ספריית בית התותחן, פרדי עירון:תפקידיו לאורך שירותו,


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
שם כותר של המאמר : פרדי עירון:תפקידיו לאורך שירותו
מספר פריט: 568
  סיווג הפריט: מאמר, מאמר   סוגה - ג'אנר: צבא ובטחון, צבא ובטחון
הערות: פרדי עירון תפקידיו לאורך שירותו הצבאי:
 בשנת 1939 בהגנה, שירת כאחד משלושת המפקדים על ספינת המעפילים " TAYGERHIL1,
מ- 41'- 46 , שירת בחת"ם בריטי
התותחנים העבריים החלו להתגבש בספטמבר 39'. אנחנו הגענו לבריגאדה לקראת סוף 44'.
* מה קרה בין לבין ?
התותחנים הראשונים עד 44' מנו כ - 45 חבר'ה שהיום אינם בחיים. הם היו בהתחלה ביחידה בריטית טהורה ואח"כ עברו ליחידת הגנת החופים בחיפה.
סטלה- מאריץ 39".
בשנת 40' היה נערך הגיוס הראשון והגדול ביותר. הם הופנו ל"מ ( Aircraft - Anti), הם היו סוללה ישראלית הפלסטינית הראשונה ובנוסף חלקם גם הופנו לחיפה ולקפריסין.
ב 1941 גויסה הקבוצה השנייה הגדולה להגנת החופים, רובם באזור חיפה וסוללה אחת בסטלה - מאריץ, לאזור זה הורדו גם תותחי 155 מ"מ והוצבו במבצר חיפה, שמשם היו להם נקודות תצפית משותפות. הם נחשבו לתותחים כבדים שירו לטווח שנחשב אז לרחוק ( 15 - 16 ק"מ ) . הסוללה השנייה הוצבה במג'דל קרום (שני תותחים לכל סוללה ) - בת גלים.
המבנה שונה כשמבצע חיפה התפתח ואז הסוללה עברה לראשונה לחיפה והחידוש הנוסף הוא, שהסוללה כללה תותחי 6 פאונד כפולים בהטענה מהירה, כל זאת היה עד 1944 - הקמת הבריגאדה.
כשהוקמה הבריגאדה אוחדו כל סוגי התותחים, והועברו לאיטליה להקמת גדוד 200 - תותחים. חוץ מישראלים היו ביחידות גם אנגלים יהודים חוץ מבנ"מ שבהם היו גם אנגלים נוצרים. גל גודלביץ ג'ל היה המסו"ל ( הדרגה הגבוהה ביותר) הוא ליווה אותנו לאיטליה- ארנדו. על זה שהוא הצליח להביא אותנו בשלום לאיטליה, הוא קיבל על זה ציון לשבח. הבריגאדה הייתה יחידה קרבית ובניגוד ליחידות קודמות שהיו מופרדות אחת מהשנייה ולא היו במסגרת האגד.
בבריגאדה היו גדודי חי"ר עם יחידות יהודיות של תותחים, במסגרת מלאה. לבריגאדה היו: סמלים, דגל, מדים וכ"ו.הכול לפי מתכונת בריטית.
בקרב הקצינים לא היו אז יהודים, לפחות לא בחת"מ. אחרי המלחמה נשלחו כמה אנשים קורס קצינים אבל זה כבר היה בהמשך.
הייתה חטיבה מוגברת ( ברגייד- גרופ) , יחידה עצמאית שכללה גם יחידות נוספות: קשר, רגלים, תותחנים והכול תחת פיקוד אחד. יחידה זו הייתה שייכת לדוויזיה עצמאית לחלוטין. היה גדוד 25 ליטראות שכלל 24 תותחים שחולקו לגונדות של 4 תותחים (6 סוללות סה"כ) + יחידות תובלה וחימוש.
היא הבילה את כל התותחנים היהודים שהיו אז, כולל תותחני הגנת החופים, שעברו הסבה באיטליה. מבחינת הפיקוד, היה פיקוד כפול, היה מפקד אחד בריטי ומפקד אחד יהודי מטעם ההגנה
הצטרפנו לקרב האחרון, אנחנו היינו הארמייה ה- 8 של מונטגומרי שהיה קרב הבקעה אל גדות הדניו (נהר בצפון איטליה) , הבריגאדה הייתה בסוף המלחמה בצפון איטליה, עד שהחלו פעולות ההצלה של שארית הפליטה. נשלחו משלחות בפיקוד ההגנה ממש תחת פיקודי הבריטים . קבוצות קבוצות נעלמו למקומות שונים לחפש פליטים. הבריטים ראו ידעו ועצמו עיניים לאורך כל הזמן נוספו אנשים וילדים למחנה ונעלמו אנשים. את מספר האנשים שהצלנו אני לא יודע, אך מה 
שאני כן יודע זה שהייתה פעילות מתמדת: אצלנו ביחידה היו 2-3 אנשים שהיו אחראים _לנושא ההצלה
היו יחידות בתחילת שכללו יחידות שהכילו ערבים ויהודים יחד תחת פיקוד הבריטים אח"כ הפכו הסוללות ליהודיות, אבל אחרי המלחמה פירקו אותם.
נלחמנו אז נגד האנגלים כדי לזכות בעצמאות ופירקו את הבריגאדה. לאחר הפירוק לא שיתרו את כולם בבת אחת, האחרון שוחרר אחרי חודש ימים.(הבריגאדה התפרקה ב- 46" .

הקמת החיל:

ב- 47' הוחלט להקים את צה"ל כצבא מגויס, באותה תקופה גם החל להתגבש חיל התותחנים. בהתחלה קראו לו "שירות התותחנים ורק בחודשים אפריל- מאי 48' , שינו את השם לחיל התותחנים והיה תחת פיקוד של מפקד גדוד. המפקד הראשון היה יהודה גינצבורג ז"ל שהיה אתנו מאז תותחי הגנת החופים, אחריו קיבל את הפיקוד אדמונד (אני הייתי הקתמ"ר) .
יהודה גינצבורג ז"ל , היה איש ההגנה והוא כתב מזכר להקמת חיל התותחנים.
אספו את כל התותחנים (לא היה אז גיוס חובה) כל את הותיקים. אני הייתי אז נשוי עם ילדים כך שאני לא הייתי בין ראשוני המתגייסים. אבל במאי 48' אני התגייסתי
הבסיס היה בפרדס-כץ והמטה היה בבית האדום". אספו את כל התותחנים.
התותחים הראשונים היו, מקלעי 120 מ"מ שהיו טובים גם נגד מטוסים, אח"כ העבירו את תותחי 65 מ"מ, "נפוליאונצ"קימי .במקרה היה לנו קצין שהיה בצבא הצרפתי והוא ידע פחות או יותר איך להפעיל אותם, והוא לימד אותנו איך להשתמש בהם. התותחים האלו היו תותחי הרים שנועדו לפירוק והעמסה על פרידות. הוא התותח שהיה בתחילת מלחמת העצמאות. הקרופ והלקוקרציה באו הרבה יותר מאוחר. הלקורציה היה תותח 75 מ"מ שהגיע עם תחמושת לא תקינה שהתפוצצה עם הירי עד שאחד נפצע קשה ואז הוציעו את התותח משימוש.
הקרופים הגיעו לקראת סוף המלחמה עם הגיעו על גלגלי גומי עם תחמושת מצוינת, בסוף המלחמה חיל חימוש הרכיבו גלגלי גומי בכמה מהם.
היו תותחי מט. 6 פאונדרים אנגלים שהיו שלנו, היו הצ'מייל, נ"מ 3.7 מ"מ.
באותה תקופה הקרופ תפס את מקום הנפולאונציק.
הוקמו 3 גדודים תחת פיקוד ישיר של הקתמ"ר.
גדוד אחד שדה ברשות סא"ל לחובר . בגדוד זה העבירו סוללות בודדות וסיפחו אום לפיקודים, היו סוללות בודדות בצפון, במרכז ירושלים ובדרום.
א"כ צרפר את התותחים לשלושת בגדודים:
הוקם גדוד שתיים שדה- (גד' 02א בנגב שמפקדו היה אפרים שורר.
גדוד שלוש שדה- בירושלים שמפקדו היה שלום חרמון.
גדוד ארבע שדה- (גד' 404 ) בצפק שמפקדו היה גודיצקי.
הסד"כ היה תלוי בצורך. הגדוד הכי גדול היה גדוד 402, שהיה פרוס על כל מרחב הנגב. היה מגוון תותחים, כולם תחת גדוד אחד. הגדודים היו מסופחים עד להקמת המת"פים. בהתחלה הכול היה במתכונת הבריטית, המפקד שלנו היה אדמונד אבל בשטח המפקד היה יגאל אלון.
מאוחר יותר שונו כל הקונצפציות והמתכונות. א"כ גדוד 402, 404 התחלפו במיקום. במרגמות שירתו בעיקר אלו שבאו מברה"מ. חת"מ פעל בכל החזיתות ובכל הפעולות, ללא יוצא מן הכלל.
היחידות לא היו מופרדות והיו סוגי תותחים ששירתו יחדו בנגב שהיה תחת פיקודו של אלכס שר ז"ל היו בהתחלה שני תותחים של 120 מ"מ כשהוחלט לשחרר את הנגב הורדה לשם סוללת תותחים. הסוללה ישבה ליד באר-טוביה, (היו שלוש תותחים + שתי תותחי נ"מ נ"ט. הרעיון היה שהנפולאונציקים ימנעו מהמצרים
להיכנס לארץ. מובן שליד עזה זה לא הצליח. החלטתי שאי- אפשר להסתפק בשלושה תותחים והחלטנו לטוס ולהביא תותחים נוספים, טסנו מפרדס- כץ לתל נוף. ישבתי ליד הטייס והחבר'ה האחרים החזיקו את התותח כדי שלא יזוז. נחתנו בניר- עם היו ארבעה תותחים שחולקו לשתי פלוגות.
אחרי ההפוגה הראשונה הוקמו הגדודים הראשונים (402) שהבסיס שלו היה בת לנוף . היו סוללות של קרופים ו- 65. הייתה חזית שלשית עם יגאל אלון בגדרה ואני ישבתי בתל- נוף בשלב הפריסה לכיבוש הנגב, אני עברתי לגדוד ליד מפקדת החזית ואילו כל הסוללות היו פרוסות בשטח. לקראת הפריסה התקבצו כולם ביתד ובקרב עיראק - מנשיה, קרב ההבקעה הראשון הגדוד היה כבר כולו מרוכז. פרצנו לנגב כאשר נשארה מובלעת בעיראק וסודאן. התקיפו את המקום שמונה פעמים מתוכם חמש פעמים עם התותחנים. בפעם השמנית חטיבה שמונה הצליחה להבקיע את המקום. את הנגב שחררנו את אבו- גולה ואל -עריש. עיראק וסודאן הייתה למעשה מבצר בריטי שהערבים תפסו. המצרים עלו דרך מצודת זאב, מצודת יואב, בית גוברין עד לירושלים. אחרי הקרבות נפרדו הקווים הללו חוץ מעיראק וסודאן שהם החזיקו בה.
בפעם הראשונה השתמשנו בקרופ עם תחמושות חודרת ביצורים והצבנו אותה בנגבה. התותחים היו בכינון ישיר. הצבנו את מרגמות ה 120 מ"מ ממזרח למערב 401 פגזים עם ראש השהייה חדרו לתוך המוצב.
לבסוף נשלחה יחידת חבלה שפערה חור בחומה. כך למעשה נפלה המצודה.
אחרי כן נכנעה המובלעת כולה ובתנאי שיתנו לחיילים לחזור על נשקם תזרה למצרים.הפריסה הייתה דרך חולות חלוצה וניצה דרכם פרצנו לסיני. לאחר מכן עלינו לאל עריש. אל עריש לא נכבשה מפאת סופת חול שהייתה ביום ההתקפה. סוללה נוספת הייתה בעזה 1וסייעה לחטיבה אחת שפעלה ברצועת עזה. אלו היו הפעולות האחרונות של חיל התותחנים במלחמה זו.
אחרי המלחמה החייל כבר לא היה עצמאי אלא כפוף לפיקודים השונים תחת המתפי"ם.


ספרים/גליונות:
שם מספר
בריגדה ראיונות ותיקים א' 566 חיפוש

סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT