ספריית בית התותחן, רשימות קרב אוירי,


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
שם כותר של המאמר : רשימות קרב אוירי
מספר פריט: 565
מקום הוצאה: בחירת שנה
  סיווג הפריט: כתב עת, מאמר   סוגה - ג'אנר: צבא ובטחון
הערות: שתי רשימות
קרב אוירי
דבר-מה עוצר נשימה ומזעזע היהבמחזה: מאותם הדברים, שהשפעתם אינה באה בעקיפין, דרך צנורות ביניים שונים ולאחר עכול המראה שנגלה לעין, אלא מהדברים שהקשר בין ראיתם והרגשתם הוא בלתי-אמצעי, ישיר ומידי. הנך חי את המאורע, ואשר רואות עיניך נופל ישרות על מיתרי רגשותיך ומסעירם.
הכל נראה בצלילות שאין אחריה ולא כלום, נראה לפרטי פרטיו, כ"בתנועה איטית" של ראינוע, והעין המאומצת, ה ר ע ב ה , ספגה אל קרבה כל אל וספק צל של תנועה. משום כך נראה המאורע , שהתרחש תוך שניות ספורות, כה ממושך.
הבינותי הפעם אותה רומנטיקה, הקשורה בטייסי הקרב. לא הרומנטיקה המלאכותית, תוצרת הפרסומת והתעמולה וסרטי הקולנוע, המציגים לעינינו טייסים נאים ואמיצי-פנים ליד מטוסיהם ובתוכם – אלא הרומנטיקה המורגשת בעליל על ידי כל הרואה בעיניו הוא קרב אוירי אמיתי. כל הגורמים העיקריים ישנם כאן ומשפיעים ישרות על הצופה: יופי ציורי, קנה-מדה גדול, מהירות ההתרחשות, גורליות, ומתחת לאלה וצמודים אליהם עד לטשטוש התחומים – גרעינים של אימה, של זועה, של כיעור.
גבוה גבוה במרומים ועמוק בתכלת האין-סוף הם טסים ומסתחררים. לא גייסות רבים המשתערים אלה על אלה, לא המונים המונים המתנגשים במהומת הקרב הגדול. אדם מול אדם בלבד! זוהי המלחמה בכל ריכוזה ומיצויה, זהו משחק החיים והמות כמו שהוא, ת ל ו י ב ח ו ט ה ש ע ר ה .
(5.2.44)
ערב בנכר
היחס שבין מזג-האויר ו"מצב –הרוח" – הרי לך נושא למחקר קטן. ובאמת, מהו היחס שבין שנים אלה? מדוע תצהילנו שמש של חורף, ומדוע נעלוז לקראת עבים ראשונות בשלהי הקיץ? ומאידך, מדוע יש ומיטב מנעמיהם של קיץ, או של חורף, אינם יכולים לרוחנו העכורה ולהיפך – מעכירים אותה עוד יותר?
אינני יודע, אינני רוצה לדעת, הסוף לחיטוטוים והקץ ל"מדוע" ול"למה"! דייני בכך שרוחי מרוממה, ושבפעם הראשונה מאז יצאנו את הארץ אני מרגיש בכל חושי ואברי שהנני חי, חי! קהות הרוח ודכדוך הנפש, ספחת נכר זו, הנה היא מנופצת לרסיסים, כשכבת קרח הבקיעה זרם איתן. נעורי שוטפים בי באון, עולים וגואים בעורקי, בורידי, בנימי, שואגים ודולקים כשלהבת-אש-מרד.
מזג-האויר "מזופת"? השמים מעוננים ודולפים? מה בכך? כלום זוהי סיבה שלא לצאת לעיר הסמוכה ולבלות את הערב בנעימים? ובכן – קדימה. כמה רגעים, ואני רחוץ ולבוש וכבר חוצה את שדה-התעופה בדרכי אל הכביש. אני עובר ליד עמדתו של א. והוא מצטרף אלי.
בצד הכביש אנו עומדים ומחכים ל"טרמפ" העירה, ובינתים משיחים בחדוה על הא ועל דא. כביש זה נראה לנו היום כאילו איבד גם את מעט האמביציה שהיתה לו. התנועה כמו קפאה לחלוטין. אך הנה מופיעה מכונית אזרחית וחולפת על פנינו בלי להתעכב. אני עומדים ושוחקים ומגדפים בניחותא. לבסוף נעצרת מכונית צבאית קטנה, פתוחה מאחור. שני המושבים פנויים ואנו קופצים מעלה וכובשים אותם בסערה.
המכונית טסה על הכביש הרטוב והצמיגים מפזמים להם חרש ובהתמדה. רוח קרה אבל נעימה מצליפה בפנינו ומדמיעה את העינים. גשם רביבים קל שבקל מתחיל לרדת והרוח נוטלת את הטפות הדקיקות ודוקרת בהן בפנים. אנו מגביהים את צוארוני מעילינו ותוך מעשה מגחכים זה לעומת זה בחשוף שֽינים. אני מפשיל ראשי לאחור ומניח לרוח ולטיפות הגשם להכות ישר בפני, פוער את פי וממלא את ריאותי באויר עד להתפקע. בפאתי מערב מבקיעה פתאום השמש מבעד לעבים ומציפה את העולם במבול של זהב, האויר שאני נושם לקרבי אף הוא מוזהב ומבושם. שפולי קשת מזדקרים בשלל צבעים מאמצעו של שדה קרוב. אני מצביע על הקשת לחברי ושנינו שוחקים סתמית, אבל הרוח חוטפת ובולעת את שחוקנו. בשדות משני עברי הכביש מופיעות תלוליות עפר, המשמשות תריס בפני ירידת מטוסי האויב. גבוהות הן כקומת האדם ונראות כפירמידות קטנות ומעוגלות, אני מסתכל בהן בעינים מצומצמות מחמת הרוח וחושב: שדיים!
(10.2.44) א. עמיהוד


בדיחה אחרונה מארץ-ישראל
בן-גוריון נכנס למלון ושכב לישון. כעבור שעה קלה בא גם ציזלינג. הכניס אותו בעל-המלון לחדר של בןן-גוריון. פתח ציזלינג את החלון. התעורר בן-גוריון וסגר את החלון. קם צזלינג וסגר אותו שוב. קם בן-גוריון ופתח. זה סגר וזה פתח, עד שבא בעל-המלון ושאל:
- מה אתם מסתכסכים פה? הרי בין כך ובין כך אין שמשות בחלון...



ספרים/גליונות:
שם מספר
עלון התותחנים הסוללה העברית הראשונה לתותחנות נגד מטוסית מס' 11 100006 חיפוש

סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT