ספריית בית התותחן, עדותו של יעקב אשל אודות שרותו בבריגדה,


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
שם כותר של המאמר : עדותו של יעקב אשל אודות שרותו בבריגדה
מספר פריט: 581
מקום הוצאה: ארכיון צהל שנת הוצאה: -,-
  סיווג הפריט: תיק, מאמר   סוגה - ג'אנר: צבא ובטחון
הערות: עדותו של אשל יעקב
בסוף נובמבר נודע לנו על הקמת גדוד תותחנים במפקדת הבריגאדה היהודית, אשר כבר החלה מתאספת בבורג- אל-ערב, אז נודע לנו שהבריגאדה תורכב מ-3 גדודי חי"ר(באפס), גדוד תותחי שדה (שאותו היינו צריכים ליצור יחד עם סוללת נ.מ שבאותה תקופה הייתי עדיין בקפריסין.
ויחידות שירותים כגון נהגים, קשר, חר"פ, והנדסה. ההחלטה ופקודת היציאה באו, קרוב אחת לשנייה, כל שנשאר לנו לא יותר משבוע כדי להיפרד מקרובים ומידידים בתל אביב ובחיפה.
בשני לדצמבר יצאנו מחיפה לפורט סעיד, היציאה אורגנה בצורה מאוד חגיגית וציונית, הגענו דגל בפעם הראשונה. הנפנו את הדגל הכחול לבן במחנה שלנו. (של סוללה 179) בנוכחות נציגי הוועד למען החייל ויהדות חיפה. נפרד מאיתנו הקולונל הבריטי( קולונל סקרסבריק), מסרנו לו כמתנה ספר עד כמה שזכור לי את "שיר השירים" בעטיפה מהודרת, עם הקדשה מתאימה. ויצאנו לאורך רחובות העיר התחתית  מבת גלים לתחנת הרכבת בחיפה. שם חיכו לנו כבר חברנו מסוריה אשר הגיעו ברכבת מביירות וחיכו להצטרף לנסיעה. בשעות ערב מוקדמות נעצרנו ברחובות, שם הגיעו צוערים שלנו, שהיו אז בשלבי אימון ראשונים בקורס הקצינים בסרפנד. וכאורח כבר אשר בא להיפרד מאיתנו, הגיע נשיא ההסתדרות הציונית. ד"ר חיים וייצמן בלוית משה שרת, ועוד נכבדים אחרים. עד כמה שזכור לי מר משה שרת נפרד מאיתנו במילים נרגשות וציין את הדרך אשר בה עברנו מתחילת הגיוס, אשר הוא היה גם בין הפעילים בו. הנשיא בירך אותנו לדרך צלחה, נפרדנו בשיר התקווה האדיר- שירת התקווה אליה הצטרפו עובדי הרכבת היהודים וקהל רחובות אשר הצטרף במקום. מרחובות המשכנו לרוחב הסיני עד לקנטרה ומשם לפורט סעיד.
בפורט סעיד בילינו יומיים שלושה בהמתנה לאונייה אשר תיקח אותנו לאיטליה עד כמה שזכור לי, היה זה בשישי או בשביעי לדצמבר, עלינו על אונייה דרום- אפריקנית. (קייפטאון-קסל) אוניית פאר, אוניית נוסעים מפוארת אשר הותאמה להסעת חיילים בתקופת המלחמה. ואחרי הפלגה שקטה, ללא הפצצות וללא הזעקות נגד צוללות, הגענו לנמל איטלקי טרנטו ב-15 לדצמבר בטרנטו המתנו יומיים שלושה לרכבת, אשר הסיעה אותנו לזגרולי, אותה עיירה איטלקית קטנה דרומית מרומא, אשר בה הצטרפנו לגדוד תותחי שדה ה-200 אשר יחד עם הקצינים והסמלים הבריטים ועוד סוללה ארץ ישראלית ראשונה לתותחנות נגד מטוסים, אשר באותו הזמן גמרה את אימון ה"הסבה" מ-נ.מ לשדה בבי"ס הגדול לארטילריה באבולי איטליה. יחד איתם יצרנו את הגדוד ה-200 אשר בתחילה אפילו נשא את השם "יהודי". באופן רשמי השם היה ""jewish held regiment r.a 200
אח"כ בגלל התנגדות הבריטים אשר לא התלהבו מהפרסומת הזו, וגם ייתכן שחשדו שהם "ג'ואיש" הוא יותר מידי צעקני, השם זה בוטל, אך אנחנו המשכנו לכתוב על המעטפות שלנו בכתובת את המילה עד הסוף. עד כמה שזכור לי המצב ה"טופוגרפי" היה כזה שסוללת הנ.מ עברה לפיוג'י ולאחר כמה ימים של חוסר ביטחון עברה כולה בשלמותה לאימון הסבה לאבולי. כך קרה שאנחנו תותחני החוף, למרות שבאנו לאיטליה שבועיים או שלושה לאחר סוללת נ.מ, לגדוד שלנו הגענו לפני הנ.מ היות והם בתקופה זו היו באימונים. אנחנו התחלנו את האימון ממש על תותחי היחידה ורק אח"כ הצטרפו אלינו אנשי הנ.מ. כבר מאומנים מאבולי. באותו הזמן שוב נשלחו מועמדים לפיקוד ולמקצועות מהסוללה שלנו לאבולי לקורסים של קשרים, טכנאים, ומפקדי צוותים. בסוף ינואר הצטרפה כבר סוללת הנ.מ אלינו לגדוד, ואז הגדוד היה בנוי על שלוש סוללות: אחת בזגרולו ואחת בפלסטרונה.
ובזה התחלנו את האימונים המשותפים כאשר כל סוללה מתאמנת בסביבת המחנה שלה. ובסוף פברואר יצא הגדוד לאימון גדוד ראשון, אשר הסתיים במטווח חי בציויטבקיה. עיר זו היא עיר נמל בסביבת רומא, לידה הכינו הבריטים מטווח גדול לתותחים. בפעם הראשונה הגדוד שמנה עשרים וארבעה תותחים (3 גינדות כל גינדה 2 סוללות בנות 4 תותחים) ירה את הריכוז הגדודי הראשון. אחרי המטווח- פריסת לילה- אחת מהן זכורה לי, זה נקרא 'נינטה דורמירה'. יומיים לא עצמנו עיניים והיינו מושכים בידיים את התותחים מהבוץ. (בסביבות אותה עיר). בוץ איטלקי טוב לאחר הגשמים והפשרת השלגים.
חזרנו לסביבות זגרולו פלסטרונה ושם התארגנו ליציאה, עלינו לצפון לקווים בשני שלבים. דרך פאנו ופאאנצה, ונכנסנו לשטחי התארגנות דרומית לסניו בסביבות הכפר בריזיגלה.
גדודי החי"ר כבר היו בפעולה ואנחנו הוכנו לפקודה להחליף את התותחים הבריטיים, אשר סייעו לבריגדה העצמאית של הגורקה.
בריגדת חי"ר של גורקה הייתה גם כן חלק מן הגייס ה-8 והיא לאחר חורף קשהמעל הסניו, החלפה ע"י הבריגאדה שלנו.
עד כמה שזכור לי, הגדודים יקבלו קטע מזרחה מהקטע המוקצה לנו, אחד מן הגדודים ביצע שם התקפה בשיתוף עם השריון הבריטי. התקפה מאוד מוצלחת. אנחנו תפשנו את העמדות של גדוד התותחנים הבריטי בסביבות בריזיגלה צפונית לכביש המחבר את פלורנץ עם רומיני. המצב היה פחות או יותר כזה: 3 הגונדות: p.q.r  סייעו בסיוע ישיר ל3 גדודי חי"ר: 51,52,55. כל אחת מן הסוללות של הגונדה סייעה ישירות לפלוגה אחת אשר הייתה בקו.
אני הייתי בסוללה ד', וזכור לי שהקשר שלנו היה עם פלוגה ד' של הגדוד השני, יותר נכון כאיש סוללה ד', הייתי בגונדה q. גונדה q. סייעה לגדוד השני. סוללה ד' סייעה ישירות לפלוגה ד'. כמובן שהייתה גם מוכנה לסייע לפלוגות אחרות במידה שיצאו לפטרולים, אבל למען נוחיות התותחנים ולפי דוקטרינה הקשור שהייתה אז נהוגה בצבא הבריטי. מפקד סוללה ד' היה נמצא ליד מפקד פלוגה ד' של הגדוד השני. זה היה קשור ישיר והיינו כמובן מוכנים לענות לדרישות אש של כל אחת מהפלוגות במידה ופטרולים שלהם הסתבכו, או שחלילה היו מותקפות. קיבלנו את העמדות. העמדות היו פנטסטיות, הבריטים שישבעו בהם ארבעה או חמישה חודשים מה"פוש" האחרון שבו הגיעו לפניו. עם חפירות לכל הצוות, עם רצפה. התותח עמד על רצפה מלבנים שנאספו מכל מיני בתים הרוסים בסביבה. החיים היו די חביבים. לכל אחד מאיתנו הייתה חפירה עם אוהל סיירים מלמעלה. ישנו על ארגזי תחמושת ריקים, ועל זה שמיכות. דבר אשר עזר מאוד נגד הגשם והשיטפונות. מפי"ק של הסוללה היה באורווה ליד חווה של איטלקי חביב מאוד, ארשר רצה לעזור לנו מכל הבחינות והיה מאוד ידידותי וחברותי. שם ישבנו עד להתקפה הגדולה האחרונה של בנות הברית אשר החלה בסוף אפריל ונגמרה ב-8 במאי. עם כניעת החיילות הגרמניים בחזית האיטלקית. אחרי שבוע ימים נכנעו גם גרמנים באירופה. אותם השבועיים או השלושה לפני ההתקפה עברו בפעילות שגרתית, או עזרה לפטרולים אשר הסתבכו בדרכם חזרה, או סתם אש הטרדה על עמדות גרמניות אשר היו מדודות ומסומנות אחרי פעילות כה ארוכה בחודשי החורף.
שכנינו מצד ימין הייתה דיוויזיה איטלקית ומצד שמאל דיוויזיה פולנית מזמן לזמן היינו יורדים יריות תעמולה, דהיינו היינו יורים פגזים אשר במקום נ.מ היו מלאים בעלוני תעמולה אשר מקום מה הבריטים היו מפיצים בדרך זו במקום לפזרן מאווירונים. כנראה דרך זולה, עלונים אלה היו בעצם מעין פנייה לגרמניה להיכנע, וחדשות אשר תיארו את מצב המלחמה האמיתי והנכון.
הבריטים חשבו שידיעות אלו לא הגיעו לחיל הגרמני אלא בצורה זו, וכמובן ידיעות על כישלונות ומפלות גרמניות בחזיתות המערב והמזרח ובאיטליה וגם על התקדמות האמריקאים באיי האוקיינוס השקט, בפרט כיבוש יפן.
זכור לי שבפסח האחרון ביקשנו וקיבלנו רשות מידי מפקד הגדוד לירות ירי "סלבו" אחד כדי לקיים את מצוות "שפוך חמתך על הגויים". אני מוכרח לציין שהבריטים לא הבינו מה אנחנו כה מתלהבים, זה היה נדר שרצינו למלא אותו. על כל פגז רשמנו אז "שי להיטלר" ופגז זה נטען ונורה באותו הערב. בסדר פסח אשר בילינו בחפירות כמובן בנוחיות גדולה בהרבה מחיילי חי"ר אשר ישבו שניים –שלושה ק"מ צפונה מאיתנו הרבה יותר קרוב לאויב ובוודאי בחפירות לא כל כך נוחות. סדר ארגנו במסגרת סוללות היות ולא יכולנו להתפנות ולצאת מן העמדות. רק נבחרים מכל סוללה ומכל צוות יצאו למפקדת הגדוד במקום בו נערך סדר סמלי לנציגי הסוללות. ארוחה הייתה רגילה, אלא שכנראה שהינו יותר מהרגיל. לנו לסמלים היה מותר לקנות בשק"ם (אז נאפ"י) משקאות חריפים וכמובן שהתחלנו כל אחד והצוות שלו במשקה היקר והמרענן הזה.
עם כיבוש בולוניה גדודי הבריגאדה חזרו למנוחה. וגדוד התותחנים נשאר לסייעה לדיוויזיה איטלקית "גריבלדי" אשר הייתה צריכה להתקדם עד לפו.
כמות הארטילריה אשר עמדה ברשות האיטלקים לא הייתה מספיקה לתפקיד זה.
מאידך הגדודים לאחר האבדות והעייפות היו מוכרחים לחזור למנוחה ולהתארגנות.
זו הייתה הסבה שעברנו מפיקוד אחד לפיקוד הקורפוס העשירי אשר הבריגאדה האיטלקית הייתה חלק ממנו. עם התמוטטות חזית הגרמנית מעל לפו חזרנו לשטחי הכניס של הבריגאדה.
השתלבנו במבצע אשר מטרתו הייתה למצוא ולכוון את השבויים הגרמנים אשר חוזרים ומוסרים את עצמם לידיים של בנות הברית, הגדוד פוזר בכמה נקודות ביקורת לאורך הכבישים, ומשם היה מעביר גרמנים בודדים או איטלקים אשר עדיין לחמו בצד הגרמני למחנות שבויים מרוכזים.
בסוף מאי או בתחילת יוני עברנו ללסטרה (עיר שכנה לוונציה). משם לאודינה בצפון איטליה אשר בה התחלנו בתפקידי שמירה, לביטחון שוטף וזה לא היה תפקיד תותחני בכלל.
יום שבת הנשק באירופה. מצא אותנו במצב לא כל כך נעים- כמה מחברינו האנגלים בהשפעת משקות, גל איבה פתאומיים בלתי ברורה לנו, למכות לא ממש הגענו. אבל הפגנה אנטישמית זו הייתה הסיבה האחרונה להפרדה בינינו ובינם.
מיד לאחר זאת הגדוד התארגן מחדש. סוללות p- ו-r נהפכו לסוללות יהודיות רק עם כמה קצינים ורס"לים בריטיים. כאשר כל יתר הבריטים, שארית הקשרים, המשנים הטכניים, נהגים ואחרים רוכזו כולם בגינדה q, אשר נשארה גונדה בריטית עד הסוף, עד פיזור הגדוד.
אנחנו יהודים אשר היינו בזמן הקרבות בq עברנו בחלקנו לp ולr .
אנו עברנו לגינדה p, אשר הפיקוד עליה היה בידי מייג'ור אדמונד דה רוטשילד אשר היה מפקדה כמעט עד לפיזור הגדוד בבלגיה במאי 1946.
באודינה היינו כחודש ולקראת המסע לארצות בגלובס, עברנו לטרויזיו, עיירה קטנה בקרבת גבול איטליה-אוסטריה-יוגוסלביה. גם שם היו תפקידי שמירה בלבד, ומשם כבר הגדוד רוכז והתארגן למסע דרך אוסטריה וגרמניה לבלגיה.
 
 

ספרים/גליונות:
שם מספר
ותיקי חיל חומרים ראיונות 1303 חיפוש

סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT