ספריית בית התותחן, מכתבים,


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
שם כותר של המאמר : מכתבים
מספר פריט: 560
מקום הוצאה: בחירת שנהשנת הוצאה: 1944
  סיווג הפריט: כתב עת, סיפור   סוגה - ג'אנר: צבא ובטחון
הערות: מכתב מאי-שם
הדרך היתה מענינת מכפי ששיערתי, אבל קשה. והמקום עשה רושם קצת מדכא – עזוב וחרב. החיילים הותיקים כאן – שערותיהם מגודלות פרע, עיניהם נוצצות בברק מוזר, וכשראונו מתקרבים – צעקו במלוא גרונם: "שובו בטרם אחרתם את המועד". העיר עושה רושם של מקום מכושף מתוך אחת האגדות, ביחוד בלילה כאשר הרוח שורקת בסמטאות הצרות והאפלות, והחלונות דופקים ברעש. אנחנו גרים ביחד עם החברים הכבדים, ביחסי שכנות טובה של אנשים השקועים באותו בוץ. במקום לגור באהל תקנו בית חרב, ושלושה גרים בו בנוחיות. הכל יש כאן בשפע – רהיטים, מרבדים, קשוטים שונים, מנורות שולחן, כלי אוכל מפוארים מכל המינים, וכואב הלב לראות כיצד הכל יורד לטמיון.
השעשוע העיקרי שלנו- האפשרויות הבלתי מוגבלות להתאמן בקליעה. אני חושב שנשוב מפה קלעים למופת. מיד לבואנו ולמחרת בקר אותנו אורח ממרומים. כבדו אותו כיאה למכניסי אורחים, אבל הוא מהר מאד והלך לו. גם אחרי כן זכינו לביקורים תכופים מאד. מטרידים בלי להזיק. מזג האויר נשתפר בזמן האחרון, וגם מצב רוחנו. הערנות והפעילות של החברה שלנו עולות הרבה על אלה של השותפים לתפקיד. אתמול קבלנו הרבה דואר, ופשוט חגגנו את המאורע במסיבה צנועה. כתבו על הנעשה ביחידה ובארץ. שלחו לנו רדיו עם סוללה, וגם את העתון שלנו. ותדאגו שהחברה יקבלו ימי חופש כשנחזור. הם בלי ספק יהיו זקוקים לדבר כזה.
ד.ג. – ן

מתוך מכתבים מארץ-ישראל
... בנוגע למעשי הטרור – ידועה לכם עמדת הישוב מתוך העתונים. לא זו דרכנו בארץ! מעולם לא היה בתכניתנו ובכוונותנו לרצוח אנשים חפים מפשע, רק משום שהם משתייכים לאיזה לאום אחר שאינו אוהד לנו, או שחלק ממנו אינו אוהד. מעולם לא הכרזנו מלחמה סתם על איש שממלא תפקיד רשמי בארץ. לעתים בקרנו קשה והוקענו מעשים של פלוני או אלמוני, אך לא עלה על דעתנו בכח אגרופנו, בכוח טרור, בכח פצצה – "לשכנע" את מי שהוא בצדקת דברנו. לזרא היו מעשים אלה, יודעים אנו בארץ מעשים נועזים של בחורינו – אך אלה היו מעשי הגנה, נגד מתנקשים בפועל במפעלינו, במשקינו, בנשינו וילדינו. מעולם לא דגלנו בהריגת אדם חסר מגן וחסר ישע בראש חוצות ועל אם הדרך.
אין גבורה במעשי הטירור האחרונים ולא אומץ לה אלא העזת קומץ מטורפים שנואשו מכל דרך אחרת, תוך התפוררות פנימית, חנוך מסולף ומגונה, וסיסמאות מנופחות כגון "לעלות ולכבוש את ההר", בשעה שאין הם יודעים כלל מה יש על ראשו של הר זה. בחורים שחייבים היו לקדש שם ישראל וללבוש מדי חייל עברי!
ולשואלים מה אנו עושים לבערם מקרבנו. בכל הארץ היו אספות, פגישות, שבהן הובע שאט-הנפש של הישוב למעשים הללו. העתונות הוקיעה אותה מעל דפיה. אבל מעשי ביעור ממשיים – לזה קיימת משטרה. לה – כח שלטון, ופעולתה – פעולת עונשין פשוטה. בה בשעה שפעולה שלנו פירושה – מלחמת אחים אשר תוצאותיה מי ישורן.

מתוך מכתב מאיטליה
התהלכנו, קבוצת חיילים ברחוב ודיברנו עברית. פתאום העמידנו קצין גבוה אמריקאי ואומר: תסלחו, באיזו שפה אתם מדברים?ב. שפה זו משכירה לי נשכחות. בהיותי ילד קטן, לקח אותי אבי פעם לבית הכנסת ושם שמעתי שפה זאת. אמרו לי שהיא שפת אבות, שפה מתה. אמנם שמעתי פעם שיש העולם איזה "זייוניזם", אבל עדיין לא שמעתי שתנועה זו הצליחה להחיות את השפה המתה ולהקים אלפי חיילים יהודים בארץ-ישראל. עתה אני מבין ומאמין בזה." והוא לא עזב אותנו, ובאמצע הרחוב העמיד חייל אמריקאי זר ושאל: "היודע אתה, חבר, מי אלה החיילים?" – "כן, ענה החייל – מפא לשטיין". "לא – אמר הקצין – לא מפלשטיין אלא מארץ-ישראל הם, מציון הם. יהודים-חיילים חפשיים של עמי העתיק המתעורר לתחיה". ודמעה של אושר נוצצה בעיני אדם מבוגר ורציני זה –
ב. א.




















ספרים/גליונות:
שם מספר
עלון התותחנים הסוללה העברית הראשונה לתותחנות נגד מטוסית מס' 10 100003 חיפוש

סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT