אותם במחסניות. זוהר, נפיץ וחודר שריון.
-זוהר הכוונה לזרחן?
הזוהר לא היה על מנת להאיר, אלא הוא השאיר קו- מסלול. ברגע שראינו קו מסלול, ידענו שאנחנו נמצאים במטרה או בקרבת המטרה.
אחרי זה ירינו כדור נפיץ. הנפיץ נורה על מנת להתפוצץ בקרבת משוריין או טנק. לפי התרגולת, ע"פ מלחמת העולם ה 11 , חיל הרגלים ליוה או הסתתר בין השריון והכלים הכבדים.
הנפיץ היה צריך לפגוע או בשריון ולהתפוצץ או לפגוע בכל מטרה אחרת ולהתפוצץ, וע"י זה לפגוע בחי"ר שמלווה את השריון.
תפקיד החי"ר היה לאבטח את השריון מפני אנשי גרילה, ירינו רימונים ע"י מכשיר שנקרא "פיאט", זה היה מכשיר אנטי תנקי חלול שהיה מצוי בקוטר 50 ו 80 מ"מ. כדי להפריד את החי"ר מהשריון היה צורך לירות את הנפיץ אחרי זה לירות את הכדור השלישי שהוא היה מפלדה נוקשה ע"מ לחדור את ה שריון.
מהלך הקרב

באחד הבקרים מוקדם מאוד, עם ההתקפה שבאה עם שחר, קיבלנו הפגזה מתותחים עיראקים על שני המשלטים ועל רמת הכובש.
-איפה היו המשלטים בדיוק?
המשלטים היו דרומית לרמת הכובש, המרחק היה כ -400 מטר.
היו שתי גבהות. סימנו אותם ב - 42' ו- 43'.
ידענו, וזאת הייתה התרגולת אז, במלחמת השחרור, שאם יש הכנה של ארטילריה, ואם יש כיסוי של הארטילריה, החיילים נמצאים בקו אחורי. כוחות שריון מתקדמים, על מנת, ברגע האחרון, לתקוף, ואחריהם החי"ר.
ברגע שידענו את זה, והרגשנו שהקרב עומד להתחיל, נערכנו מיד בעמדותינו וחיכינו.
הפגזים הלכו והתקרבו, הלכו והתקרבו וחיילים נפצעו. והנה הגיעה הרגע, והשריון לא העיז להיכנס קרוב משום שהוא רק ליווה את החי"ר העיראקי, וכשהוא הגיע, לא רחוק מהמשלט, החי"ר הסתדר בשורות הסתערות. היה מקובל לשלוף כידונים בשתיים -שלוש שורות, ולתקוף חזיתית את כל הרוחב.
אנחנו ישבנו בפאתי חורשת איקליפטוסים. כנראה שהעיראקים לא שמו לב אלינו ולא הרגישו שיש שם תותח, וכשהם הסתערו, הם הסתערו מאחורינו, נכנסו לתוך החורשה ותקפו את הגבעה השנייה (המשלט השני).
איך הם לא הרגישו בי, אני לא יודע. אולי כי הייתי מוסווה טוב, אולי הם לא לקחו בחשבון ששם יהיו חיילים. ברגע שהם נכנסו לתוך החורשה, נתתי הוראה לצוות לסובב את התותח (התותח היה מסתובב 360 מעלות) ולהכניס רק כדורי נפיץ לתותח. הצוות מיד התארגן, הכניס כדורי נפיץ וחיכינו. עלינו לא ירו אבל ירו על המשלט לידי.
ואז מה שקומם אותי היה אדם לבוש בשחור, שקם וצעק בגרמנית "ערבים מלוכלכים- תסתערו 2" .
אני ישבתי בכסא הירי ואינסטינקטיבית הוריתי לירות על אותו האיש פגז נפיץ.
הפגז נכנס בו ופוצץ אותו לחתיכות.
אז, הוריתי לירות נפיץ לאורך החורשה. כל נפיץ פגע בעץ או שיח והתפוצץ.
העיראקים נסו בבהלה, זרקו כל מה שיש להם, עשו "אחורה פנה" וברחו, ברחו עד למשוריינים. 
הקוריוז

היה לי חייל בשם משה ברמן. כל מה שאמרו לו הוא שאל : "מה?" והיית צריך לחזור על מה שאמרת. וכשאני נתתי הוראה 'נסוגים לרמת הכובש' הוא כנראה לא שמע (הוא כנראה היה עוד מהצבא הבריטי. לידו היה בחור, קראו לו מזרחי. הוא כן שמע, והתחלנו לסגת בריצה / בריחה. וכשנכנסתי לרמת הכובש נעצרתי בנקודת הביקורת.
שאלתי את מזרחי, שהיה לידו, איפה הוא, אז הוא אמר : "אמרתי לו לבוא אחרי" הוא שמע פעם אחת, שאל "מה", לא ענו לו פעם שנייה, אז הוא נשאר והתבצר בעמדה כמו שהוא תרגל, עד שהוא שמע ברמקול של רמת הכובש : "משה ברח".
הוא תפס את המקלע ורץ אל הגדר, קרע את הבגדים על הגדר, התגלגל על האדמה, ובריצת מרתון הגיע לרמת הכובש.
העיראקים חטפו הפגזה כבדה מכוח חי"ר שקיבל את פניו, לאחר מכן, הם נסוגו ולא חזרו בשנית.

סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT