ספריית בית התותחן, עדותו של אבני יהושע על התותחנים העבריים בצבא הבריטי ובבריגדה, שומר . יהושע


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
שם כותר של המאמר : עדותו של אבני יהושע על התותחנים העבריים בצבא הבריטי ובבריגדה
מספר פריט: 580
מקום הוצאה: ארכיון צהלשנת הוצאה: -,-1966
  סיווג הפריט: תיק, סיפור, סיפור   סוגה - ג'אנר: צבא ובטחון, צבא ובטחון
הערות: עדותו של מר אבני יהושע על התותחנים העבריים בצבא הבריטי ובבריגאדה
ראיין שומר יהושע- יולי 1966

היחידה שלי הוקמה ב15 באוקטובר 1940, מספרינו החלו ב81, ואנחנו כונינו "אלו שסבלו". משום שכמה "תרבותניצ'יקים" טענו שאנחנו סבלנו יותר ממגויסים אחרים. בתחילת המלחמה המצב היה דיי מזופת בגלל ניצחונות הגרמנים. אנחנו מראשוני המתנדבים, ידענו את השימוש בנשק הקל מאחר והיינו בארגון, ברגע האחרון נצטרפו אלינו פליטים מגרמניה, כאלו שלא ידעו עברית, חלק מהם החזיק מעמד וחלק עזב את הארץ.
התגייסנו רשמית בבית ברחוב רוטשילד ליד "הבימה", ומשם הועברנו לצריפין. כאן קיבלנו צריף והתחלנו בסידורים ראשונים, היו איתנו אנשים שלא הכירו איש חברו, אך השתלבנו יפה, היו בנינו קיבוצניקים רבים, שמהם הוטל צו אתרים לקבלת דרגות מש"קים. הסמל או הרב"ט שלנו היה משתמש בקיבוצניקים בתור חניכים תורניים ובתור מתורגמנים, עד שאלו קיבלו דרגות, יש לציין שרבים מהם היו בעבר אנשי S.N.S . מלכתחילה הכניסו אותנו האנגלים לתוך פסיכוזה מסוימת, הם לא גילו לנו מה עומד להתבצע, מה עלינו ללבוש בדיוק, והבלגן היה דיי גדול. לאחר כחודש ימים סיימנו את הטירונות ובאישון ליל מיטב המסורת עברנו לחיפה, או ליתר דיוק למחנה בת גלים. שם קיבלנו מפקד בשם קפטיין גולד, בשיחת הפתיחה שלו הוא מציין שרק אנשים מאושרים יכולים להיות נאמנים, והוא רוצה שחייליו יהיו מאושרים. שם, בבת גלים עשינו את האימונים הראשונים שלנו על ה"פליט מאשין": מהיחידה הזאת הורשינו לצאת לעיתים לחיפה. לאחר מספר שבועות של אימונים, יצאנו למחנה ירי, שם ירינו ב"ברידות" נשק השלל האיטלקי שסופק לנו כנשק אנטי- אוירי, לרוב הכלים היו מעצורים רבים, והם לא היו ראויים לשימוש. שבנו למחנה במצב רוח עצום למדי, המפקד האנגלי אמר שהוא שבע רצון מתוצאות האמון, הוא רצה לדעת מה לא היה בסדר והתברר לו שהרבה דברים היו לא בסדר. לאחר כחודשיים של אימונים, חלקו אותנו לטרופס, בבטרי היו 12 תותחים שחולקו ל- 3 "טרופס": בכל טרופ 4 תותחים. כרגיל בשדה לכל טרופ 2 תותחים. היו אז 3 טרופס לכל טרופ היה מפקד לאנס- בומברדיר ובומברדירים. קפטיין גולד הלך בסוף האימון ובמקומו בא מייג'ור כריסטי, שקרנו לו מייג'ור שיכורסקי, מכיוון שרוב הזמן היה שתוי. הוא היה אדמיניסטראטור בעוד שדרג הטרופ הפך למבצעי למדי. כמו שציינתי בכל טרופ היו 4 תותחים שהיו קשורים אחד עם חברו בטלפון, והם היו מוזעקים לפעולה ע"י קריאת ה.. סוללה 1 הייתה בג'יסר אל סאג'ם. סוללה 2 הייתה סביב בתי הזיקוק.
אימונינו נגמרו בחודש מרץ 1941. כעבור שבועיים תפסנו שזה עסק לא טוב. קיבלנו תסביך נחיתות, אנחנו רובינו שהיינו בעלי עבר קרבי לא פעלנו כרגע מאומה. עמדנו ליד מכונות ירייה כבדות אך את פני המלחמה לא ראינו. כך עברו כמה חודשים. בבטרי שלי עלי לציין את יוסף לוין ואת מושקוביץ ואהרון. עם הפלישה הלא מוצלחת לסוריה, שלחו כוחות וירי מסוריה ממטוסים להפציץ את חיפה. לצרפתים היו אז מטוסים מיושנים מאוד ואני זוכר שיום אחד הייתה בעמדה בנמל, אוניית מכ"ם שעגנה בנמל איכנה מטוסי אויב. בטרופ היה תמיד אדם ליד הטלפון שהיה גם המזעיק. האווירונים אוכנו במרחק של כ- 25 מייל מן החוף, ואנחנו הוזעקנו לעמדות. ההפצצות לא היו כבדות, והאוכלוסייה האזרחית לא סבלה רבות מההפצצות. הנמל הופצץ ללא דיוק ואני זוכר שהופלו כמה מטוסים. מטוסים אלו הופלו לא עזרתם של התותחנים הקלים. אוניות נלך ירו בעת ההפצצות ואף אנחנו הצטרפנו אליהן.
מהפצצת המפעל. בינתיים התגייסו אנשים נוספים ונוצרו עוד שני טרופס. עד סוף 1943 היו לנו כבר 5 טרופס. נוספו הסוללות בכיאט- בין ובים המלח. המצב החברתי החל להתערער, ישנו בדרך כלל 6-7 איש בעמדה. היו טרופס שלא היו להם תותחים קלים, אלא רק מקלעים. מאחר והאנגלים לא ידעו מה לעשות עמנו הרי נתנו כל נשק שהיה בידיהם. (אני זוכר שאחד החברה בייאושו כי רב התאבד, שמו היה פרלמן).השמירה בלילות הייתה מייגעת מאוד, קרה לעיתים תכופות שחיילים נרדמו בשמירה והם נשלחו ל"פילד מנישמנש". יש לציין שכנראה לא היו אז האנשים המתאימים לתפקידי הקצונה, בשנת 1942 עזב אותנו מייג'ור כריסטי, ובמקומו בא מפקד אחד, סגנו היה אז חייל, כעבור זמן מה קיבל שמואל רפפורט את דרגת הרס"ר, והחל למלא את תפקידו של הרס"ר האנגלי שעזב. החלה תקופת אימונים חדשה. עד אותו הזמן היו נהגים בודדים והשתמשנו במכוניות פרטיות (משאיות אזרחיות), ורק בשנת 1942 החלנו לקבל משאיות צבאיות. אז התחלנו להתאמן באופן פרטיזאני בתותח בפורוס. לא קיבלנו תותחי בופרס, ולכן שלחנו אנשים להתאמן בתותחים אלו בעמדות של חיילים צ'כים. בתחילת 1943 החל קורס של אלחוטאים ועוד קורס של נהגים, היה זה סימון ראשון לכך שבטרי זו עתידה לצאת מהשגרה בה נתקעה ולהיות פעם יחידה מתנייעת, חלקנו, אלו שידעו אנגלית טובה, נלקחו לקורס מש"קים.שיטת ההדרכה אצל האנגלים הייתה מבולבלת למדי. המדריכים הכתיבו משפטים סתמיים ולא נעזרו בחוברת סנטיל. קורס האלחוט אותו עברתי היה מורכב כולו מלמוד מורט, דבר שנתגלה אחר כך )כמיותר בחוק). בתחילת 1943 קיבלנו תותחי בופרס, נמצאו אז כאלו שרצו לשלוח אותנו לאסון בחו"ל. קיבלנו אומנם תותחי בופורס, אבל ציוד קשר ראוי לשמו לא קיבלנו. אנחנו היינו נשלחים להתאמן בציוד הקשר של יחידות אחרות. בקיץ 1943 פשטו שמועות שאנחנו יוצאים לחו"ל, וזאת לאחר שכמה חברים התבססו יפה בחיפה, באוקטובר או ספטמבר 1943 יצאנו לחו"ל, נסענו קודם לפורט- סעיד. ישבנו במצריים כשבועיים יפים. מפורט סעיד הפלגנו לקפריסין, באי זה שהינו כ- 10 חודשים עד לתקופת הבריגאדה. שם החלפנו יחידה אנגלית, היינו טרופ אחד בפטגומטה וטרופ שני בניקוסיה בשדה התעופה של העיר. כאן הופיע החידוש כאשר הטרופ השלישי הפך לטרופ מתנייע ועבר אימונים של יחידה מתנייעת.
בפורט סעיד קיבלנו מפקד אחד, מייג'ור רוזנברג. זה היה פרקליט באנגלית ועתה רצה להיות 'פייטר', אדם מוכשר וקשה שהסתדרנו עמו יפה. בקפריסין שיכנו אותנו באוהלים, בית ספר לנהגות היה בלרנקה, מפקד המחנה היה מייג'ור בריטי מהודר, גאה במעמדו. יום אחד הוא תפס את אחד מבחורינו עם מכונה מלוכלכת. הוא חשב את הבחור ליליד הודו, והחל להטיף לו מוסר בשפת אורדו, הבחור שלנו פנחסי, היה משוכנע שהקצין דובר אליו אנגלית, שיחה "זו נמשכה כעשר דקות עד שהקצין הבין שמשהוא אינו בסדר והבחור אינו הודי".ביחידה שלנו לא היו תרבותניקים מקצועיים,אני זוכר את חיים שורר שהוציא את העיתון. פעם אף סיפרתי לו מספר דברים על יחידתי. בקפריסין התחלנו באימוני קרב התנועה, "המובייל סיכם" חיילים שלנו עברו קורסי נהגים וקשר.
קיץ 1944 הביא עמו את הפלישה לצרפת, רבים חשבו שהעסק עומד להסתיים, רס"ל הם סדר לו בחדרו מערכת תכניות אותם יבצע לאחר המלחמה, משה גרינוולד ממניחי היסוד לקופה לעזרה הדדית, החל בתעמולה לרכישת שיכונים בא"י. איש כבר לא חשב אז על מלחמה. והנה קיבלנו את ההודעה על הקמת הבריגאדה.
ברצוני לציין כי מקפריסין היו נשלחים מספר אנשים, לתקופות מסוימות לאי קסטלרוסו, שם כמעט לא היה צבא. נודעה קר מציאותו של תותח נ.מ 3.7 שהיה שחוק קנה. מהאנשים שנשלחו לשם אני זוכר את דוב ארגון, ואת בג אשר נשלח לקורס קצינים כאנגלי ואחר כך את קפריסין בשני גלים לארץ ומכאן הפלגנו לבורג' אל ערב ליד אלכסנדריה. שם נכנסנו למחנה אוהלים במדבר, במקום הריכוז של כל הבריגאדה. אלו שהיו עם המכונות והתותחים נעו בנפרד, ואני שנהגתי במכונית קשר, עליתי עם המכונה לאוניה שהפליגה לחיפה ומשם נסענו בשיירה לרוחב המדבר במשך יומיים שלושה, בדרך כל כמה עשרות ק"מ עצרנו למנוחה. תחנות הדרך אם איני טועה היו בעזה, באר שבע, רביבים (ליד שיבטה של היום), עוג'ה, דרך המדבר לאיסמעיליה ומשם לבורג' אל ערב. הגענו לבורג' אל ערב עם התותחים ושם מסרנו את הנשק הישן וקיבלנו נשק חדש. עם תותחים חדשים אלו הפלגנו לאירופה, שם כמובן מסרנו את התותחים וקיבלנו תותח שדה.
בתקופה הראשונה כאשר שהינו עדיין בבית גלים, אחד הקצינים שלנו, קפטיין גולד, היה שחקן כדורגל נלהב. הוא שיחק כשוער והיה גם ממושקף, לאחר שספג שני גולים נשבע שלא יספוג יותר שערים, השער השלישי הובקע לאחר שהוא תפס את ראשו של המגן במקום את הכדור, קפטיין גולד זה דאג גם לתלבושת ספורט לקבוצה ואף השיג תרומות למטרה זו. (נ.ב ביחידה ששהתה בגשר היו שלום חרמון ובאואר). בקפריסין לא עבדנו רבות, היינו מבלים זמן רב בחוף הים. הקמנו קבוצת כדור- עף, וניצחנו בקלות את אלופת האי. למרות זאת, הפסדנו ליחידה הודית. ההודים ניצחו אותנו גם במשיכת חבל, זכורות לי גם כמה מסיבות שנערכו בשדה התעופה. ליד שדה התעופה היה בסיס של בנות שעימן ערכנו את המסיבות, נפגשנו לעיתים בביתו של פרדסן היהודי. איש פ"ת לשעבר שהיה גר בפמגוסטה. על אף כל הבטלה הזאת, הרי בקפריסין התחלנו להיות יחידה צבאית באמת, למדנו שחייל לא צריך להחזיק מטען אישי רב והיינו נכונים בכל רגע לתזוזה, לעליה למשאית ולנסיעה. למדנו גם להכין מחוץ לחפצים הארוזים את הספל ואת חפיסת הקלפים לבילוי הזמן בו נמתין ללא מעשה.
(כדאי לציין שבילינו הרבה בטיולים בהרי קפריסין, ביקרנו במצודת סנט- הילריון ובהרי האמיאנדוס, היו כאלה שלמדו באותו הזמן שפות). במשך כל הזמן התגעגענו הביתה , ואמנם הפלגנו ארצה, אלא שמיד המשכנו לאיטליה. כאשר עברנו דרך חיפה, אני לא קיבלתי חופשה. האנשים פנו למייג'ור רוזנברג וביקשו חופשה, אלא שזה בלהיטותו לקרב, סרב להעניק לאנשים חופשה. כנראה חשש פן יערקו כמה אנשים. רצוני לציין שאנשי חיל הרגלים כן קיבלו חופשה קצרה לנסיעה לא"י. עלינו לאונייה שהפליגה לאיטליה יחד עם אנשי גדוד הרגלים הראשון ועם מספר יחידות אנגליות נוספות. על האונייה נמצאו מספר כלי נגינה שביניהם היו כינור ופסנתר. הפסנתר בעל השם ברוך כותנא, אהב לנגן מוסיקה קלאסית. אולם האנגלים דרשו ממנו לנגן שירים קלים,בחורינו עמדו לצידו של הפסנתרן והוזמנו לדו קרב ע"י האנגלים. מפקד האוניה סידר כך שביום אחד היו יהודים באולם התרבות, וביום השני היו אנגלים באולם זה. רב זמן הנסיעה עבר במשחקי ברידג'. הגענו לטרנטו שבאיטליה. במקום זה סבלנו מקור שלא היינו כבר רגילים אליו. היו חברה שאצבעותיהם קפאו, והיה הכרח לקטעם. בטרנטו שהינו כמה מים, ואחר כך נסענו לסביבות פיוג'י, זו הייתה עיירה מלאה בתי מלון ואכסניות. אנחנו השתכנו בבית מלון מפואר. מייג'ור רוזנברג ציין שנאום שנשא לפנינו כי תקופת ה"פירסט פלשיניין לייט אנטי אייר קרפט בטרי" עבדה, ואנחנו מצטרפים רשמית לבריגאדה.
נשלחנו לאימון הסבה לבית הספר לתותחנות באבולי, בינינו היו נהגים, משנים- טכניים וקשרים. התותחנים אנשי הצוותים נשארו ולמדו את הכלי במקום, ואילו מפקדי הצוותים נשלחו אף הם לאבולי. עתה עם הקמת הבריגאדה באו הסמלים שלנו בטענות, קודם לכן לא הייתה יחידה עברית, אבל עכשיו כאשר יש יחידה עברית מדוע לא יהיו גם קצינים עבריים? מייג'ור רוזנברג ציין שהמלחמה עומדת בין כה לפני סיום, ובחורינו נשלחו לאנגליה. היתר הלכו כמו שציינתי לקורסים שונים באבולי. רג'ימנט השדה ה-200 נבנה על יסודות של יחידה אנגלית ותיקה, רוב אנשי הצוותים של התותחים הוצאו, נשארו רק בעלי הדרגות שהיו השלד לגדוד המחודש, אנשי הגדוד הזה שידעו שהם יוחלפו ע"י אנשינו היו ממורמרים מאוד, הם ידעו כי לאנגליה הם לא יחזרו, אלא יעברו ליחידה אחרת, החיילים הבריטים ניסו תחילה להכשיל כל חייל יהודי חדש. כאשר הגענו לאחד הקורסים של אבולי, אותם עברנו בהצלחה, הם טענו שאין אנו יודעים אנגלית וכו'. במשך מספר חודשים עד המעבר לחזית, הסביר, היו היחידות P, Q, וR במקומות נפרדים. R (רוג'ר) הייתה בפלסטרינה, ושתי הסוללות הנוספות היו בזגרולו, כלומר כולן באזור רומא. קירבה זו לעיר הגדולה נתנה לעיתים אפשרות לנסוע העירה, להתרחץ ולאכול בשק"ם. רבים מחיילנו למדו עד מהרה איטלקית עד שרבים חשבו אותם לאיטלקים. באותה תקופה החל להתפתח באיטליה השוק השחור, והיו חיילים שסחרו במצרכים שונים שאפשר היה להביאם מהארץ והיו יקרי המציאות באיטליה. היה שוק שחור בהמחאות דואר, עד אשר הוחלט למכור את ההמחאות ביחידה עצמה ובהקצבה. ביחידה עצמה הייתי אני הקשר של המת"צ, שמו היה הוקינס (הוא היה ממשפחה יהודית- ספרדית), לאט לאט הוכנסו יהודים לתפקידי סמלים, ותפקידים אחרים בצוותים עדין מילאו בריטים. עם ההליכה לחזית עדיין היו בריטים במפי"ק, במת"צ נתנו תפקידי המשנים הטכניים ליהודים (מכשיר הקשר הסטנדרטי היה מ.ק 19 ויש כאלה שלא שלטו בו היטב, והיו קשיי קשר), נוסף לכך היו הקשרים הבריטים מחבלים בקשרים היהודים, הסכסוכים עם הבריטים הביאו אף לידי מהומות שהתחוללו ב'Q' בטרי, יש לציין את הקצינים שהיו בעבר התותחנים הקלים, קצינים אלו היו כל הזמן לצידנו. (מעניין לספר אודות אחד הקצינים הבריטים שמכר בשוק השחור את הצמיג הרזרבי של הקומנדקר שלו, קצין אחר מכר סוללות יבשות ממלאי הסוללות של היחידה). המשנים הטכניים של התותחים בבריגאדה הפכו אחר כך לקציני חת"ם של המדינה שקמה, הם ידעו את החומר היטב ויכלו לשמש אחר כך כמפקדי סוללות, מהם בני גרין ז"ל, דן חירם (קלפטר) ואשר גונן (בליבר).
בתחילת אפריל זזנו צפונה, והגענו לקווים יומיים לאחר הבריגאדה. למדנו להתחפר היטב, בתחילה סייענו לחטיבה חודית "בורקה". במקום היו קודם תותחנים אנגליים ואנחנו החלפנו אותם בעמדותיהם. אני הייתי ב"P" טרופ, כפי שהזכרתי הייתי משנה טכני במת"צ, שם היינו מתחלפים בתורנות, הנוהל היה ששני טרופס סייעו לשתי פלוגות של אחד הגדודים, בעוד הפלוגה השלישית של אותו הגדוד הייתה בעתודה בעורף. המת"צ היה מחופר דרך קבע במקום מסוים, השטח שלפניו טווח היטב. המסו"ל המייג'ור נצמד למג"ד הרגלים, ולכל פלוגה היה מפי"ק משלה, המייג'ור היה יכול להפעיל את כל יחידתו בעזרת מכשיר קשר שהיה ברשותו, והיה עמנו ברשת המשותפת. לעיתים היינו מסייעים לכוחות החי"ר. כל מערכת הייתה תרגיל קרבי אחד גדול. אש נ"מ לא הייתה. זו הייתה מערכת בה נולדה בתותחנים הסיסמה "בלי תה אין מלחמה". תה שהיה מורתח בתרמילי פגזים, בעזרת דלק שנלקח מהמכוניות מאותה תקופה. אני זוכר גם את מכשיר הקשר מ.ק. 68 שהפעילו אותו בעזרת גנראטור מאחר ורצו לחסוך בסוללות יבשות. דווקא ביום האחרון של המלחמה הפציצו אותנו מטוסים, אני חושש שאלו היו מטוסים של בנות הברית, אלו הפציצו את אזורינו ורבים נהרגו. חזרנו למחנה שלנו בבריזיגלה, שם ב- 10 במאי היה עניין הורדת הדגל הלאומי שלנו ע"י בריטים שהיו שתויים, ואז פרצו המהומות בQ בטרי. 605 בטרי (Q), הפכה אנגלית טהורה לאחר שהועברו אליה כל האנגלים. 606 ו604 הפכו לבטריות יהודיות ללא חיילים (מלבד קצינים) אנגלים. לאחר סיום המערכה על הסניו, התחלנו לבקש חופשות, רבים מאיתנו יצאו לביקורים בפרינצה. אותה תקופה הבטרי שלנו התמקמה בפלמנובה, היא הייתה בנויה במחבון שצורתו בנהלל בישראל, למעשה לא היה מה לעשות, כבר אז החלו לפרק את הצבא האמריקאי, הבריטים שחששו ממשבר כלכלי היססו והחלו לפרק את הצבא באיטיות בשיטת "קבוצת הגיל והשרות" (AGE AND SERVICE GROUP ) .
בינתיים הלכתי לקורס למורים מסוים שאורגן על ידי הצבא, אחר כך נשלחתי למרכז החינוך הצבאי בפרוג'ה שבמרכז איטליה. כמוני נשלחו ללמד פרסקו שהלך לביאריץ, ובאייר שהלך לאוניברסיטה הצבאית בגוטינגן, הם חזרו משם וספרו נפלאות על שיטות בזבוז הזמן והבטלה שהיו נהוגות שם. החברה עברו לאודינה, ואני לאחר פרוג'ה נסעתי לונציה, באותו הזמן כל הבריגאדה התרכזה באודינה והקימו שם בית עולים ענקי (בטרויזיו), האנגלים החלו לעקוב אחרי התפתחות עליה ב' והיה זמן בו הם ניתקו את הקשר שלנו עם הארץ ואל הגיעו אלינו מכתבים, אחד מאנשינו (נויס) הגיע בחיפוש קרוביו עד ללמברג, חיילינו הסתובבו בכל אירופה עד שרבים היו משוכנעים שאנחנו מונים כמה דיויזיות. מפעילי עליה ב' היו טורקיס ואליאב. (זוכר אני מקרה אם עוד אחד מאנשינו שנשאר באירופה ובעזרת ברכונו העלה ארצה פליט יהודי, במקרה אחר פגש אחד מאיתנו, סנדובסקי את אחיו, הוא "חיילו" הלבישו מדי צבא והבחור נסע עימנו). אין זיופים רבים, החופשות היו מוגבלות, אחד בשם דויטש (מאנשינו), נתן לנו פסים מזויפים בחתימתו של לוטננט גנרל, חברינו הגיעו למקומות רבים, וארגנו פליטים לעליה ארצה. אנחנו נשלחנו יחד עם הבריגאדה לארצות השפלה, היחידה שלי הגיעה לטורניי. ישבנו שם ולא עשינו דבר, חברה נסעו לקורסים באנגלית. נשארו שתי בטריות יהודיות 604 ו606, מטורניי עברנו לוואלכן. באיזור החדש בו שהינו היו שטחים שמוקשו ע"י הגרמנים. עתה היינו אנחנו אחראים על פירוק המוקשים, בפירוק עצמו עבדו הגרמנים שהתנדבו לעבודה זו. מוואלכן עברנו לברדה, גם שם המשכנו בשמירות, כבררה התחלנו ללמוד בקורסים רבים: 1. קורס לצילום. 2. קורס לחשמל. 3. קורס לצרפתית.
כל יחידת ה604 הפכה לבית ספר גדול, באותה תקופה הייתה היחידה השנייה 606 בהלן אנטוורפן ואויטרכט. בתקופת בלגיה והולנד, כל החברה שהיו להם קרובים יצאו לחפש אותם, רבים התחתנו עם נערות יהודיות שהכירו בגולה, האנגלים המעטים שהיו ביחידות נסעו לביקורים באנגליה, כמובן שעסקי הט.ט.ג. התפתחו והפרשו אנשים מיוחדים מהיחידה לעסקים אלו, והיתר "שמרו ועבדו".
השחרור כפי שציינתי היה בשיטת "קבוצות הגיל והשירות". כשהגיע תורי להשתחרר, נסענו לטולוז בצרפת, משם הפלגנו באונייה לבסיס ליד קהיר. זה היה לערך בחודש יוני 1946, המתנו במקום כ- 3 שבועות, עד שהגיעו ניירותינו ואנחנו נשלחנו לרחובות שם שיחררו אותנו מהצבא הבריטי.
כעת עמדו החיילים בפני הקשיים של השתלבות בחיים האזרחיים, רבים נתקלו בבעיטות והסתדרו לאט. (נ.ב ה"סיגפורס בגנאם" היו חומר אנושי גרוע, הם הגיעו מסינגפור והיו מראשוני התותחנים האנגלים בארץ).

ספרים/גליונות:
שם מספר
בריגדה ראיונות ותיקים א' 566 חיפוש

סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT