ספריית בית התותחן, גיבור שנפל קוים לדמותו של א.צ. וינגייט,


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
שם כותר של המאמר : גיבור שנפל קוים לדמותו של א.צ. וינגייט
מספר פריט: 555
מקום הוצאה: בחירת שנה
  סיווג הפריט: כתב עת, מאמר   סוגה - ג'אנר: צבא ובטחון
הערות:

גבור שנפל
(קווים לדמותו של א.א. וינגייט) 
"the merit of originality is not novelty; it is sincerity. The believing man is the original( man."                                                                                               (Carlyle

הידיעה על מותו של וינגייט הכתה אותי בתמהון. מוזר: תחילה בא התמהון ורק לאחריו – הרגשה של צער עמוק, צער על אבדן ידיד נאמן של ארץ-ישראל העברית וצער על הסתלקותה של אישיות נדירה, יחידה במינה.
אכן מוזר: מנין תמהון זה? הרי קשה היה לתאר אדם כוינגייט מאריך ימים ומגיע לשיבה טובה. אף על פי כן נדמה לי, שכל מי שבא במגע בלתי אמצעי עם המנוח, קיבל את דבר מותו, בין הרגשות אחרות, גם בהרגשה פחות או יותר גדולה של תמהון.
אולי תהיה זו ההסברה הקולעת ביותר: וינגייט נחן בחיוניות בלתי מצויה, בעלת מתח גבוה מאוד. המרץ שלו היה בלתי רגיל. האיש כולו אמר דריכות עצורה לתנועה, לפעולה. משום כך, על אף החיים האינטנסיביים, עשירי-ההרפתקאות וגדושי-הסכנה, שחי בשנים האחרונות, קשה היה לתארו כמת. אם החיים והמות נחשבים משום מה לניגוד – וינגייט והמות היו כסתירה.
גם על וינגייט כבר נאמר: "בעודו חי הפך להיות אגדה". ואולם בשביל אותם ששרתו תחת פיקודו, לא היה אגדה ומסופקני אם יהיה אי פעם. אגדה מטבעה עושה ערפל קל, מטושטשת כמעט, לא חדה ביותר, לא מדויקת. וינגייט המפקד היה חד וחריף ומדויק ואישיותו השליטה עצמה על סביביה והיתה מוחשית מאד. ודבר מוחשי כל כך אי אפשר שיהפוך כמפקד היה ברור ומובן לכל איש שבשורה; לא כן כאדם. עם וינגייט המפקד ידעת בדיוק היכן אתה עומד. ידעת שהוא תובע מאמץ עד קצה גבול הכוחות ומעבר לגבול זה. אולם לפני וינגייט האדם עמדת כלפני חידה סתומה. תאמר: מה לי ולאדם שבו? אותי כחייל מענין רק המפקד. אבל המפקד המצוין אינו איש מקצוע בלבד, אלא גם אישיות, האוצלת מרוחה על האנשים והמרוממתם מעל לעצמם. וכשאישיות זו בהתנהגותה החיצונית מובנה לכל, אין משגיחים בה במיוחד. לא כן כשהיא שונה.
הוא היה שונה מאד מהאישיות הרגילה של מפקד. זר ומוזר היה, ולא רק בעינינו. גם בעיני עמו היו תוהים על קנקנו מתוך פליאה. אישיות שבכל המובנים היתה יוצאת דופן,כאילו נתגלגלה אלינו מתקופת המסעות הנועזים, גלוי-היבשות וכבוש האימפריות – תקופת ההרפתקנים הגדולים. ואולי בזרותו זו היה הרבה מסוד השפעתו על אנשיו, השפעה כמעט היפנוטית, שבכוחה נחל הישגים צבאיים כה   מזהירים.
הרפתקן ? אינדיבידואליסט קיצוני ? אידיאליסט ? חולם ולוחם ? איש צבא המשרת אימפריה ?
חושבני שהיה מזיגה של כל אלה, בצירוף תכונות נפשיות נעלות, שהטביע בו חינוכו הפוריטני: יושר לב, נהיה ללא משוא פנים אחרי הצדק והרגשה דתית עמוקה. 

קומה לא גבוהה ביותר, כפופה מעט בחלקה העליון, כנמשכת קדימה ; שער פשתן עם בלורית כבדה, הנופלת על המצח ; עינים אפורות-תכולות, חדות מבט ויושבות עמוק בחוריהן ; פה תקיף קפוץ בחזקה ; קול עמוק ומלא, בחלקו "דרך האף", שופע בטחון עצמי וסמכות.
מי יכול לנחש לפי צורתו החיצונית אילו כוחות צפונים בו? בעברו ברחוב לא משך תשומת לב מיוחדת. לבוש אזרחית נראה ככל עירוני, כפקיד. מנין איפוא באוהו כוחותיו העל-אנושיים? זה היה אחד הדברים המפליאים בוינגייט, כוחו הגופני, שלא ניכר כלל ועיקר על פי חיצוניותו.
זוכרני פעולת-לילה גדולה אחת בהרים, שנמשכה עד צהרי היום שלמחרת. סמוך לצהרים התעלפו שני אנשים מאפיסת כוחות ומשהגענו לבסוף למכוניות שלנו, שחיכו לנו בנקודה מסוימה, היינו סבורים שהשגנו את קצה הגבול של הכוח האנושי. בו לא ניכר הסימן הקל ביותר של עיפות. וזו לא היתה העמדת-פנים גרידא.אותה שעה נודע לנו על תקלה חמורה, שאירע באיזור אחר. וינגייט נחפז מיד שמה, ובעוד אנו ישנים המומי-עיפות במחנה שלנו,הוסיף להתרוצץ כל אותו יום בהרים ובעמקים ורק בשעת-לילה מאוחרת חזר. כזה היה האיש. מרץ, אנרגיה עצומה, ורצון ענקים, רצון פלדה, שאינו מכיר במלים "אי-אפשר".
בשבילנו היה, ויהיה תמיד, "הקפטן" – דרגתו הצבאית בימים ההם. במילה זו שב"ה' הידיעה" בוטאה הערצתנו את הגאון הצבאי שבו,שכבר אז התבלט והתרומם מעל לכל ערעור. לא לתפארת המליצה נאמר, שאנשיו היו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים. זוהי עובדה, ועובדה המעידה על מידת האמון הגבוהה ביותר, שאיש השורה עלול לרחוש למפקדו. האמון בוינגייט החייל היה אמון בלי מצרים. ולא  בכדי.
הנהגתו את אנשיו בשדה היתה מזהירה. אף שבהרבה מהפעולות פתח שיטות חדשות משלו והגשימן לראשונה הלכה למעשה, האירה לו ההצלחה פניה כמעט בלא יוצא מהכלל. חישוביו היו מדויקים להפליא וכללו את כל הגורמים האפשריים, ואם, על אף הכל, נשתבש משהו, מעולם לא עמד אובד עצות. רב תחבולות, גמיש,בעל דמיון ומעוף, נועז ומהיר-החלטה, אמן ההתמצאות בכל סביבה או מצב שהם – היה מפתיע ללא הרף את אויביו ואוהביו גם יחד. מנהיג אמיתי, גשש גדול, מורה דרך לדוגמה.
§ § §
אותה המזיגה שהיתה בו – הרוח עם החומר, החזון עם המעשה, אולי היא שדיברה ללבנו היהודי וקרבה אותו אלינו ואותנו אליו. בין חסידי-אומות- העולם רבים הם המבינים לרוחנו ואוהדים את מפעלנו. וינגייט לא הבין ואהד בלבד. באיזה אורח פלא קלטה אזנו של האיש הנכרי הזה את הולם לבה של תנועת התחיה העברית. הוא הרגיש בחוש את המיוחד המונח ביסוד מפעלנו, את נאמנות הדורות לאותה אש תמיד, שלא כבתה אף פעם – לרעיון של שיבת ציון ותקומת ישראל בארצו. הקשר ההיסטורי של ישראל לארץ אבותיו – זו לא היתה פראזה בשביל וינגייט, אשר חי את התנ"ך וינק ממעמקיו. על כן קסם לו כל כך חזון הציונות, על כן הפליא כל כך להבין אותנו ולהתקרב אלינו.
כבוד ויקר לזכרו.


ספרים/גליונות:
שם מספר
עלון התותחנים הסוללה העברית הראשונה לתותחנות נגד מטוסית מס' 10 100003 חיפוש

סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT