ספריית בית התותחן, חיל התותחנים במבצע "יואב", שפיר, צביקה


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
כותר: חיל התותחנים במבצע "יואב"
מספר הכותר: 508
סיווג: חוברת / תדפיס, אטלס, חוברת / תדפיס 
סוגה-ג'אנר: צבא ובטחון, צבא ובטחון 
מפתח (Index): בחר
תקציר/הערות: חיל התותחנים במבצע "יואב" (1)
 

תחילתו של המבצע ,עם שיגורה של שיירת האספקה לנגב המנותק ב - 15/10/1200 , (בתיאום עם מטה האו"ם) וסיומו עם כיבוש באר-שבע והכרזה על הפסקת-אש ב- 22/10/1948/1500 . החל מכניסת ההפוגה השנייה לתקפה ב- 18/7/1948, עסק הצבא בפעולות הצטיידות בציוד לחימה (תותחים, טנקים, מטוסים), בפעולות התארגנות, גידול המסגרות ע"י קליטת המח"ל (מתנדבי תו"" והגח"ל (גיוס חו"" והתארגנות החטיבות, המחוזות והשירותים. רק בראשית חודש אוגוסט פרסם הרמטכ"ל את הפקודה להקמת ארבע מרחבי פיקוד(חזיתות).(2)
 
פעולות המארגנות כגדוד שדה 2 לקראת המבצע - מפקדת הגדוד וגופי המנהלה היו ממוקמים במחנה תל-נוף, מטה קדמי של הגדוד שכלל את המג"ד, את קצין המודיעין והקשר תיפקדו כמטה תותחנים על יד מפקדת החזית שהוקם בגדרה. ערב המבצע ב- 15/10/1948/1130, פרסם הגדוד פקודה , בדבר התארגנות הסוללות במסגרת "גונדות", לשם "ייצור תאום פעולה מוצלח של יחידות התותחנים" . גונדה א' - "שמאלית" בפיקודו של יעקוב מיודובסקי והכוללת את סוללה א' , 3 תותחי 75 מ"מ הפרוסה ב- סומייל, את סוללה ז' בוכהלטר, 3 תותחי 75מ"מ הפרוסה בזירה, את סוללה ד' אייזיק וינשטיין 4 תותחי 65 מ"מ, וסוללת מרגמות 120 מ"מ (2 מרגמות). גונדה ב' - "ימינית" בפיקודו של בני גרין והכוללת את סוללה ב' 4 תותחי 75מ"מ הפרוסה בסוואפיר, את סוללה ו' פרץ 4 תותחי 65 מ"מ , סוללת מרגמות 6" (2 מרגמות) מגדוד 181. גונדת "ש" הנגב, - בפיקודו של אשר בליכר בהרכב של סוללה ג' דייגי 4 תותחי 65 מ"מ, סוללה ה' אהרון שפק 4 תותחי 65 מ"מ, סוללה יג' רויטמן 3 תותחים 75 מ"מ, ובנוסף סוללת תותחי 20 מ"מ. גונדת נ"ט - בפיקודו של מרדכי גולובוי בהרכב של סוללה ד' 17 ליט' ,סוללה ו' 20 מ"מ, וסוללה א' 20 מ"מ ו- 6 ליט' . תפקידי מפקדי הגונדות הוגדרו- תיאום האש בשעת פעולה, החלפת-עמדות, ביצוע תכנית האש והיענות לדרישות-אש, קישור הסוללות ליחידות הנתמכות, והקצעת-תחמושת(?). כל עניני המנהלה ממשיכה להיות באחריות מפקדת הגדור, הודגש שההסדר הוא זמני לשלב הראשון של המבצע.(3) -
היישור הארטילרי- למרות שבמרחב החזית פעלו לפעמים בו זמנית, החטיבות "גבעתי" ,"עודד" "יפתח" , "הנגב", חט' 8 "הזקן", לא נקבעו נוהליים וסדרי קישור קבועים לחטיבות ולגדודים, קציני תצפית קדמיים הופעלו לראשונה רק בניסיון כיבוש משלטי דרך-בורמה בליל 18-19/10/1948 ע"י חטיבת "עודד". מיקום המג"ד היה במטה החזית, או במטה הקרבי של אחת החטיבות, כאשר ה- סמג"ד נע בין הסוללות או נמצא במטה הקרבי של אחת החטיבות.
תורת ההפעלה ושיתוף פעולה- בהיעדר תורה ונוהליים מחייבים בין החיילות והכוחות (שריון, ה"'ר,תותחנים ו-חיל-אויר) כולל הגדרות אחריות ,פעל כל אחת מהחילות לפי המסורת המקובלת מין העבר, חיל-הרגלים העדיף התקפות לילה המאפשר התקרבות בהסתר, וללא גילוי מוקדם של כוונות ע"י טווח התותחים . הטנקים העדיפו את קרב היום לניצול "הלם-השריון" והפעלת כלי הנשק תוך בקרת אש ביום, התותחנים ראו עצמם כמפעילים "נשק תומך" כאשר המסתייע מכתיב את תכנית האש והמטרות . פתרונות תורתיים ניתנו לפי הצרכים שעלו מהשטח , כגון-בעיות אש נגד סוללות אויב, סמכויות הסמג"ד לרכז מספר סוללות על אותה הטרה, הפעלת תצפית אויר, הקצבות תחמושת, וסדרי קישור ו- קשר עם הכוחות ברמה הטקטית ושילוב "התותחן" בתכנון המוקדם .(4)
אימונים בנשק החדש- רק ב1948 17/9 (כשששה שבועות לפני תחילת המבצע) פורסמה פקודה להתחיל באימונים על תותחי 75 מ"מ קרוף , וגם זאת בעמדות תוך כוננות לאש, קצינים ובעלי מקצוע רוכזו להשתלמויות יומיות. לא נערכו אמונים במסגרות סוללה או גדוד. (5)
שליטה וקשו- מרחב הפריסה של גדוד 2 - כלל את מרחב חזית הדרום, מ- בית-גוברין במזרח ועד הקו מג'דל –רפיח במערב, ומדרום לקו הניתוק , בקו ניר-עם - משמר-הנגב - דורות-רוחמה - וחרבת-מאחז. במרחב פעלו במסגרת המבצע כ- שלוש חטיבות במקביל( "יפתח" בטריז המערבי, "גבעתי" בטריז המזרחי וחטיבות 8, ו- ה "נגב" בהתקפה על עיראק -אל-מנשיה) מערכת השליטה הייתה צריכה לכלול קשר בין החזית החטיבות והגדוד לצרכי פיקוד , בין הסוללות התצפיות והגדוד לצרכי ניהול האש, ובין הסוללות התצפיות לבין הכוחות לצרכי בקרת-אש. המערכת כללה קשר קווי שנסלל ע"י קשרי הגדוד והיה מועד לניתוקים, הקווים נאספו לשימושים חוזרים. הקשר בין קציני הקישור וקציני התצפית והסוללות , לבין הכוחות היה מבוסס על מכשירי קשר שהיו בידי החי"ר, רבים מהתקלות בהפעלת האש נגרמו מהעדרם של מכשירי הקשר בזמן הצורך. מכשירי הקשר שבשימוש התותחנים היו מותקנים על רכב, שלצורך הפעלתם נזקקו למצברים שהיה צורך בטעינתם מחדש.

ניידות התותחים- התותחים שבשימוש היו בעלי גלגלי עץ, שהגביל את ניידותם ונזקקו לרכב גורר, ככלל היה מחסור כרוני ברכב לצרכים של קשר (סלילה ונשיאת מכשירים) גרירת תותחים ודילוגם, תפיסת תצפיות וניודם ולצרכי מנהלה  ואספקת  תחמושת (6)
 
ערב "יואב"- ההפוגה השנייה התארכה ולא נקבע מועד לסיומה, ככל שנמשכה ההפוגה כן החמיר החשש שגבולות המדינה יוקפאו , יגרמו לגיוס ממושך וחנק כלכלי, חיסולו של "ברנדוט" העלה חשש כי המלצותיו יהפכו ל "צוואה מדינית" ב- 6/10/1948 קיבלה הממשלה החלטה על פעולה יזומה "לפתיחת הדרך לעב".
הערכות האויב בגזרה- מזיכרונותיו של עבד אל- נאצר הסתבר , כי לאור המצב , קוימה קבוצת פקודות במפקדת הכוחות ב- מג'דל ב- 9 בספטמבר ובה הוחלט , להעביר את הגדוד ה- 6 ממחנה ניצנים , לגזרת החטיבה הרביעית שבין עיראק-אל-מנשיה לבית-גוברין. וכי בבוקרו של ה- 12 באוקטובר , קיבלו המפקדים המצריים הודעה מטעם מפקדת הכוחות " כי הכוחות היהודיים עומדים לפתוח בהתקפה" . רצועת הניתוק ממג'דל ועד בית-גוברין, הייתה כפופה לחטיבה הרביעית וכללה את עיקר הכוח המצרי הסדיר. הגדודים הסדירים 1, 2, 6, ו- 9, גדוד מק"ב מוגבר, 2 גדודי מילואים, מספר פלוגות סודניות וסעודיות , מתנדבים ולוחמים מקומיים. גדוד תותחי שדה ועוד גונדה (4 גונדות) פלוגת טנקים ופלוגת משוריינים.
 
תכנית ההתקפה
תקיעת טריזים וניתוק ברצף קו ההגנה המצרי שימשו את אחת מאבני היסוד של מבצע "יואב" כדברי יגאל אלון" תקיעת טריז בין האזור ההררי והשפלה , מטרתה ניתוק החזית המצרית , יצירת גורם משיכה לכוחות האויב ממג'דל. בפקודת המבצע של חזית הדרום מיום 10/10/1948 הוגדרה המגמה המבצע "מיגור הכוח המצרי במרחב  חזית הדרום" : שלב א' - חיסול כוחות האויב בגזרת עיראק-סווידן-בית-גוברין : שלב ב' - כיבוש העיירה מג'דל : שלב ג'- כיבוש העיר עגה. הפעולות בשלב ראשון-- ניתוק ופיצול כוחות האויב בגזרת אשדוד-מג'דל-פלוג'ה- בית-גוברין : ממזרח, ע"י נעיצת טריז בין עיראק-אל-מנשיה ל בית-גוברין (גדוד 53, גבעתי),ומדרום מערב ע"י נעיצת טריז בקרבת בית-חנון (גדודים 1 ו- 3 "יפתח") , כיבוש משלט 113 ומשלטי ההצטלבות ע"י ( גדוד 51 גבעתי ) , התבססות על הגבעות החולשות על כביש מג'דל-אשדוד, ממזרח לחממה (גדוד 52 גבעתי) , כיבוש משלטי דרך-בורמה המצרית (גדודים 7 חט' "הנגב ו- 82 חט' 8 ) חסימה באש ממשלטי כרתיה וברור חייל (גדוד 55 גבעתי והגדוד השמיני של "הנגב"). ערעור מערכת האספקה של האויב בקטע עזה-אל-עריש (גדוד9 "הנגב") , פגיעה בבסיס אווירית האויב ו- הרעשות אוויריות על מרכזי האויב ע"י חיל-אויר. תחילת המבצע נקבע ל- 15/10/1948 מועד יציאת השיירה , בהסכמת האו"ם לעבר הנגב המנותק.( 7)
שינויים בתכנית- בשיבה שנערכה במטה החזית ב- 11/10/1948 והשתתפו בה מפקדי החטיבות ושדנה בתכנית המבצע, הציעה יצחק שדה מפקד חטיבה 8, לשנות התכנית, עי' כך שמיד לאחר יצירת הטריזים והניתוקים של הלילה הראשון, ולמחרת עם שחר, תתקוף חטיבה 8 עם גדוד הטנקים 82, וגדוד המרגמות 88 משמ"מ) , ו- גדוד חי"ר 7 (הנגב) בפיקודו של מג"ד 7 עוזי נרקיס את עיראק-אל-מנשיה בהתקפה חזיתית. יצחק שדה שכנע את מפקד החזית יגאל אלון (חניכו לשעבר), כי מבקע שריון והופעתם של הטנקים במספר גדול (?) יפילו "הלם" על המצרים , ושעל המבצע להיערך ביום כדי שהאויב "ייבהל" מן הטנקים וניטוש את עמדותיו. בהצעה היה כדי להביא לקיצור לוח-זמנים ולצמצום בנפגעים. (התקפה על פלוג'ה ועיראק-אל-מנשיה נערכה בעבר במסגרת מבצע גי"ס ב- 28/7/1948 ע"י חטיבות "גבעתי" ו- "יפתח" שנכשלו) בנוסף נדונו בישיבה בעיות הפיקוד על הקרב, כפיפות והפעלת הארטילריה, כושרו של האויב המצרי בהגנה, תפקידי הטנקים וה- חי"ר, שיטת הפיקוד הקדמי על הכוחות (חפ"ק) והפעלת העתודה. (8 )
הערכות האויב בגזות ההבקעה- וזיכרונותיו מעיד עבד אל- נאצר ושהיה קצין בגדוד 6) כי גדוד 6 והמצורפים אליו תפסו גזרה של 3 ק"מ , מעיראק אל-מנשיה ועד חירבת א- ראעי, כאשר 2 פלוגות חי"ר ופלוגת המפקדה ושירותים בעיראק אל- מנשיה , בה ישבה גם כעתודה הפל' הסודנית , שאר כוחות הגדוד, מתנדבים ומקומיים ישבו במשלטים מזרחה ב- חר' אל-חרב ו- חר' א-ראעי. גזרת פלוג'ה בפיקודו של קולונל א- סייד ביי טהא כללה את הכוחות גדוד חי"ר 1 מוגבר, פל' מרגמות , מחלקת שריוניות ,ו סוללת תותחים 18 ליט', שימשה כ- עתודה בכוננות להתקפות נגד לעבר חתה וכרתיה ,כתשובה לפגיעה בתחבורה המצרית. לגזרת חט' 4 סייעו כ- 24 תותחי 25 ליט' , 8 תותחי הוביצר, 36 תותחי נ"ט ו- 18 תותחי נ"מ, הסוללות' פעלו מעדות שב- בית-גוברין, פלוג'ה, גבעה 69, מג'דל ,יד-מרדכי, בית-חנון ו- מתל עלי-מונטר

השיירה לנגב "תקרית בחסות האו"ם" השאלה איך מתחילים מלחמה לאחר שלושה חודשי הפוגה, וכל עוד צוו הפסקת אש בתוקפו ואין רצון ליזום הפרתו. הפתרון- שיירה קטנה תצא מכרתיה , לקראת משלטי הנגב הצפוניים על דעת מטה האו"מ, בתוך השיירה יהיה משאית דלק, את המשאית ידליקו וייראה כאילו השיירה ניזוקה, נותר רק החשש , שמא יניחו המצרים לשיירה ולא תסופק העילה.
מפקד השיירה שלומו להט (צ'יץ) תודרך שהעילה תסופק בכל מקרה, במברק שנישלח מחזית הדרום ב- 15/10/1948/1410 נאמר " השיירה שלנו שיצאה בשעה 1300 מכרתיה ,הותקפה והושמדה" האנשים יצאו בשלום. בתוספת מס' 2 לפקודת מבצע "יואב" של גדוד 2 שדה נאמר. .... עם התחלת היריות בצאת השיירה המבוימת ב- 15/10/1948/1450 , יוכל כל מפקד סוללה לירות מספר פגזים , וזאת לצורך רישום השטח (בדיקת קו האפס, סטיות ימינה ושמאלת) על מטרות שאינם מיועדות לתקיפה למחרת ~פועל הנחיה זו לא בוצעה)(9)
 
תקיפות מטוסיי חיל-אוויר- ב- 15/10/1948/1740 התחילה הפצצות חיל-אויר כאשר 3 "מבצרים מעופפים" נועדו לתקוף את מג'דל, 4 מטוסי "קומנדו ם 46 , 3 מטוסי "דקוטה" ו- 4 "מסרשמידטים נשלחו לשמי עזה, את השדה באל-עריש היו צריכים לתקוף 2 "בופייטרים" ו 4 "ספיטפיירים" , סה'כ הוטלו באותו ערב 12 טון פצצות.(10) (11)
 
הטריז המזרחי המשימה - תפיסה והתבססות במשלטים שממזרח לחרבת-א-ראי וחסימת הכביש בין בית-גוברין ופלוג'ה בליל 14-15/10/1948, הוטלה על גדוד 53 בפיקודו של נחמן גורפינקל מחטיבת "גבעתי". לפי התכנית יצא הגדוד ביום 15/10/1948 משטח הכינוס לפי הסדר הבא, ' פלוגה ג' ראשונה בתנועה ובהבטחה עצמית תתבסס במשלט א' גבעה 224,9 , פלוגה ד' אחריה, תתבסס בגבעת חרבת מסררה הוא משלט ב' , במגמת חסימת הכביש. פלוגה א' תשמש עתודה גדודית ותבטיח את אזור התנועה, ע"י תפיסת משלטים כיתתיים בחרבת- תראוה וחרבת עטללה. נשק נ"ט- אחרי תפיסת משלט א' ע"י פל' ג' יועבר אליה תותח 20 מ"מ , אשר יוצב לגזרה הצפון מערבית כשאתו סמל תותחנים שיעמוד תחת פיקודו הישיר של ה- מ"פ. תותח ה- נ"ט השני יופנה למשלט ב' ויוצב לעבר הגזרה המזרחית והמזרחית-דרומית, יש לבצע התחפרות מכסימלית ולדאוג להסוואה רצינית ( 12)
 
הקצעת סיוע- בהתאם לפקודת המבצע של גדוד שדה 2 מה- 13/10/1948 תהיה סוללה ד' ווינשטין 4 תותחי 65 מ"מ בסיוע ישיר לגדוד 53, תחפה על תפיסת המשלטים ולהדיפת התקפות נגד של האויב, הסוללה תציב את תותחיה וחצוב וקצין תצפית בשטח מתאים בהתייעצות עם המג"ד, על מפקד הסוללה להודיע למטה גדוד 2, עד 131200 את תוצאות ההתייעצות ואת המטרות שנקבעו. סוללה ו' נ"ט תצרף 2 תותחי 20 מ"מ לגדוד 53, הם ישמשו חסימה בכוון בית-גוברין ו- עיראק-אל-מנשיה (13)
 
מהלך הקרב- בביצוע מהיר מהנקבע וכבר ב- 152245 דיווח המג"ד " תפסנו את כל המשלטים בהתאם לפקודה" הטריז נתץ במקום חיוני שהאויב לא הגן עליו כהלכה, הכוחות נתקלו בהתנגדות קלה בלבד. הפגזות האויב החלה עוד בליל 15-16/10/1948 ונמשכה כל יום ה 16/10/1948 , היא הייתה מדויקת וגרמה לפצועים בקרב כוחותינו. כשביקשו אנשי הגדוד להפעיל את סוללת התותחים התברר, שמכשיר הקשר של קצין התצפית הקדמי יצא מכלל שימוש, והוא נזקק להשתמש באמצעי הקשר של החי"ר לקשר עם סוללות. בתחילה החטיאו פגזי הסוללה את המטרות ורק לאחר מכן שופרו הפגיעות : אך דוקא אז ניפגע קצין התצפית שישב במשלט חרימסררה, מכדור צלף אויב. התקפות העד של האויב החט להתפתח כבר משעה 160830 באזור חר' אום- אט- טאללה, התקפות הנגד הגם שלא עלו יפה גרמה לכוחותינו נפגעים. והם נהדפו באש כוחותינו . מרחיב על הפעלת הסיוע פון-ויזל" ב- 160900 הופיעו כ- 50 לוחמים מקומיים אשר נהדפו באש המגינים ומתותחי סוללה ד' , אחר כך עברו כוחות הגדוד והתקדמו לעבר משלטי האויב, הסוללה תמכה בהתקדמות על ידי ירי "בשרפנלים " אשר בתחילה התפוצצו בגובה רב, אולם אחר כך הצליחו לפגוע בדייקנות. הערבים הפגיזו קשה את תותחי ה- נ"ט בחסימות וצלפו עליהם ללא הפסק מהצפון, אנשי שני הצוותים היו חסרי ניסיון קרבי ולא הצליחו להתחפר כהלכה , ו 4 מהם נפצעו. (14)
.הטריז במערב- (בית-חנון) תכנית הטריז בבית-חנון נתגבשה במשך עשרה הימים שקדמו לנעיצתו, על הגדוד השלישי של חטיבת "יפתח" בפיקודו של גידי אילת, הוטל החלק העיקרי במשימה. כוחות הגדוד כללו- שלוש פלוגות רובאות, 2 מחי מהגדוד ה- 8, מח' מרג', מח' מקבי"ם , 2 תותחי 20 מ" על זחלמי"ם , הסיוע הארטילרי כלל את - גונדת "ש" הנגב, בפיקודו של אשר בליכר וסגנו ד"ר פון-ויזל בהרכב ,סוללה ה' דייגי 4 תותחי 65 מ"מ, סוללה ג' אהרון שפק 4 תותחי 65 מ"מ, סוללה יז' רויטמן תותחי 75 מ"מ קרוף. כוח מהגדוד הראשון, עם יחידת הסיור ופלוגה ממונעת היוו את העתודה החטיבתית. ואת טייסת- הנגב (מטוסי-סיור) . התכנית הכללית. התבססה על תפיסת שמונה מוצבים בקרבת הכפר בית-חנון במגמה " לשלוט הכביש ומסילת - הברזל ולמנוע תחבורה בין עזה-למג'דל".(15)
 
הפעלת הסיוע- פקודת מבצע פורסמה ב- 15/10/1948 ע"י מפקד הגונדה 1 תפקיד הגונדה הוגדר " לסייע ולחפות על התקדמות חיל-הרגלים באזור בית-חנון התוקע טריז על מנת לחסום את הכביש ומסילת-הברזל מג'דל-עזה עד יום 15/10/1948 שעה 1800 " פריסה- הסוללות יפרסו בעמדות, סול יז' ב- נצ"מ 108102 , סול' ג' ב- נצ"מ 109104, סול' ה' ב-נצ'מ 109103, תצפיות נקבעו תצפיות לכל הסוללות והוגדרו גזרות-האש, והאחריות לאש-מגן בגורות, הודגש כי על הסוללות למנוע כל ניסיון של האויב לתקן את הגשרים או להתקרב לעבר בית-חנון מהאגפים, תותחי ה- נ"ט - תותח אחד יצורף ל- פל' ג' ויוצב במשלט 368 ,ותותח שני יצורף ל- פל' א' . תחמושת- סול' יז' תשתמש בדרך כלל ב -חנ"ם רגיל ותצמצם השימוש ב- חנ"ם ארוך, סוללות ג' ו- ה' תשתמשנה בד"כ בפגזי "שרפנל" ותצמצמנה את השימוש בפגזי תנ"ם, אסור בהחלט לפתוח באש תותחים על כלי רכב בודדים של האויב, מפקדי הסוללות יהיו אחראים באופן אישי על  חסכון בהוצאת תחמושת. לפי_"פון ויזל" התכנון להערכות בטריז נעשתה ע"י מפקדי החי"ר ללא שיתופם של קציני התותחנים מגונדת הנגב, הדעות נחלקו בתחומים הבאים ;- לא ניתן לבצע חסימה יעילה של כביש בירי תותחים בניצב לצירי התנועה, ירי תותחים יעיל יותר כנגד שיירות גדולות לאורך ציר התנועה, יש צורך בשליטה ישירה באש ובתצפית על מקומות החסימה. לצורך שליטה באש תותחים לעבר יד-מרדכי ו דיר-סונייד ועמדות תותחי אויב) יש לתפוס את הגבעות "העץ" ו- דימרה. את הטרדת עזה יש לבצע בירי פגזים בודדים בזמנים משתנים ולא במטחי אש סוללה.(16)
 
מהלך הקרב- בשעות הלילה של ה- 15-16/10/1948 יצאו כוחות "יפתח" מ-ניר-עם מערבה למרחק של 2 עד 4 ק"מ ותפסו מערך של 8 -משלטים ממזרח ומצפון מזרח לבית-חנון , שפרט לאחד י,84 ) נמצאו עזובים. הטריו נשא צורה של קשת /ראש-חץ , אשר חודו מרוחק כמחצית ק"מ מן הכביש . לאבטחה אגפית כשי הכפרים דימרה ו- נג'ד בצפון הגזרה נתפס גם משלט מדרום לבית-חנון (כיום קיבוץ ארז של יוצאי יפתח) . בו זמנית יצאו שתי פל' בפיקודם של מפקדי פלוגות (מהגדוד הראשון ) סיקו ו חקה וחיבלו בגשרי הכביש והמסילה שמעל לואדי חאסי צפונית לבית-חנון , ובגשר הכביש שמעל לואדי חאליב, דרומית לכפר, כל אותה העת הפציצו מטוסי טייסת-הנגב את בית-חנון את דיר-סניד ואת דימרה.
 בשעות אחר- הצהרים של ה- 16 לחודש החל האויב בהפגזת מוצבינו, בהעדר חפירות עמוקות בעלות כיסוי ראש נגרמו אבדות ניכרות לכוחותינו , תותחינו פעלו כל היום. ב- 1500 יצאו מספר שריוניות אל הכפר דימרה במגמה לסייע לחי"ר ופלוגה מגדוד 1 ) בכיבוש הכפר ובחסימת הכביש הראשי, הכוח ניתקל באש עזה של האויב, ולכן פוצצו רק מספר בתים בכפר והכוחות נסוגו. לכוח צורף ד"ר פון ויזל וקצין תצפית קדמי, הפעלת אש תותחינו על ידו נכשלה , בגלל תקלות בקשר האלחוטי בינו לבין הסוללה. במשך כל היום ירו תותחינו להפסקת תנועות אויב בכביש מג'דל-עזה ו- בית-חנון , להדיפת ניסיונות האויב לכיבושם מחדש של מוצבים שנכבשו על ידינו. אש התותחים המצרית בא מכוון דיר-סניד, ותל מונטר, ונימשכה גם בליל ה- 16-17/10/1948 . לפי פקודה הוקמה פלגת תותחים 65 מ"מ (קנה מכול סוללה) (?) והוצבה דרומית לחוליקאת, על מנת לסייע להתקפות הגדוד הראשון על המשלט הדרומי 138 של חוליקאת, או משלטי ברור-חיל או קראתיה .
ב- 17/10 בסמוך לשעה 0800 עברה שיירת הנסיגה המצרית הראשונה ליד הטריז , תותחינו פתחו באש לעבר אזורי הגשרים מצפון ומדרום לבית-חנון ע"מ לחסום את תנועות האויב. במשך היום כבשו המצרים את משלט "העץ" שהפריע ביותר לתנועתם , סוללת ה 75-מ"מ המשיכה
במשך היום להטריד את עזה (פגז בכל שעה) ולהעסיק את סוללות תותחי האויב ב- תל-מונטר ובאזור יד-מרדכי, תוך בקרת אש התותחים נהרג קצין התצפית זלוצ'וב (17).

 
פעלות תותחי נ"ט במשלט 75,6 - מאחורי הרכס עמדו 2 תותחי נ"ט 20 מ"מ על זחלמי"ם , תחת פיקודו של הקצין גורדון, אחד התותחים פגע בשתי משוריינים מצריים, ניתנה פקודה לזחלמי"ם לקצר טווח לעבר משורייני האויב , אחד התותחים לא יכול היה להתקדם כתוצאה של תקלה במצבר, השני בהתקדמותו עלה על מוקש כוחותינו, נהגו סולומון ניפגע קשה, מזחל"ם המתלקח , הצליחו אנשי הצוות לפרק את התותח על תחמושתו.(18 )
כיוון שאנשי "יפתח" נוכחו לדעת שהטריז אינו חוסם את הגזרה חסימה שלמה, יצאו בליל 17-18/10 וכבשו את משלט 81, שסיכן את מוצבינו והיה בסיס לתצפית ארטילרית של האויב, ניסיונות האויב לכובשו מחדש לא צלח, אך גם משלט זה לא חסם סופית את ציר הנסיגה.
ב- 18/10/0600 החלה הפגזה על מוצבינו . טור משוריינים של האויב נע לעבר המוצב 75,6 תותחינו עצרו אותם בדרך, ב- 0915 חזר האויב על ניסיונו , הפעם נהדף ע"י השריוניות של חט' "יפתח" ונסוג. אש תותחי האויב גבר, כאשר היא מועתקת ממוצב למוצב, ב- 181150 התברר , שיש קשר בין ההפגזה לבין ריכוזי רכב אויב בסמוך לטריז, היה כאן ניסיון להעביר שיירת רכבים דרומה. ב- 1230 החלה התקפת שריון בסיוע מטוסי קרב ותותחים גם התקפה זו נהדפה. כל אחה"צ הומטרה אש על מוצבינו ,גם דורות ו- ניר-עם הופגזו.
ב- 19/10 האויב הוסיף להפגיז בעוצמה רבה . ב1400- בהגיע עוצמת ההפגזה לשיאה , ומטוסי קרב של האויב צללו על מוצבינו, האויב העביר בחיפוי פצצות-עשן, שיירה של כ- 200 מכוניות שכללו את מפקדת הדיביזיה הראשונה , שיצאה ממג'דל ל-עזה. למרות אש הארטילריה והמק"ב שלנו הצליחה רוב השיירה לעבור.
בליל שבין 19-20/10 כבשו כוחותינו את משלט 70, ואת משלט 57, לצד הכביש עצמו ולקראת ה- 21/10 נכבשה בית-חנון ללא התנגדות. ניסיון נוסף של כוחותינו לכבוש את משלט "העץ" (60,3 ) ניכשל. הנסיגה המצרית ממג'דל התרכזה בדרך עפר העוקפת את בית-חנון שנחסמה ע"י המשלטים בגבעות 57 ו- 70 , הידוק חגורת הטריז אילץ את המצרים להכשיר דרך בחולות על ספת הים, ולאפשר נסיגה לכוחות שהיו מרוכזים עדיין באזור מג'דל. כאשר ירד הערב על ה- 21 בחודש הופסקה האש והפוגה נכנסה לתוקפה, 1%).
 
הפשיטה על התותחים בחוף ניצנים- במסגרת הלחימה להקטנת העוצמה הארטילריה המצרית באזור החוף, הוחלט שבליל 16-17/10 יפשוט גדוד 54 צבי צור ( צ'רה) של גבעתי על סוללת תותחי האויב הפרוסה בעמדה ב- ניצנים , הפשיטה מכוון הים נועדה לשם השגת הפתעה . צוות של 15 איש נבחרו למשימה וצוידו במיטב הנשק שברשות הגדוד, תוך כדי התכנון הוגדל הצוות הפושט ל- 24 איש ללא תיאום עם חיל-הים באשר לקיבולת כלי השייט. עם התייצבות צוות הפשיטה בנמל והצורך במציאת פתרון לגודל הצוות, חל איחור בשעת ההפלגה בשעתיים (במקום השעה המתוכננת 161800 נדחתה לשעה 16200 ) כתוצאה מחוסר ניסיונם של הפושטים בהפלגה בים הלך מצבם הפיזי והתדרדר, בהתקרבם לחוף התקלקל גם מנוע הנחתת, האיחור המצטבר החל לסכן את ביצוע המשימה והוחלט על ביטולה. קשה לקבוע באיזה מידה השפיע ביטול המשימה על המשך הלחימה , ידוע כי בזמן הקרב על הצומת 113 הפעילו המצרים שתי סוללות תותחים , אילו הצליחה הפשיטה היה מספר סוללות אויב מוקטן בחצי.( לכוח הפשיטה לא צורף איש מהתותחנים) (20)
 
תכנון ההתקפה על עיראק-אל- מנשיה-   האחריות הכוללת על תכנון הקרב הוטלה על חטיבה 8 "הזקן" כדברי מפקד החטיבה יצחק שדה "הלכנו בביטחון אבל משהו לא דפק . היה פגם בתכנית, מישהו אשם בפגם . הפעם הייתי אני האשם"(21) כאשר הפיקוד הישיר על כיבוש הכפר עיראק-אל-מנשיה הוטל על מג"ד 7 עוזי נרקיס. וכסגנו התמנה מג"ד 82 פליקס -רפאל באטום (הרמח את חלקו של הג"ד 82 בתכנון ניתן ללמוד מפקודת המבצע של גדוד 82, " אני החלטתי לכבוש ביחד עם חיל-הרגלים את בית-הספר (המפקדה) , לתת חיפוי בתמרון ואש לחיל-הרגלים, על מנת לכבוש את "הביצה" (תל-שייח- א- ריינק, ואת הכפר כולו". פלוגה 6 "הוצ'קיס" תפקידכם , אחרי שעברתם את קו החי"ר, לא להתרחק מהחי"ר יותר ממאה מטר, על מחלקה 1 (4 טנקים) להתקיף ולהשמיד את האויב בקו הגנתו ולכבוש את בית-הספר. אחר כך לצאת לסביבת המסגד ולסייע באש ובתמרון ל- פל' א' חי"ר (גדוד 7) בשעת כיבוש המסגד. מחלקה 2 ( 3 טנקים) אחרי שעברתם את קו החי"ר , לא להתרחק יותר ממאה מטר מה- חי"ר , לכסות באש את המשלטים 10 ו- 11 . (מוצבי הגשר בין עיראק-אל-מנשיה לבין פלוג'ה ) . פלוגה 2 (2 טנקי קרומוול) לכסות באש
 לתקוף את "הביצה" באגוף ימיני. נשק-מסייע תותחים (2 סוללות) עם שחר לכסות באש משלט    10             נ"צ 1279511400 ומשלט 11 נ"צ 1281011400 ובית-הספר, עם התפתחות הקרב
לרדוף באש אחר האויב. מרגמות 81 מ"מ של גדוד 88 - לכסות באש את "הביצה" ולרדוף באש אחרי האויב, מרגמות 81 מ"מ של גדוד 7 - לכסות באש את בית-הספר עם תחילת ההתקפה. תפקיד האווירייה- לגרש את אווירוני האויב משטח הפעולה. פל' 1 משוריינים ופל' 3 חרמ"ש זחל"מים ישמשו כרזרבה ויתרכזו בכפר ג'סי((22) (21)י
תכנית גדוד 7 כפי שפורסם בפקודת המבצע הצדודית ביום 14/10/1948 כולל סדר פעולות בשעת "האפס" 16/10/0530 , תחילת הרעשת תותחים עד לשעה 0600, ב- 0620 הטנקים עוברים את עמדות חיל-הרגלים ונערכים להתקפה. פל' ב' (2 מחלקותן מסתערות לכוון המפקדה לית-הספה , הטנקים עוברים עד לתחילת הכפר, חיל-הרגלים שוטף (?)ומתבסס מול הכפר. מחלקת "דויד" (1 מחלקה) עוברת את הכביש ליד בית-הספר , ומתבססת כלפי פלוג'ה . פל' א' (2 מחלקות) מסתערת אחרי הטנקים על "התל" מכוון דרום-מערב , מתבססת ופותחת באש כלפי הכפר, הטנקים מצטרפים לקבוצה המרכזית . פל' ב' בחיפוי אש הטנקים סורקת את הכפר ומתבססת כשי פלוג'ה, מחלקת "דוד" מצטרפת לרגלי "התל" כרזרבה. בהמשך מפורטים תפקידי המרגמות והמק"ב. (23)
סיוע אויר- תוכננה התקפה אווירית משעה 0625 ועד 0900 כאשר 2 מטוסי "מסרשמיד" מפציצים את  עיראק- מנשיה ועירק-סווידן, שני מטוסי "בופייטר" את פלוג'ה מגובה נמוך וחוזרים על ההתקפה בשעה 1300 , התכנית השתבשה ולא בוצעה כמתוכנן (24)
 
מקצעת סיוע ארטילרי- לכיבוש עיראק-מנשיה הוקצו סוללת תותחים א' מיודובסקי (3 תות' 75 מ"ש הפרוסים ב- סומייל , סוללת תותחים ז' בוכהלטר (3 תות' 75 מ"מ) הפרוסים ב- זייתה-צפון, מח' מרג' 120 מ"מ (2 מרג') הפרוסים ב- חר' ערם, מח' מרג' 81 מ"מ של גדוד 7 הפרוסים ב- נ"ג 111,2 , 16 מרג' 81 מ"מ של גדוד 88 הפרוסים ב- נ"ג 138,9 (דרומית-מערבית ל-גת) (25)
קישור ותצפית לבקרת-אש- תצפית עיקרית מוקמה על הבריכה ב-גת, ליד מפקדת הפעולה, ומאוישת ע"י הקצינים מיודובסקי וישראלי צבי, תצפית נוספת הייתה ב- כרתיה ואוישה ע"י הקצינים טריטל שמואל (בנדק והקצין בורנשטיין. ליד מפקד הפעולה שימש בקצין קישור בוכהלטר והמג"ד שורר שימש כקצין תותחנים ליד מפקדת החזית. לא תוכנן קישור ותצפית ליד הכוחות המסתערים.
תכנית-האש- כפי שסוכמה בפגישה ב- 14/10/1948 בין מפקד הפעולה וסגנו לבין נציג התותחנים בוכהלטר, תפקיד התותחים ,סוללה א' מ-שחר - ועד שחר ועוד 40 דקות , העסקת מטרות 10 נ"צ 127950114100 ומטרה 11 נ"צ 128100114000 ( מוצב הגשר בין עיראק-מנשיה לבין פלוג'ה ) . סוללה ז', משחר ועד שחר ועוד 40 דקות , הפגזת העמדות שבין בית-הספר למטרה מס' 9 נ"צ 129080113520 . לוח זמנים של תוכנית האש- משחר ועד שחר ועוד 10 דקות- טווח מטרות ( ? ), מ- שחר ועוד 10 דקות ועד שחר ועוד 20 דקות אש-מרוכזת (?) "קצב 1.5-2 ). משחר ועוד 20 דקות ועד שחר ועוד 30 דקות אש-הטרדה, משחר ועוד 30 דקות ועד שחר ועוד 40 דקות אש-מרוכזת (2) ,
" שעת השחר יקבע ע"י מפקד הפעולה",
הקצבת תחמושת - 40 פגז/פצצה עבור כל קנה תותח/מרגמה, לא נמצא בפקודה התייחסות להקצבת תחמושת למשימות אש נגד סוללתית או ,למטרות/ צרכים מחוץ לתכנית האש,. אש לפי דרישה- נקבעו מטרות להעסקה לפי דרישת מפקד וכפעולה ו - סגנו, סול' א, תוכננה לירות על מטרות 222 (הגשר וחלק מהכביש המחבר בין פלוג'ה יבין עיראק -מנשיה) 333 (עמדות תותחי אויש 444 (עמדות אויב) 555 (עמדות תותחי אויב), סוללה ז' על מטרות 777 (מרכז הכפר עיראק מנשיה) 888 (הקצה הדרומי של הכפר) 666 (התל שמצפון לכפר ) , בנוסף נקבעה שיטת קוד על המפה שאפשרה לציין מטרות לתותחים בכל גזרות האש שלהם שי קריאה.(26)
הקרב על עיראק -אל-מנשיה- ב- 16/10/1948/0400 התייצב מטה החטיבה שכלל את המח"ט יצחק שדה את קמב"ץ החזית יצחק רבין , את מג"ד 82 פליקס באטום , את מג"ד 7 עוזי נרקיס וקציני מטה ועוזרים, בבונקר הפיקוד בקיבוץ גת נ"צ 1300011500 . מהלך הקרב לפי הרשום :0600 - הפצצת חיל-אויר, תכנית ההפצצה השתבשה והפצצות חיל-האוויר נערכה מאוחר מדי בנימוק של אי- שמישותם של המטוסים , 3 מטוסי ב- 17 יצאו להפציץ את פלוג'ה בשעה 1545 אבל זה היה מאוחר , מדי. ז 0620 - תחילת טווח התותחים והמרגמות. 0645 -תותחי האויב פותחים באש לעבר כוחותינו. 0700 - נורים 2 רקטות לבנות , כסימן לתחילת תנועת
 הטנקים, והתקדמותם לעבר עמדות הח"יר לחבירה ומשם בתנועה לעבר נקודת הפיצול באזור גבעה 119,8 ,כאשר ה-חי"ר נעה רגלית בעקבות הטנקים. כוח החסימה - 3 טנקי "הוצ'קס" , ואחריהם מחלקת חסר (דוד) פונה מערבה ומגיעה עד לקרבת גשר האבן שעל כביש פלוג'ה-עירק-אל-מנשיה , לרגלי המשלט המצרי שבגבעה 123,6 . עם הגעת הכוח למקומו , ניפגע אחד הטנקים בזחלו ונעצר. הכוח לכיבוש תל עוריני- 2 טנקי "קרומוול" ובעקבותיהם 2 מחלקות חי"ר (פל' א' ) נעות לעבר התל, תוך כדי תנועתם הונחתה עליהם הפגזה קשה מכוון פלוג'ה , הכוח נעצר בשל תקלה במנועו של אחד הטנקים, החי"ר המשיך בהסתערותו אחרי הטנק השני, שבהמשך ניפגע בתותחו ( כנראה מהתפוצצות פגז פגום בקנה התותח) , הסתערות החי"ר נעצרה , תוך ספיגת נפגעים רבים מאש האויב. הכוח לכיבוש בית-הספר- 4 טנקי "הוצ'קס" שמאחורים 2 הח' חי"ר (פל' ב') התקדמו לעבר בית-הספר (המפקדה) כאשר החיילים המצרים נראים נסוגים ממנו מחמת אש הטנקים והרגלים, עד אשר ניתקל הכוח בגדרות-תיל ובתעלת נ"ט , אחד הטנקים נתקע בתוך התעלה ואיבד את פושר התנועה, זחלו של טנק שני ניפגע מפצצת מטול נ"ט, החי"ר נישאר ללא סיוע טנקים, טנק שלישי עסק בחילוץ הטנק מתעלת ה-נ"ט, והטנק הרביעי נישאר במקום לאבטח את אנשי צוות הטנקים הפגועים, מצבו של הכוח התוקף הלך והחמיר , השטח היה נתון להפגזה רצופה של תותחים ומרגמות אויב, מספר הנפגעים בקרב התוקפים הלך וגדל, במקביל החלה התקפת נגד מצרית לכיבושו מחדש של בית-הספר , עקב האבדות והנפגעים החליט אחד ממפקדי החי"ר על נסיגה שהפכה במהרה למנוסה. 0845 - הופעלה העתודה , בעיקר באיסוף ובפינוי נפגעים , אבדות כוחותינו בקרב היו כ- 30 הרוגים וכ 85- פצועים , שלושת הטנקים הפגועים חולצו רק לאחר כיבוש האזור כולו ש"י כוחותינו.(27)
 פעילות התותחים בקרב- בפועל פעלו בקרב על עיראק מנשיה סוללות א' ו- ז' ( בכל סוללה 3 תותחי 75 מ"מ קרוף) סה"כ 6 תותחים, 2 מרג' 120 מ"מ, וכ- 22 מרג' 81 מ"מ, גם הסיוע המתוכנן על ידי מטוסי חיל-אויר לתחילת ההתקפה לא פעל כמתוכנן אלה באיחור רב. בין השעות 0700-0800 נחלשה אש תותחינו כתוצאה מתקלות קשר וקלקולים טכניים במרגמות 120 מ"מ, סה"כ נורו 300 פגז ע"י סול' א' , 284 פגז ע"י סול ז' ו- 104 פצצות 120 מ"מ . ב- 160620 החל בטווח המטרות שבתכנית האש( תקרית השיירה ביום הקודם לא נוצלה לרישום השטח) הטווח התנהל באיטיות , ובסיומה עברו התותחים והמרגמות לתכנית האש המתוכננת, 0645 - פותחים תותחי האויב בהפגזת נגד לעבר כוחותינו (לעבר עמדות מרג' 81 מ"מ) , תותחינו ממשיכים בירי לפי תוכנית האש, ולפי דרישות ה-מח"ט והמג"דים 7 ו- 82,. בהמשך יורים תותחינו אש נגד-סוללתית לעבר תותחי האויב הממוקמים באזור פלוג'ה ללא הצלחה לשתקם, ובהמשך לחילוץ ופינוי נפגעי כוחותינו. ( 28)
הפעילות כפי שעולה מדו"ח התצפית בכרתיה מה- 16/10/1948 :0620
0620- תחילת ירי תותחינו (טיווח)
0640 -תותחי האויב פותחים באש מעמדות שבין פלוג'ה ועיראק מנשיה.
0659 -תותחי האויב הפרוסים ליד "דרך בורמה המצרית" האוגפת את כרתיה מדרום, התחילו להפגיז לכוון לא ידוע ( כוחות גדוד 53 בטריז המזרחי)
0710 - תגבורת יוצאת מכוון פלוג'ה לכוון עיראק מנשיה.
0800 -תותחי האויב משמאל למשלט 5 (משלטי דרך בורמה) התחילו בירי.
0802 - הראות מהתצפית לעבר פלוג'ה גרועה מאוד, בקושי רואים את הבתים בצד המערבי של הכפר.
0810 - תותחי האויב יורים באזימות 163 מעלות.
0815 -084 פתחנו באש מרגמות 81מ"מ ו-"בזות" על הרחוב הראשי של עיראק מנשיה ,בין המפקדה ובית-הספר, כדי לחסום את הרחוב שהיה מלא ברכב וחיילים ,אחרי הירי הרחוב התרוקן ,כוון הירי היה נכון.
0852 - תותחי האויב יורים לעבר כרתיה ו- חטא.
0858 - תותחינו יורים לעבר שדה-התעופה שבפלוג'ה (עמדות משוערות של תותחי אויב)
0905 - ירינו 4 פגזים לעבר המפקדה ב- פלוג'ה, פרצה אש.
0920 - מספר בתים נדלקו בפלוג'ה מהפגזת תותחינו.
0920 - הפצצה אווירית של מטוסינו על עיראק מנשיה והמשלטים מסביב ,פגיעות טובות.
1000-1100 - תותחינו מפגיזים לסרוגין את פלוג'ה.
1430 - 6 הובי צרים עברו לכוון פלוג'ה בתוך שיירה של 12 מכוניות,
1315-1515 - האויב מפגיז את כוחותינו ,נספרו נפילות של כ- 120 פגזי 25 ליט'.
1715 - מטוסים מצרים מפציצים את גת,ג'סיר, וחטא. (29)
 פעילות השיא הארטילרית בהתייחסות  כוחותינו- יצחק שדה מח"ט 8 לשלב התכנון" עיינו היטיב בידיעות שברשותנו , ידענו שלמצרים כוח אש חזק" , מח"ט גבעתי שמעון אבידן הוותיק בגזרה מוסיף " המצרים מנוסים בקרבות הגנה מתוך חפירות, הארטילריה שלהם מקצועית, מנוסה ומיומנה , הם יודעים לבנות ולתכנן מערכת עמדות הגנה עם גזרות אש לכלי הנשק השונים". מח"ט 8 על כוח האש שלרשותו " יש לנו תותחים לאין ארוך יותר משהיה לנו במבצעים קודמים, (?) והם מהסוגים המעולים יותר (?) לרשותי כוח אש רציני". באשר לביטחון העצמי " המפקדים בחטיבה בטוחים בעצמם, אינם חוששים גם מהסיוע הארטילרי של האויב מהגזרות השכנות( דבר שהתברר שהיה אחד מהגורמים לכישלון ההתקפה) . ובאשר להערכת מקורות אש האויב " האש תבוא אלי לא רק מהעמדות שאני תוקף אותם , היא תכוון גם מרחוק , בעיקר מפלוג'ה ומעמדות שבין פלוג'ה לעיראק מנשיה" אני פונה לתותחנים , מסביר להם במילים פשוטות את דאגתי והם עונים " הבעיה מוכרת לנו (?) את עמדות הללו נשתיק, לשם כך יש לנו תותחים", אחר המשא-ומתן עם התותחנים אני ~שה שקט יותר , ובטוח בתוצאות הקרב
   בשלב ניהול הקרב- " בהפגזה התחלנו אנחנו, אנו מפגיזים את אזור בית-הספר ואת אזור התל, הפגזים נופלים על שתי הנקודות, אך עדיין אינם פוגעים במדויק, אש התותחים נראית לנו חלשה מדי, לדרישתנו להגברת האש , עונים התותחנים, ישנה הקצבת תחמושת שאין לעבור עליה, אני מסביר , כי טוב יותר ללחום היום בתמיכה מלאה של תותחים ומחר בלעדיה , מאשר לדגדג את האויב במספר בלתי מספיק של פגזים, סדרי הקשר אינם פועלים כהלכה ואיני יכול להגיע לממונה על הארטילריה (?) כדי לשנות את הגזרה, אני מתקשר שנית עם קצין התותחנים שלידי ומבקש אש נמרצת יותר , לכוון דרומית-מערבית לתל, והתשובה " כמות התחמושת המוקצה כבר נורתה, על אחריותו הוא יכול לירות רק אש הטרדה ולא יותר מזה" לסיכום אומר יצחק שדה " אני שראיתי את חולשת התותחים כלפי ביצורים כבר במלחמת העולם , שהיו בכמות ובקליברים גדולים לאין ארוך מאלה שלנו , כיצד האמנתי שמספר קטן של תותחים יספיק לנו לריכוך הביצורים וגם לדיכוי מקורות אש האויב" (30)
מפקד חיל-התותחנים במכתבו מה- 17/10/1948 המופנה ל-מטכ"ל כאג"ם ולמפקד החוזית כותב , שמתוך החקירה נתברר כי נורו סה"כ 600 פגז/פצצה על פלוג'ה ועיראק מנשיה, כל דרישות האש של חיל-הרגלים נענתה מיד, תכנון הפעולה לא לקח בחשבון את הימצאותם של תותחי האויב בפלוג'ה, ולא כלל את פלוג'ה בתכנית האש של כוחותינו, לא היה פיקוד אחיד על הפעולה.
  בסיכום מפקד החיל שנערך ב- 24/10/1948 בגדוד שדה בנוכחות המג"ד אפריים שורר מסולתם בני גרין, גוטרמן, בוכהלטר, פרץ, מוסטין,רוטקוף קציני מטה ועוזרים נוספים, התייחסו לקרב עיראק מנשיה - בוכהלטר- " הסוללה הייתה לקויה הן בסדריה והן בהרכבה, היה חוסר בתחבורה, את התכנית קיבל מוכנה , המג"ד אורר) הציעה יותר את שרותינו, אולם הם נדחו, נכון הוא ש סוללתו בהתחלה לא (תנה אש, והאש הייתה איטית, קשה היה לקבוע את מקום הפגיעות, חיל-הרגלים דרש יותר אש, ולכן פקד תנו אש למען יהיה הרבה עשן. בנוסף ל- "הרמן" מג"ד 82 היו עוד קצינים שנתנו פקודות לאש ובכך נוצר בלבול סמכויות, עד אשר "הרמן" החליט כי פקודות לאש תבוא רק ממנו". סיכם מפקד החייל:- רוב התלונות הם תוצאה של חוסר תיאום ושיתוף פעולה בין חיל-הרגלים והתותחנים, לפי הנקבע התותחנים אינם כפופים  לחיל-הרגלים הם רק תומכים בפעולה(?) , אין לנו מספיק כלים ואנשים להחלפה. עלינו ללמוד יותר את הבעיות הטקטיות והאופרטיביות של חיל-ו ורגלים, עיראק-מנשיה הייתה נכבשת לו חיל-מאויר היה מגיע בזמן, יש להיכנס לעצם התכנון ולקיים קשר יותר הדוק עם מפקד הפעולה, עם כל המחסור בפגזים ע"י שיקול נכון כדאי לפעמים לירות מספר גדול של פגזים, עלינו להבטיח כי חיל-הרגלים יוכל ללכת ולהסתער קרוב לאש התותחים וכי פגיעותינו במטרות תהיינה מדויקות. (31)
את התייחסותם של מפקדי גדוד 7 ניתן ללמוד ממסמך מטכ"ל /אג"ם/ מה"ד/ היסטוריה ,שמתבסס על ביקורו של דב שיאון למחרת הקרב במקום חנית הגדוד ב-קסטינה , בשיחתו עם מפקדים מהגדוד " הקושי בעיניו הסיוע היה טמון בכך שלמסתערים לא היה קשר ישיר לתותחים, בל בקשה לאש הייתה צריכה לגבור דרך מפקדת הגדוד שבקיבוץ גת, כמות התחמושת שהוקצבה לפעולה הייתה זעומה מאוד , סוללת התותחים שהייתה ממונה על אש הנגד סוללתית פסקה משום מה לפעול גס המרגמות הכבדות התקלקלו ברגע קריטי , ברגעי ההסתערות הרגלים נשארו ללא  סיוע כלל, בשלב חילוץ הנפגעים היה סיוע התותחים יעיל מאוד , אין ספק שבעזרתם חדרנו שנית ושלישית לשטח לחילוץ הנפגעים. יש לחשוב על הצמדת קצין תצפית לכוח המסתער המצויד בקשר מתאים. (32 )
מחקר על פעולת השריון נערך ע"י י. זיסקינד ופורסם במערכות שריון גיליון 21 ועיקריה  פיצול הכוח, בצירוף העדר סיוע אווירי וכן סיוע ארטילרי דליל חרצו את גורל המערכה. מבחינה טקטית זלזלו מתכנני ההתקפה ביכולתו הארטילרית של האויב , שבסופו של דבר גרמה לשבירת ההתקפה בשלב הקריטי, מצד שני סבלה הארטילריה של כוחותינו מחוסר תחמושת, הארטילריה המצרית לא שותקה , ולא היה בקר אש קידמי עם הכוחות. החי"ר לא היה מאומן לתפקידו , ולטנקיסטים היה מעט מאוד ידע על שיתף פעולה חי"ר/שריון , מערכת הפיקוד על הכוחות הייתה לקויה(33 )
לקחים בהפעלת הארטילריה- אין אפשרות לסכם את פרשת הקרב על עיראק-מנשיה מבלי לציין את התמימות , חוסר הידע ושיתוף הפעולה הלקוי בין הכוחות המשתתפים שאפיינו את הפעולה, את האמונה הבלחי מבוססת ביכולתם של הכוחות לתקוף מערך מאורגן להגנה בהתקפת יום, מבלי לקחת בחשבון את גורם האש היוצר את התנאים לתנועה ולהסתערות . לא היה ריכוז מאמץ ארטילרי לטובת החזית בכלל ולקרב על עיראק מנשיה בפרט. תכנון האש ברמה הטקטית הייתה לקויה, לא ניתן פתרון להשתקת מקורות אש אויב (ארטילריה, מוצבים באגפי הכוח המסתער, והיעדים המותקפים) שהוחמר עם העדר סיוע האוויר המובטח. הקצעת התחמושת לא התחשבה בתנאי קרב היום, והוגבלה סמכותם של המפקדים להגדיל את ההקצבה לאור התפתחות הקרב. לא תוכנן בקרת אש ברמת הכוח אשר מתפקידו להתאים את תכנית האש להתפתחות הקרב בשטח תוך קשר ישיר לסוללות. מערכת הקשר הקווי והאלחוטי בין הסוללה והתצפית כשלה , צוותי המרגמות לא הוכשרו להתגבר על תקלות טכניות במרגמות.
 
הקרב על  משלטי הצומת                                                                                                                אחר כישלון התקפת היום על עיראק-אל-מנשיה החליט מפקד החזית לשנות את התכנית המקורית , להשקיע את המאמץ העיקרי בפתיחת ציר כביש לנגב על ידי כיבש משלטי 100 ו- 113 השולטות . כיבוש משלטי הצומת (הצפוני והדרומי ) ובהמשך, כיבושם של משלטי כוכבא וחוליקאת שיבטיחו דרך/כביש לנגב. משימת כיבוש משלטי הצומת הוטלה על חטיבת "גבעתי" גדוד 51 ( יהודה ולאך) , אשר ערכה הכנות יסודיות לכיבוש משלטי הצומת מאז הכישלון הנסיגה מגבעה 69 . תכנית ההתקפה פורסמה ב- 15/10/1948 שעיקרה : הכוונה - כיבוש משלט 113 ומשלטי ההצטלבות, התבססות במקום וחסימת כביש מג'דל-עיראק-סווידאן
בליל16-17/10/1948 . השיטה- הכנה ע"י נשק תומך ומסייע, התקפת לילה. התפקידים- מיגמותנצדא-יפתחו בהרעשת 113 משעה 2130. סוללות  תותחי שדה- תפתח באש לפי דרישת הפלוגות הפועלות בהגיען  לקווי הזינוק , על משלטי 113, 100 ומשטרת עיראק-סווידאן. מח' מחג' "3 ---כק"מ דרומה לג'ולים , תפתח באש על משלטי ההצטלבות , לפי דרישת הפלוגות הפועלות. מוגי "3 - נגבה-יפתחו באש על משלטי ההצטלבות בשיתוף עם מח' המרג' של הגדוד. מח' מק"צ - תתפוס עמדות בליל 15-16/10 במשלטים 105-95 תכסה את קני המכ"י ב- 113. פל' ב' - תצא מכינוס ב- 2030 , מוכנה לחנוק בשעה 2300, תכבוש את משלטי ההצטלבות מדרום לצפון ותתבסס בהם. פל' ד' (2 מח') תצא מכינוס בשעה 2100 ותתפוס עמדות ב- 103 לא יאוחר מ- 2300 , אם הפסקת אש התומכת, תחפה על :הסתערות. פל' ג', תהיה מוכנה להוות גל שני להסתערות על 113 ו- 100 .2 כיתות - סיירים וחבלנים יהיו חסימה בסביבת גבעה 71,7 לכוון מג'דל. ביתה-סיירים וחבלנים יהיו חסימה לכוון המשטרה. פל' ג' - תצא מכינוס בשעה 2100 תערך לזינוק במדרון המערבי של גבעה 103 ותהיה מוכנה לזינוק ב- 2300. הפלוגה תכבוש את הגבעות 113, 100 ותתבסס במקום. כן מפורטים תפקידי -הסיירים, חבלה, עתודה ,מנהלה וקשר, שעת האפס- 162300( 35).
 
הקצעת הסיוע לגדוד 51 לכיבוש משלטי הצומת הוקצו ,סוללה ב' בני גרין 4 תות' 75 מ"מ ,
סוללה ו' פרץ 4 תות' 65 מ"מ, ו- 2 מרג' "6 . לאחר הקרב בעירק -אל-מנשיה בליל 16-17/10
תוגבר הגדוד ב- סול' ו' בוכהלטר וב- 2 מרג' 120 מ"מ של אורי באום שעמדו לדלג ל גיורה
בליל  16-17/10 ובעיקר להשתלב למחרת בהדיפת התקפות הנגד על משלטי הצומת ,סול' ב'
תוגברה ע"י צ'רנר ובני גרין התפנה לתפקד כמפקד הגונדה (36 ).
 10
 
הפעלת האש- בשעות הערב של ה- 16/10 נשלמו ההכנות, מפקד הגונדה כבר קבע מקומו בגבעה 105 והארטילריה שעמדה לרשותו כבר הייתה מטווחת לגבעות 113 100 והמשטרה. הסוללות היו מוצבות סול' ו' 65 מ"מ של פרץ בדרך שבין ג'ולים לנגבה , סול' ב' 75 מ"מ של בני, בבריכת המים הטבעית היבשה של סואפיר , . . . . מספר בני גרין " טיווחנו כמעט כל תותח למטרה משלו על גבעה 113 וחישבנו בדיוק את ההיסט לכל תותח מהגבעה לגבעה 100 שממזרח לה, עשינו זאת כאשר המג"ד עמנו ואין לי כל ספק , שלעובדה זו ולעובדה שמוצב הפיקוד של הגדוד נקבע ליד עמדת התצפית שלנו, הייתה חשיבות גדולה ביותר להבטחת התיאום בינינו לבין ה- חי"ר, שהיה צריך לקבל סיוע צמוד בהסתערות" (37). האש תוכננה  מרג' "6 חיו מכוונות נגד הבונקרים אשר על משלט 113, תותחי 75 מ"מ ב- סיוע-קרוב להסתערות, תותחי 65 מ"מ להטרדת המשטרה, אחר הכיבוש תוכנן להעתיק האש דרומה. בשעה 2130 החלה הרעשת התותחים בתחילה רק המרג' "6 על גבעה 113 ,הפצצות פוזרו ברווחי זמן גדולים לחפות על מסע ההתקרבות, בשעה 2230 פתחו התותחים באש על משלט 100 והמשטרה ,כדי להטעות את האויב באשר לכווני ההתקפה, ולאחר מכן העבירו את האש למשלט 113 (38). עוד סוכם עם מפקד פל' ג' יוש , כי מתן אש-הארטילרית לחיפוי על התנועה מההערכות לפריצת הגדר , תינתן ישירות על ידי מפקד הפלוגה באלחוט או לפי לו"ז במקרה והקשר לא יפעל, וכן שהאש תועתק לעבר גבעה 100 עם ההסתערות על גבעה 113,עוד מוסיף יוש ." בערב שלפני ניסה בני גרין מפקד הגונדה לשכנעני להתמיד באש ארט' עד שנכנס לתחום התפוצצות הפגזים , ורק אז לבקש העתקת האש- זאת על-מנת לקבל סיוע קרוב יותר, " המקרה הוכיח את צדקתו של בני" . בשעה 162100 יצאה פל' ג להערכות, בדרכה נפתחה ההרעשה ה- ארט' על גבעה 113 , תוך כדי ההערכות ותנועה לקו הזינוק חודשה אש הארט' פעמים שי בקשת ה- מ"פ , לציין כי אש הארטילרית הועתקה מגבעה113 לגבעה 100 ממש ברגע האחרון כאשר הפגזים האחרונים על גבעה 113 כיסו את אחרוני המסתערים בחול. ב- 170115 נתקבלה
במטה הגדוד הידיעה כי הושלם כיבושם של המשלטים 113 ו- 100. ב- 170230 בערך הגיעו תותחנים נ"ט ממוצא "אנגלו-סכס"' עם נוקרים אשר היפנו עד מהרה את תותחי השלל לעבר האויב , כמו כן הגיעו מפקד הגונדה בני גרין וקציני התצפית פרץ ו: אורי באום שמשכו אחריהם קוו טמון ממוצב התצפית הקודם גבעה 105 .
למחרת ב- 170700 החל האויב בהפגזות נמרצות ומדויקות, במקביל להפגזה ולהפצצות החל האויב מרכז כוחותיו מצומת מג'דל ומזרחה, המג"ד , מפ' ג' , וקצין התצפית הארטילרי אורי באום עלו לתצפית ולאחר איתור ריכוזי האויב החל אורי מפעיל את הארטילריה, תוך כדי בקרת האש נפגע בראשו מכדור צלף, כבר בפגז הטווח השני נפגעה שיירת האויב שנתגלתה בשעה 1100 בסביבת גבעה 71,7 במרחק 2 ק"מ מערבה מהצומת הדרומי. עם מותו של אורי עברה בקרת האש לידי מפקד הגונדה כאשר לרשותו 4 סוללות תותחים ומרגמות , האויב איתר את התצפית בגבעה 105 והחל תוקף אותה במטוסי קרב אשר פגעו פגיעה ישירה במרכז ניהול האש, מהפגיעה נהרגו נהגו של בני סגלוביץ וסמל המודיעין אימברג , בני עצמו ניצל בנס, כן נפגעה מערכת הקשר הקווית . מוסיף על פעולות התותחים סמג"ד 52 שהיה בצומת הדרומית...." הבחנו בשיירת האויב שכללה מספר משאיות כ- 7 משוריינים, ומחלקת טנקים סימן 5 , הכוח התחיל להיערך כנראה לרבד גבעה 113 , בשלב זה הבחנו בפעילות הארטילריה שלנו נגדו, זו היטיבה לפגוע הפגזים הראשונים פגעו במרכז החי"ר ... במשך כל הזמן דיווחנו ברשת החטיבתית על הפגיעות המוצלחות של תותחינו . ב- 171600 הסתיים הקרב בצומת הדרומי היה זה יום מוצלח ומפואר לתותחנים וללוחמי גדוד 51 (39) על פעילות התותחנים בקרב הצומת לפי "פון וויזל " הכיבוש היה מתוכנן ומתואם בין החי"ר והתותחנים, המרגמות הפגיזו את העמדות המבוצרות על המשלט , תותחי 75 מ"מ חסמו את הדרכים , תותחי 65 מ"מ ירו שרפנלים , הפעם היה ריכוז אש מתוכנן על המטרה העיקרית לפני ההסתערות , על המשלט נמצאו כ- 100 הרוגים חלקם כתוצאה מהאש הארטילרית, גם במשך יום המחרת נוהלה האש בתיאום מלא בין החי"ר והתותחנים" (40).
 
כיבוש כעוכבה- ביום 171400 פרסם מפקד החזית פקודה שמגמתה - כיבוש כביש בריר -משלט 113 והתבססות , לשם סגירת האגף המערבי שלנו, אבטחת הכביש לנגב וניתוק האויב שבקו עיראק-סווידאן -חרבת-א- ראעי, ממרכזיו שבאזור החוף., כאשר כוחות גבעתי יכבשו את משלט 110 ויתבססו במשלטים מתאימים בכאוכבה, ו- כוחות הנגב (חט' יפתח/הנגב) יכבשו את משלט 138 ויתבססו במשלטים מתאימים בחוליקאת. לרגל חשיבות המבצעים הנ"ל, יש לבצעם בכל מחיר, מועד הפעולה הלילה שבין ה- 17-18 אוק' . החטיבה הטילה את הכיבוש על גדוד 54 צבי  צור (צ'רה) , לפי תכנית המג"ד -יחדור הגדוד ברווח שבין משלט 113 לבין המשטרה, ינוע במקביל לכביש הצומת-- כאוכבה עד להתפצחות הכוחות, כיבוש המשלט המזרחי (98,1) שלפי הידיעות לא היה תפוס ע"י האויב הוטל על פלוגת הטירונים, כיבוש המשלט העיקרי ~11) הוטל על הפלוגה הוותיקה, ואילו כיבוש גבעה (6.3א הוטל על אנשי המשוריינים של פל' ב'. לנשק המסייע הגדודי לא נקבעו תפקידים מיוחדים. כסיוע הוקצה לגדוד סוללה ב(4 תות' 75 מ"מ), צוות תותחי נ"ט 6 ליט', תותח 20 מ"מ על זחל"ם וקצין תצפית . בסופו של דבר התברר כי כוחות הגדוד תפסו את המוצבים ללא התנגדות, וביום המחרת 181200 נכנסו כוחותינו לכפר בית- תימה.(8) פגשו גדוד 2 שדה- ביום 17/10/1948 נוספה סוללה ק' (קוקורצ'ה) 75 מ"מ שצורפה לגונדתו של בני גרין ופרסה בגזרה המערבית.
 
כישלון ההתקפה על חוליקאת ומשלט 138.5 ) את ההתקפה ביצעו לבסוף אנשי גדוד 1 של "יפתח" בפיקודו של אסף שימחוני בליל 17-18/10 לאחר שקדמו לה "ריכוך" אווירי והרעשת מרגמות, הכוח התוקף היה רק בעוצמה פלוגתית , אשר התגלה ע"י האויב בתנועה , שפתה באש עזה שפגע קשה בכוח הפורץ כולל במפקדה , מפקד הכוח התוקף נאלץ להחליט על נסיגה מבלי לבצע את המשימה (41) (42). את הפעלת הסיוע ה- ארטילרי מתאר פון וייזל-" להבות הלוע היו ברורות לגין לא היה קשה לטווח את עמדות האויב גס בלילה, בליכר ו- פון וייזל הציעו למג"ד( אסף שמחוני סיוע ארט' הם ביקשו רשות להעביר 2 תותחי 65 מ"מ , אשר עמדו בקרבת מקום , אל הקו הראשון של כוחותינו המסתערים ולהפגיז בירי ישיר את עמדות האויב , המג"ד סירב לקבל את ההצעה " (44).
 
המשך פריצת דרך לנגב- לאחר כישלון ההתקפה על חוליקאת נערכה הערכת מצב מחודשת ע"י מטה החזית בשאלה האם לפרוץ את הדרך לנגב בציר הכביש הקשה , ציר חוליקאת, או לנסות לפרוץ בציר משנה, המחייב את כיבוש משלטי "דרך-בורמה" או אס משלטי עיראק -אל מנשיה לעבר חרבת מאחז. ההחלטה נפלה על פתיחת ציר כביש חוליקאת ע"י חט' גבעתי, ופתיחת ציר נוסף שיי ניכוש משלטי "דרך-בורמה - בריר ע"י חט" "עודד" הצפונית.
 
ההתקפה על משלטי דרך-בורמה המצרית- המשימה הוטלה על חט' 9 "עודד" בפיקודו של יצחק פונדיק , החטיבה כללה את גדוד חי"ר 91 בפיקודו של גואל לויצקי , את גדוד חי"ר 92 בפיקודו של ורנר שטראוס ואת גדוד המסייע 11 . המח"ט וסמג"ד 91 שמואל ציגל , היו בוגרי גבעתי ובעלי ניסיון קרבי עם האויב המצרי, יתר חיילי ומפקדי החטיבה היו מהצפון ורובם מחוסרי ניסיון קרבי מול האויב המצרי. כיעדי ההתקפה שימשו 4 מוצבים מחלקתיים מוגברים מתוך מערך ההגנה גדודי , המערך היה מאורגן להגנה ,לפי מיטב המסורת המצרית, ביצורים סיוע ארטילרי , וכוחות עתודה .
תכנית החטיבה הייתה מבוססת על התקפה "אילמת" (ללא סיוע על משלט 2 (94.4 ) , בשלב ב' עם הצלחת פעולה זו , היו צריכים להתבצע 2 התקפות במקביל, על משלט 1 104.9 ) ועל משלט 4 1 95.7 ) , לאחר מכן בשלב ג' , צריך היה להיכבש משלט 3 (92.6 ) (45).
 
הסיוע הארטילרי- היה מתוכנן כאשר סול' ב' (4 תות' 75מ"מ) מסייעת לגד' 91 לכיבוש המוצבים 1 ו- 2 ,סול' ז' 4 תות' 75 מ"מ ) תסייע לגד' 92 לכיבוש המשלטים 3 ו- 4 ) , סול' א' ( 3 תות' 75 מ"מ) תשמש כעתודת אש ותפעל כנגד משלטי מערב פלוג'ה ונגד תותחי האויב,. תצפית עיקרית מוקמה ב- כרתיה ליד מטה הפעולה נחטיא תצפית נוספת הייתה ממוקמת על בריכת המים של קיבוץ גת , קציני תצפית קידמיים צורפו לגדודים , וחונננו לעמוד בקשר עים התצפית המרכזית 1 ב- כרתיה, ועם הסוללה המסייעת, באמצעות מכשירי קשר נישאים מ.ק. 20 שיסופקו להם ע"י חטיבה 9. מ.ק נוסף תועבר מתצפית שבגבעה 105 לתצפית שב- כרתיה , המטרות של כל גדוד אורגנו על המפה לקטעים של 200 מ' מצפון לדרום לצורך בקרת אש , כאשר עותקים נמסרו 4 למפקדי הפלוגות, למגד"ים לתצפיות ולסוללות. לפני הפעולה ביום 18/10 טווחו הסוללות על המטרות ובשעות הראשונות של הלילה ניבדק הטווח שנית (46).
 
הפעלת קציני התצפית הקדמיים- בפעם הראשונה צורפו קציני תצפית קדמיים לכוחות, שני
1 הקצינים שנבחרו היו ג'רי אלטמן (שחורי ) שצורף לגדוד 91 , ו- ג'ו (יוסף  מוסטין לגדוד 92.
  
שניהם אנשי מח"ל (מתנדבי חו"ל ) בעלי ניסיון בתותחנות והספיקו להיות יום אחד בבתיה"ס לקציני תותחנים ב- יפו. שניהם הסכימו להתנדב למשימה , הם נשלחו לבסיס העורפי של גדוד 2 שב- תל נוף , משם נשלחו בצהרי ה- 18/10 למטה התותחנים שליד מפקדת החזית ב- גדרה , כאן נימסר להם לראשונה בערך בשעה 1400 ע"י אפריים שורר על המשימה. ממטה החזית נסעו ישירות למטה חט'9 לפגישה עס מפקד החטיבה יצחק פונדיק, וקיבלו את תכנית הקרב של החטיבה, אחרי השיחה נסעו השניים לבקר בסוללות ולתאם את תכניות האש, כאשר הסתיים התדריך החל להחשיך, השניים חזרו ל- כרתיה בערך ב-שעה 1945 , ופגשו לראשונה את יחידותיהם שהיו ערוכים למסדר יציאה . השניים חזו קשיים בקשר, הן בגלל המרחק והן בגלל קשיי השפה שניהם לא ידעו מילה בעברית. לכן הוחלט להקים תחנת ביניים /ממסר בכרתיה ליד מפקד הגונדה. ג'רי קיבל מכשיר קשר ללא חגור, הנישא בידי קשר בן 17 שידע קצת אנגלית ושמגא את המכשיר בידיו. התברר כי רק פל' א' מגדוד 91 יוצאת לפעולה בפיקודו של הסמג"ד שמואל ציגל, ואלו פל' ב' נשארת כעתודה ב- כרתיה. כשהיחידה עברה את ה- ק"מ הראשון שאל ג'רי את הקשר אס יש לו קשר עם הסוללה , הקשר ענה בשלילה, " אמרתי לו שישתדל להתקשר עם הסוללה או עם בני גרי אך לשווא , הקשר לא פעל ". ניתן היה להפעיל את התותחים ברשת הפיקוד הגדודית אך הדבר לא נעשה, גם הבקשה למכשיר קשר תקין נענה כי אין בנמצא מכשיר קשר אחר, למעשה בזה הסתיים תפקידו של ג'רי כ- קת"ק(47).
כוח המסתער התקשה בפריצת הגדרות, התגלה מוקדם מדי ועורר את כל מערך ההגנה, האש האויב גרמה אבדות לכוח הפורץ ועם נפילת שנים מהמפקדים (כולל הסמג"ד ) נשברה ההתקפה פלגת העתודה שהופעלה סבלה גם היא אבדות ולא נותר לה אלא לעסוק בפינוי הפצועים.
כאשר התברר כי עבדה ההפתעה והאויב מפעיל את מערכת האש בגזרה כולה , ניתנה הפקודה לגדוד 92 לתקוף את משלט 4 , שלאחר זמן הודיעה על הצלחה בטרם עת.( בהמשך התברר כי ההסתערות הייתה על גבעה מצפון למשלט 4 ), בהסתמך על ההודעה נישלחה הפלוגה השניה לתקוף את משלט 3, שנשברה עוד בטרם חדרה הפלוגה למשלט , בעיקר כתוצאה פעילותה של ארטילרית האויב שהטיבה לפגוע וגרמה לפלוגה אבדות ניכרות עוד ולמסע ההתקרבות.
מוסיף ג'ו מוסטל" שצורף לגדוד 92 הפלוגה התקדמה יפה , התקיפה את משלט 4 , ודווחה "היעד ביד"' והמשיכה למשלט 3 , אך כפי הנראה לא כבשו את היעד הנכון , הפלוגה התחפרה בין שני המשלטים וספגה אבידות ונסוגה (8. על המסקנות בהפעלת הארטילריה כותב "פון וייזל" שיטת המתצי"ם הקידמיים הצליחה, פקודות לאש ניתנו ע"י קציני תותחנים, הפעם הרגלים לא האשימו את התותחנים בכישלון .
 
הקרב על  חוליקאת- לאחר הכישלון בכיבוש משלטי "דרך-בורמה" ב- 19/10/1300 פירסמה מפקדת החזית פקודה מיידית שבה הוטל על חטיבת "גבעת"' גדוד 52 בפיקודו של יעקוב פרולוב (פרי) כיבוש משלט 138 ו- חוליקאת בליל 19-20/10 . הגדוד תוגבר ע"י כוחות גדוד 54, תכנית הגדוד התבססה על- התקפה מהירה של משלטי האויב לאחר מכת אש ארטילרית כאשר ; גדוד 54 -יציב כוח בכפר בית- תימא, יוציא מערב לסביבות חר' בית- סמאן, יפריש פל' לכיבוש משלט 118.2 או 123.2 . פלוגה א' בפיקודו של צ'יץ תכבוש את המשלטים שבקצה הכרם ואת משלט 138.5 , תצא מההיערכות שעתיים לפני שעת "האפס" שי פקודה עם הפסקת אש התותחים. פלוגה ג' בפיקודו של אביב ברזילי תכבוש את משלט 128.2 , תזנק 15 דקות אחרי שעת "האפס" לפי פקודה , עם הפסקת אש התותחים. פלוגה ד' בפיקודו של חיים קיוי תכבוש את משלט131.2 , תתקוף לפי פקודה בדרך שתיקבע שי ההתפתחות. פלוגה ב' בפיקודו של בן תשמש כעתודה. רגמים- ירוכזו בסוללה ויפעלו לפי הוראה. תותחים ומרגמות כבדות- הטרדת האויב בשעות אחה"צ , פתיחה באש מרוכזת על עמדות האויב לפי הוראת מג"ד 52 ,ולפי מפת הקוד שתימסר להם ע"י קצין המודיעין של גדוד 52 , אש סיוע ומגן - שי הוראות.
 
הפעלת הסיוע  לקרב- בתוספות 9 - 10 של גדוד 2 שדה לפקודת יואב שפורסמו ב- 18-19 באוק' הוקצו סוללה ו' (65 מ"מ) ומח" מרג' 120 מ"מ ( 2 מרג') להכנה ארטילרית וסיוע ישר לגדודים 52 ו- 54 לכיבוש חוליקאת. עוד נאמר כי על הסוללות להצטייד ב- 500 פגזי תותח ו- 160 פצצות מרג' ובמנות קרב ומים ל 48 שעות, מפקד סוללה ו' יתאם את הפעולה , את סדרי תנועה והפריסה עם מג"ד 52 (49) על המשך הפעילות מספר מפקד סוללת התותחים יוסף פרץ " בערב ה- 18 באוק' קיבלתי במטה חט' גבעתי הוראות , לתפוס עמדות עם סוללתי בכאוכבה בו בלילה ( להימנע מגלוי התנועה ע"י התצפית ממשטרת עיראק סווידאן ), נאמר שהסוללה תוכנס לעמדה שנבחרה מבעוד יום , ע"י קצין תותחנים שימתין לנו בכאוכבה. מורה דרך הוביל אותנו עד הצומת, הצביע לעבר כאוכבה ואמר זה שם והסתלק. הורדתי את האנשים מהרכב, ובהליכה רגלית משני צדי הכביש להבטחה ,המשכנו לעבר כאוכבה עד שהגענו לגבעה 110.2 מטה גדוד 54 , בהיעדר "קצין התותחנים " הטל המג"ד על סגנו דוידזון לסייע לנו בבחירת עמדה שנקבעה , בין הגבעות 96.3 ו110.2
ודרומה מהם, להשגת טווח מרבי לעבר חוליקאת ובהסתר מתצפית המשטרה, למרות עייפותם של אנשי הסוללה השלמנו את ההתחפרות וההסוואה עד השחר," (50). שני המרגמות 120 מ"מ הוצבו בקרבת התותחים , תותח 20 מ"מ על זחל"ם הועמד כרזרבה בתוך הכפר.
למחרת לפנה"צ התחילו תותחי 25 ליט' מצריים ממג'דל , להפגיז את עדות כוחותינו כולל את עמדת הסוללה אשר אחד מאנשיה הקשר ליטי ניפגע מההפגזה. בשעות אחה"צ התגלתה שיירת אויב שנעה בדרך עפר מכוון מג'דל לעבר חוליקאת, במרחק 3.5 ק"מ , הסוללה פתחה באש לעבר השיירה , כבר פגזי הטווח פגעו בכלי הרכב המובילים, והיא חזרה למג'דל, כתגובה פתחו 8 תותחי 25 ליש ממג'דל באש לעבר הסוללה שנמשכה כמחצית השעה ללא גרימת אבדות.
בגמר ההפגזה זומנתי לקבוצת פקודות , בתיאום עם סמג"ד 52 סומנו " המטרות הוודאיות " יעדי האויב . סוכם כי אש הטרדה איטית תתחיל כשעה לפני שעת "האפס" שנקבעה ל- 192245. האש תוגבר לאש מהירה ברבע השעה האחרונה שני שעת "האפס". הותנה שפתיחת האש לא תעשה לפי לוח-זמנים ,כי אם לפי קריאה, שתינתן ע"י הסמג"ד שירכז את דרישות האש מהיחידות ואבירם אלי. שיטה דומה נקבעה להפעלת המרגמות הכבדות ומרגמות81 מ"מ של הגריד, כנוהג בימים ההם לא היה תיאום ישיר בין הכוחות לארטילריה, כשם שלא צורפו קציני תצפית לכוחות. לאחר פעולת התכנון הוחל בטווח , בעדיפות ראשונה טווח משלט 120 , ויתר משלטי הכביש יועדו (למרג' 81 ו- 120 מ"מ) לפי בקשת ה- מ"פ לצורך זיהוי, סה"כ הועסקו תוך הקרב שיי התותחים 7 הסרות, אש המרגמות הכבדות הייתה לא יעילה ופצצות עקרות, קצרי טווח בגלל נשירת זנבות של הפצצות) .
בשעה 192230 רבע שעה לפני שעת "האפס" נורתה אש מהירה , עם הפסקת אש הארטילרית תחלה ההסתערות במקביל על ארבע המשלטים מהצפוניים- 120 א', 128.2, 120, ו- 123.2 . בו בזמן הועתקה האש הארטילרית לעבר המשלטים הדרומיים , לאחר קרב גבורה והסתערות כידונים נפלו משלטי האויב לידינו והדרך לנגב נפתחה לרווחה.(50)
ב- 22 באוקטובר שלח מפקד גדוד 52 הכתב לחטיבה 5 , לגדוד 2 שדה ולמפקד סוללה ו' " בזו הלשון" הנני לציין לשבח אח סוללת ו' , שפעלה תחח אש אויבת בעת המבצע על משלטי  חוליקאת  בתאריך 0.10.1948 ואפשרה ע"י כך את כיבושם"
הקרב על משטרת עירק-סוידאן (בפעם החמישית) - במקביל להתקפה המוצלחת של גדוד 52 8~?ג חוליקאת בליל 19-20/10 , נכשלה באותו לילה ההתקפה של גדוד 51 על משטרת עיראק סווידאן. קדמה להתקפה הפצצה אווירית בשעה 191730 , הכוח התוקף עבר את הצומת שיק בשעה 192300 ובכך איבדה ההתקפה האווירית את השפעתה. הכוח- התוקף- בפיקוד של מפקד מחלקה יוסף לוי מפלוגה ד' בהרכב- מח' מ- פל ד' לטיהור בנין המשטרה, מח' מוג' של חבלנים מגד' 55 לפריצת גדרות המשטרה ולהבקעת הקיר שלה , מח' חי"ר מגד' 55 להבטחת הנשק המסייע  שכלל- מק"בים ומרגמות " ו- דוידקה" מטיפוס חדש "פרעושים". הסיוע הארטילרי כלל את - סוללה ב' להפגזת המשטרה ואת סוללה ז' להטרדת הכפרים עיראק סווידאן ובית עפה, פלגת  תותחי נ"ט 6 ליט' ו- ותותח נוסף על זחל"ם . ב- 18/10 נערך סיור לכוון המשטרה מכוון דרום , שלא גילה בה סימני חיים לא בשעות היום ולא בשעות הלילה המוקדמות. התוכנית" התבססה על פריצה מדרום ( חזית המשטרה , מכוון זה נכשלו כל ההתקפות הקודמות )
    לאחר ריכוך" ארטילרי והפרעושים ופצפוץ עמדות במגדלים תתחיל פריצת הגדרות וטיהור המשטרה. הביצוע- בשעה 192330 נערכו "הפרעושים" כמאתיים מ' דרומית מערבית למשטרה, כ- 400 מטר מערבה מהמשטרה הוצבו שני ה - מ"קבים , פלגת תותחי ה- נ"ט תפסה 'עמדות בציר הכביש כ- 800 מ' ממערב , הזחל"ם עם תותח נ"ט ה נוסף הושאר בצומת בכוננות להתקדם לפי פקודה
עם כניסת הכוח להערכות החל ,"הריכוך", ע"י תותחי ה- נ"ט , סוללת התותחים ה"פרעושים"
שפצצותיהם לא חדרו את המשטרה, משהחל הריכוך אבד גורם ההפתעה ונפתחה אש עזה של כלים אוטומטיים לעבר הכוח . בערך בחצות ניתן האות להפסיק את הריכוך , תותח ה  נ"ט על הזחל"ם שתוכנן לחיפוי קרוב לא הופעל, מסיבה של ניתוק הקשר אתו. הכוח התחיל    בפריצת הגדרות, בין הגדר הראשונה לשנייה התגלה בונקר שחיסולו היה הכרחי להמשך ופריצה,
( חיסול הבונקר העניק אות גיבור ישראל ל- טר"ש בן ציון לייטנר) פריצת הגדר השלישית לא צלחה והפורצים נסוגו, לכוח המחפה נגמרה התחמושת, רוב המקלעים חדלו לפעול, ב- 2001454 אזלה התחמושת לחלוטין , והוחלט על נסיגה. הסיבות לכישלון - הערכה לא נכונה של עוצמת האויב, תכנית האש של האויב הייתה מושלמת, המשטרה חיתה מוקפת ב- 5 גדרות , כיוון תקיפה מדרום הוא מול הצד המוגן ביותר (51).
על  פעולת הארטילריה מעיד "פון וייזל" סול ב' התחילה את הקרב בטיוח לילה קצר ועברה מיד לאש לתכלית על המשטרה, סוללה ו' טיווחה בחשיכה את הכפר ופתחה באש לתכלית, האש על המשטרה הופסקה מוקדם מדי, שאפשר למגינים לחזור ולתפוס את עמדותיהם, הייתה אמונה אצל החי"ר כי אש 4 תותחים תהרוס את המשטרה , לא נבחנה האפשרות לחדש את האש הארטילרית ולרכז את שתי הסוללות על המשטרה , מפחד של היפגעות כוחותינו ( התותחים ירו מצפון- לדרום מול כוון התקדמות כוחותינו) . ובזה הסתיים תפקידם של התותחים (51).
 
הקרב לכיבוש באר-שבא (מבצע משה) (52)בפקודת מבצע מב/ 244 מה- 19/10/1948 שפורסם ע"י מטה החזית נקבע כי בליל 19-20/10 כשעדיין מתחוללים הקרבות על משלטי חוליקאת וכוחות חטי 5 תוקפים ללא הצלחה את משטרת עיראק-סווידאן ,יועברו בדרך עפר שממזרח לחוליקאת הכוחות שנועדו לכבוש את באר-שבע. סדר הכוחות החטיבתי למבצע היה כדלקמן ; גדוד 9 , בפיקודו של ישראל כרמי ובהרכב, פל' משורינים, פל' זחלים, פל' ג'יפים , וכן ת"פ פלוגת "הקומנדו הצרפתי" בפיקודו של טדי איתן, פל' ח"'ר בפיקודו של סולל כהן מהגדוד ה- 7 ששימשה כפסגת עתודה שריצה לניר. הגדוד ה 7 - בפיקודו של עווי נרקיס ובהרכב פל' חשר , 9ל' נשק מסייע , וכן ת"פ פל' משוריינים מגדוד 82, פל' זחלים מגדוד 82, מח' המגדוד השמיני לאבטחת התותחים, שתי מח' הנדסה שינוי שדות המוקשים ולפיצוץ בתים. נשק מסייע חטיבתי- בפיקודו של פרדי בלום ובהרכב , סוללת תותחים 65מ"מ 2 תותחים 20 מ"מ מורכבים על זחלמ"'ס , ו- 8 מרג' 81 מ"מ מגד' 88 .
הגנת באר"שבע התבססה על תעלת נ"ט היקפית ועל עמדות מוגבהות ששלטו על המכשול באש. הכוה המצרי מנה גדוד מוקטן, מפקדת העיר הייתה בבניין המשטרה. תכנית ההתקפה הייתה לתקוף את באר-שבע בליל 21-22/10 בשעה 2400, כדי שהפריצה לעיר והקרב בתוכה יתנהלו בשעות החשיכה. השריוניות והג'יפים יבצעו חסימה והטעיה מדרום ומצפון לעיר, מחלקת מפקדים מגדוד 9 והקומנדו הצרפתי (90 לוחמים) יפרצו את הגנת העיר מצפון שבעקבותיהם יכנסו כוחות נוספים לטיהור העיר. כתוצאה מקשיים בריכוז הכוחות נדחתה תחילת ההתקפה  לשעה 220400 . מח' המפקדים כבשה את השכונה הצפונית, הקומנדו פרץ לתוך העיר , ההתקדמות היתה איטית ולכוח נגרמו נפגעים רבים, בשעה 0600 הוכנסה פל' חרמ"ש של גד' 82 להסתער על תחנת הרכבת, חלק מהזחל"מים עלו על מוקשים ונסוגו. בשלב זה הופעלה העתודה  האחרונה שכללה פל' שריונית ו-פל' חי"ר לתקוף את החלק הצפוני מערבי של העיר, מהלך זה
עירער את מערך ההגנה ואפשר את כיבוש תחנת-הרכבת ובית-הקברות, ההתנגדות האחרונה במשטרה הוכרעה ע"י מספר פגזי תותה נ"ט שגרמו לכניעת המפקד המצרי (53).
על חלקה של הארטילריה בקרב מעיד "פון וייזל " מטה הגונדה נמצא בקרבת הכפר הערבי  הוג', התייצבות סגן מפקד הגונדה לפצת פקודות במפקדת החטיבה ב- שובל ערכה ב- שעתיים וחצץ נסיעה בטרמפים מחוסר רכב במפק' הגונדה) . מחשש של התקפת אויב בגזרת בית-חנון, הוקצה למבצע רק סוללה ה' 65 מ"מ של אהרון שפאק, ועוד 3 תותחי נ"ט שאחד מהם מותקן על וחלים, ( מחוסר קשר עם הסוללה שהייתה פרוסה בקרבת ניר-עם , לקח לסגן מפקד הגונדה 4 שעות להעביר את הפקודה פיזית , (בנסיעה בטרמפים) לדילוג הסוללה. בשעה 212300 נכנסו  התותחים לעמדותיהם כ- 4 ק"מ ממערב לבאר-שבע , עמדת תצפית הוקמה על גבעה 297.9 ,לידה פרסו גם מרגמות 81 מ"מ. בשעה 220330 נפלו הפגזים הראשונים לתוך ב"ש , המטרה הראשונה הייתה מרכז-העיר ותחנת- המשטרה, בתוך העיר הייתה פרוסה סוללה של 4 האוביצרים  "הרריים "3.7 שפתחו באש לעבר ריכוזי כוחותינו מבלי לגרום לנזקים , ( סגן מפקד הגונדה ניפגע מרסיס שפגע במשקפתו ובבטנו) 3 תותחי ה- נ"ט הוצבו ב- בסיס האש לעבר המשטרה, ב- 0500 ש"הובחנה בריחת תושבים מהעיר, התותחים ירו "שרפנלים" אל הקצה הדרומי של העיר. בשעה 220801 בערך נכנעה העיר, לאחר שתותח נ"ט ירה מספר פגזים לעבר המשטרה שבה שכנה מפקדת העיר.
ניצול ההצלחה והמרדף אחר האויב דרומה החל באיחור רב, הן בגלל התארגנות הכוחות( שחלק מהם עסקו בלקיחת שלס גם התותחים איחרו להגיע והמתינו לפינוי המוקשים בדרך חצרים-ב"ש, לצוות הקרב של גדוד 9 צורפה הסוללה (כנראה פלגת תותחים על עגלות גרורים ) ו2 תותחי מ"ט, כאשר פון וייזל משמש כמת"ץ קידמי, בהגעת הכוח לצומת הנפט  נפתחת אש מהרכס שמימין קמף-א-שריף , פון וייזל פקד על הסוללה לפתוח באש, לאחר מספר פגזים הופסקה האש , וניתנה פקודה לחזור ל- באר-שבע (54).
 
ניסיון נוסף לכיבוש "המשטרה" ומשלטי " דרך בורמה". לאחר כיבוש ב"ש התעורר החשש, שהמצרים הנצורים בכיס-פלוג'ה ינסו לפרוץ מערבה בציר משלטי-הצומת--ןמג'דל, ולכן הוחלט לכבוש בליל 21-22/10 את המשטרה ואת משלטי דרך-בורמה הדרום-מערביים (4, 5, 6, 7, ). כפעולה ישירה לצמצום "כיס-פלוג'ה" ומניעת נסיגת החטיבה המצרית מערבה. משימה זו הוטלה על חטיבת גבעולי, וזו הטילה את כיבוש המשטרה על גדוד 51, ואת כיבושם של משלטי דרך-בורמה על   גדוד 53.
ב- תוספות מס' 11 ו- 12 לפקודת מבצע יואב של גדוד שדה 2 הוקצו ל- חט' ה- סוללות ב' (4
- 75 מ"מ) וסוללה ז' (3 - 75 מ"מ ) כסיוע לביצוע המשימות הנ"ל, מפקד גונדה ב' יתקשר מיד עם מפקדי הגדודים הנ"ל ויקבע אתם את פרטי תכנית האש למטרות מגן(?)(55), בנוסף הצליח מפקד גדוד יהודה ואלך להשיג את סיועה של סוללת המרגמות הפרוסה ב- כוכאבה , ( מפקד הגונדה בני גרין ביקש לדלגה לעמדה שבקרבת הבוסתן שליד גבעה 105 , שכן לא היה קשר קווי עם הסוללה , קשר האלחוטי היה בספק והפעלתה לפי לו"ז לא היה מעשי, בקשתו נענתה בסרוב )
 
ההתקפה על המשטרה- הפיקוד הישיר על ההתקפה הוטל על מ"פ ד' גדוד 51 שמעון ארם , לרשותו הועמדו - נשק מסייע גדודי מקבי"ם ומרג' ; סוללת תותחים נ"ט 6 ליט' ו- 17 ליט' , סוללת תותחי שדה ו מח' "פרעושים" (5 כלים ), כיתת להביורים (2 כלים) , משורין להבאת המטען של חומרי נפץ עד לקיר המשטרה, ומח' חבלנים מגדוד 55 . בשעות אחה"צ של ה- 21/10 החלה ההרעשה הארטילרית, לפני זה הוצבו תותחי ה- נ"ט 6 ליט' וה- 17 ליט' במרחק 800 מ' ממערב למשטרה וכוונו לעבר צריחי המשטרה, בשעה 211800 הופסקה ההרעשה כדי לאפשר תקיפת מטוסים בגובה נמוך עד המשטרה שלא צלחה, הריכוך הארטילרי הופסק ב- 2100 שבעקבותיה הייתה צריכה לבוא ההסתערות , אך בפועל היה איחור ביציאת הכוחות, ושעת ה"אפס" נידחה ב- 45 דקות , הכוח הציב את כוחות הריתוק והחסימות כמתוכנן, כאשר הגיעה הפלוגה לטווח של כ- 300 מ' מהמשטרה , נפתחה לפתע אש מרג' 120 מ"מ שפעלו לפי לו"ז מבלי לדעת על איחור ביציאת הכוח. בהעדר קשר נישלח ג'יפ לוודא את הפסקת אש הסוללה. הלהביור שצריך היה לפעול אחר פריצת הגדרות, הופעל בטווח של 120 מ' מוקדם מדי וללא תכלית , פעולת "הפרעושים" הופסקה בגלל היפגעותם מאש מרג' "2 מהמשטרה, לפי בקשת המ"פ חודשה אש הארטילרית ותותחי ה- נ"ט בשעה 220015 , למרות שטווחו מבעוד יום היו פגיעתם גבוהות מדי, כוח החבלנים החל בפריצת הגדרות מכוון מערב, מאש האויב נפגעו 4 מתוך 9 החבלנים , משוריין נושא חומר הנפץ לפריצת קיר המשטרה, ניפגע והתפוצצה בקרבת הקיר, פיצוץ המשוריין מעך את הגדרות עד לקיר, שנוצל לפריצת הדלת הכניסה ע"י חבלנים נושאי מזוודות הנפץ, דרך הפרצה א5.הסתערה מחלקה לטיהור הכניסה , שנהדפה ע"י עוצמת אש האויב שרוכז לעברה , פקודת הסתערות שניתנה למלקה שניה לא מומשה , בגלל השעה המאוחרת ואור היום ההולך וקרב, כך נסתיימה בכישלון גם ההתקפה השישית על "המפלצת".
ההתקפה על משלטי דרך בורמה- המשימה הוטלה על גדוד 53 , תכנית הגדוד הייתה לתקוף בו זמנית את המשלטים 6 (108.8 ) ו - 7 (118) . לאחר כיבושם להמשיך בכיבוש המשלטים 4 ו- 5 , זאת אחר ריכוך המשלטים באש תותחים של סוללה ואש מרגמות של הגדוד, ולאחר ביצוע הסחה והתעיה על משלט 5 - על ידי "שועלי- שמשון".
     במסע הגישה והריכוך פגעו פצצות מרגמה של הגדוד בפלוגה המובילה לתקיפת משלט 6 , כ- 10 איש מהפלוגה נפגעו , מפקד הפלוגה ביקש תגבור להמשך ההתקפה שהגיעה באיחור בשעה 220300 - כאשר כבר הוחלט על נסיגה כללית , בעקבות כישלונה של הפלוגה השנייה שתקפה את משלט 7. עם הגעת הכוחות הנסוגים למישלטינו , קידמה את פניהם פקודת הפסקת האש.
     ביום ההתקפה הגבירה הארטילריה המצרית את פעילותה לכל עורך החזית, האש הייתה מדויקת פגעה בכוחותינו וגם בעמדות התותחים 65מ"מ שבה ניפגע תותח, התותחן מנדלובסקי נהרג וקצין תותחנים הסגן שוורץ נפצע ברגליו , 7 תותחנים נקברו בתוך חפירה וסבלו מהלם. גם מטוסי האויב הגבירו פעולתם הופצצו , כאוכבה, חוליקאת ובית-תימה (57) .
 
מרדף אחרי תותחי שלל- (תיאורו של פון וייז" ב- 23 לחודש נודע ל- פון ויזל כי 4 תותחי השלל הוביצר "3.6 נגנבו מחצר המשטרה , פון וייזל גייס 2 ג'יפים של גדוד 9 והחל במרדף אחר התותחים, עקבות התותחים התגלו בכוון ההרים צפונית מערבית ל- ב"ש , שי העקבות נגררו התותחים ע"י בני אדם חמורים וגמלים, לאחר שהתגלו הגנבים הם הונסו בכמה צרורות מקלע, בערב הוחזרו התותחים לבאר-שבע , ומשם הועברו לתל-אביב.
 
עם כניסת הפסקת האש לתוקפה פרסם מפקד גדוד 2 שדה פקודת יום לכוחותיו.
" ליום הפסקת האש הזמנית הריני להביע את הוקרתי והערכתי המלאה לאופן בו מלא כל אהד מכם את תפקידו בתקופת הקרבות. מסירות ,אחריות , הרצון החזק לנצח ועבודה קשה ומפרכת תרמו הרבה לניצחונות שהושגו - והביאו להערכת יעילותו של גדודינו מצד כל אלה שלחמו בתמיכתנו.
ההפוגה שנכפתה עלינו - הפסיקה את הקרב בעיצומו ומנעה את השמדתו הגמורה של הגייס המצרי בפרצינו. עלינו לנצלה עתה ליתר אמון ועריכת כוחות, יהיה נשקנו נכון ותהי רוחנו איתנה לקראת המשכת  הקרב
" עוד ירעמו תותחינו בכל פינה בה דורך עדיין האויב על אדמותינו, בזה שלוחה ברכותי בשם העם לגדודי חטיבת "גבעתי" שאתה לחמנו בשילוב מלא ובהבנה, לגדודי חטיבה 8, חטיבה 9, שאתם כרתנו ברית-דם ואש בכל אחד מהקרבות לשחרור הנגב " (58) .
 
סיכומים ולקחים- תותחי 75 מ"מ "קרוף" שהופעלו לראשונה לא הביאו לשינוי המקווה, פגזיהם לא הרסו את עמדות וביצורי השדה של האויב, ולא חדרו את קירות המשטרה, הפעלתם במסגרת סוללות ללא ריכוז מספר סוללות ותחמושת על יעדי מפתח, לא הקטינו את מספר הנפגעים בקרב כוחותינו המסתערים.
הפרדת המרגמות הכבדות 120 מ"מ וה- "6 מהתותחנים, ריבוי התקלות הטכניות בהפעלתם, גרמו לשיבושים בשילובם המוצלח בתכניות הסיוע ובהפעלתם.
לא ניתנה תשובה באשר לטיפול בסוללות הארטילריה של האויב , שברבים מין הקרבות שברו את התקפת כוחותינו וגרמו לנפגעים רבים .
רבים מדי היו המקרים בהם נשלל סיוע תותחים , בהיעדר קשר בין קציני התצפית/ כוחות השר/ וסוללות התותחים .
למרות שיתוף הפעולה המוצלח בין התותחן למפקדי החי"ר( בקרבות על משלטי הצומת וחוליקת) ברוב המקרים טרם נוצר שיתוף זה , שגרם לניצול חלקי ולא יעיל של הסיוע הארטילרי, ולהאשמות הדדיות במקרים של כישלון.
כתוצאה מהלקחים והניסיון הוגשה על ידי חיל התותחנים ל- מטכ"ל/אג"ם בחודש נובמבר 1948 הצעה ל- "הנחיות והוראות לתיאום פעולה בין חיל רגלים וחיל התותחנים" לפרסומם כהוראות מטכ"ל/אג"ם. וזאת לקראת המבצעים העתידיים.
 


 
כותרים נוספים המשוייכים לכותר זה
סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT