ספריית בית התותחן, עדותו של דניאל קמחי אודות רכש בנמל חיפה,


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
שם כותר של המאמר : עדותו של דניאל קמחי אודות רכש בנמל חיפה
מספר פריט: 582
מקום הוצאה: ארכיון צהל שנת הוצאה: -,-
  סיווג הפריט: תיק, סיפור, סיפור   סוגה - ג'אנר: צבא ובטחון, צבא ובטחון
הערות: עדותו של מר דניאל קמחי 1/5/66

ראיין שומר יהושע
גיוס לצבא האנגלי - 15.10.40


גויס עם 81 אנשי (מגל"ש) מגויסים לשעת חרום. רובם נלקחו בהמלצת הסוכנות מאנשי קורס המ"מים ברוחמה. כלומר ממפקדים ב"הגנה" (בינתים אברהם יפה, שמואל רפופורט ויוסף נבו). הדרישה היתה בעיקר – דוברי אנגלית ובוגרי גמנסיה – (יודעי מתמטיקה). המגויסים נקראו לפני ועדה ( שמואל בוקאי, אלוף אבנר (?) הגיוס הרשמי במשרדי הסוכנות בשדרות בן-ציון ליד ככר הבימה בתל אביב.
81 אלו היו אנשי היסוד לסוללה נ.ט. הא,י הראשנה. First Pal LA.A. BIY/
)אנשי ה " Ack Ack ")

אמון ראשוני (טירוניות) צריפין.

מ81 האנשים הורכבו 2 מחלקות שתיהן על טהרת התותחנים. התותחנים, עברו את אמון הפרט הראשוני שלהם בצריפין. אמון שנמשך 4-6 שבועות, סגל הפיקוד היה בריטי כולו.
מומלצי הסוכנות קיבלו דרגות טר"ש (לנס-קומנדור) תחילה 3-4 אנשים. אח"כ מונו שני ראשי מחלקות מאנשינו: אברהם יפה ושמואל רפופורט.
עד לסיום האמון בצריפין נתמנו כ 8 ל טר"ש , איש לא קיבל דרגה גבוהה יותר. מכאן עברו האנשים לפנינסולה בריקס – בת-גלים.

אימון התותחן בת-גלים

בתחילה נערכו שעורי תאוריה בלבד בתותחנות נ.מ. למעשה לא ראו אפילו תותח אמיתי. אחר הובאו תותחי ברידה. (תותחי שלל איטלקיים) והוקמו צוותות הנ.מ. הראשוניים. אנשינו למדו הכרת התותח שהיה למעשה זר לבריטים.
בעלי הדרגות מקרב אנשינו החלו לאמן את הטירונים. האמון כולו ארך שלושה חודשים.
בעיות רבות יצרו תותחי הברידה. תותחי השלל שנלקחו מאניה איטלקית שהיתה בדרכה לחבש. הציוד הנוסף כמו מחסניות לא תאם ודרש אילתורים רבים. כאשר הארץ ישראלים לומדים בזריזות את התותח האיטלקי ואת השימוש בו. ואף משיגים בידיעותיהם את הבריטים.
הקצין היהודי הראשון שפקד על אנשינו היה דורמן (יהודי מדרא"פ). לאחר האמון הועברו האנשים לנמדות.
עמדות

"A" BTY - 3 עמדות קנים באזור הקישון- חברת החשמל וה IPC . לכל שתי עמדות סרג'נט בריטי, ובכל עמדה אחראי ארץ ישראלי. שנה וחצי הוחזקו אנשינו כבומברדירים בלבד ורק אח"כ קבלו סרג'נטים.
לאחר זמן מה הועברו שתי עמדות לנהריים:
1. מול מפל המים.
2. באשדות יעקב. ( 6.41 ד. קמחי בנהריים)

עמדה נוספת הוקמה ליד מפעל האשלג בצפון ים המלח:
1. במקום הישוב (שנעזב) ערבה.
2. באזור הבריכות של המפעל.

הממונה כאן היה דורמן (סוף 42. ד. קמחי קבל סמל וירד לים המלח) 

נ.ב.כריסטי היה מטול בנהריים  
אחר העברת עמדה מנהריים לשדה התעופה ברמת דוד. ( אולי הועברה לתל נוף?)
יש לציין כי אנשינו הכניסו שכלולים רבים בכלים ובהקמת העמדות.
פעילות בעמדות

בעת ההתקפות האיטלקיות על חיפה (מפציצים) הצטיינה יחידת נ.ט., בכיבוי שריפה באחת האניות. (בומברדור רס קבל ציון לשבח). בתקופה זו הופלו על ידי אנשינו 2-3 מטוסים איטלקיים.
מפקדה

המפקדה היתה בבת גלים. אנשינו נפגשו עם הבריגדיר במחוז חיפה והציעו לו בהמלצת כריסטי (מפקד יחידת הנ.ט.) מספר אנשים המוכשרים לקצונה. בינתיים הגיעו אנשינו לדרגות סמלים בלבד. (Troop serg.)

קורס סמלי נ.ט.

התקיים בקרית חיים נוב.42 (?) הקצין פילנר מפקד הקורס (איש "עבור נעבור"). תותחי הבופורס מגיעים לקורס זה.אנשינו עוברים conversion לתותח זה. אנשינו מנהלים בעצמם את הקורס. לאחר סיומו נשלח סמל דניאל קמחי לים המלח עד היציאה לקפריסין.

תגבורת

בסוף 41 (?) קבלה היחידה חיילים יחודיים נוספים מאנשי תותחני החוף, סיניהם:
ליובה אליאב
יעקב אשל
גונן אשר לא מדויק
(סאל) גרין (?)
כל אלו מה("חשובים"? )כפי שהיה כינוים , המספר מציין כי הם דוכאו ביחידותיהם ולא זכו למעמד עצמאי כמו אנשי הנ.ט. אנשים אלו היו בעקר סטודנטים ומאנשי מקוה ישראל.
ב-43 מגיע מחזור אנשים שלישי, אותם מדריכים כבר אנשינו.

תרבות

בתחילת 41 מוקמת קבוצת כדורגל, שוער – דניאל קמחי. השתתפו: שמואל סוחר, יוסף רוזנטל,לחובר ישעיהו, גלופציק יצחקי, פינטו, יוסף נבו. קבוצה זו הצטיינה, נצחה את כל קבוצות התות. האחרות נצחו אף קבוצות אנגליות . כתוצאה מכך התנקמו בהם הבריטים. אך קבוצת ספורט זו זכתה לעדוד מפי המפקד הבריטי באזור חיפה על משחקה.
כן התקיימו קורסים ציוניים (?) ונשפים בשיתוף עם תותחני החוץ.

קפריסין

מועברים אליה ב 43.
הנשק – תותחי הבופורס. מגיעה תגבורת של חיילים בעקר קשישים. –סורקיס, יודר, נוסבאום ומשה עציון.
עמדות : פמגוסטה – בנמל
ניקוסיה – משדה התעופה.
מפקד: רוזנברג.
אימונים : בעקר אימונים בקרב תנועה.
נ.מ. נייד – במשך קרוב לשנים אימונים מפרכים בשמוש בנשק ובפריקתו המהירה. תות כדי אימונים אלה נשלחו אנשים לא"י להשתלמות בקורסים אחרים. כמו קורס מדריכי נ.ק.ל. נשלחו ד. קמחי ושלום חרמון לדיר סונייד. (ואח"כ הדריכו ב"חוף כיאט").



קסטלירוס

חלק מאנשי היחידה נשלח להגן על הא" מפני התקפות אויב. (ביניהם דב ארנון).
נ.ב. בקפריסין קשרה היחידה קשרים עם משפחת ברדי הישראליים, שהתישבה במקום, קימה עמם סדר פסח באחוזתם בלרנקה.

לבריגדה

עם ההחלטה על הקמת הבריגדה. נעו אנשי היחידה באניה לחיפה. (התותחים נשראו בקפריסין) ומשם ישר לרחובות (שם נפרד מהם מ. שרתוק) כאן אף נפרדו מהם המשפחות. מרחובות ברכבת לבורג" אל ערב" . 1943 (?)
מגיעים אף תותחני חוף. עתה מתברר כי לבאפס יש קצינים ישראליים. בעוד שכל סגל הפקוד של התותחנים הוא בריטי.
בינתיים עוברים האנשים הסבה לתותחי שדה ומתגבשת החלטה לשלוח אנשים לקורס קצינים.
מאלכסנדריה לטורנטו באיטליה נעים אנשי התותחנים באניה עם אנשי הגדוד ה 1 (?) ומשם לצ'וג'י. בעוד התותחנים ממתינים לתורם לעבור לבי"ס לתותחנות באבולי (תותחי שדה) קמה קבוצה מבכירי התותחנים בעקר סמלים, פנתה לבריגדיר –מייג'ור היהודי, ודרשה להעבירה לקורס קצינים. כ 10 אנשים נגשו לבריג. וזה רוצה להעבירם לביה"ס לקציני תותחנים באנגליה. בקשה זו של אנשינו לקבלתם לקורס הקצינים נערכה בתמיכתוה ובעדודו של משה שרת.

מבדקי קצונה

הישראליים נשלחו למבדקי קצונה ליד נאפולי. War Office Selection Board (W.O.S.B. ). במשך שבועיים עברו בדיקות מחמירות. לאחר פרק זמן זה שעבר במתח לא רגיל נערך נשף בערב לפני מתן התוצאות. ביום המחרת נודע שכל עשרת הישראלים עמדו במבדקי הקצונה.

באנגליה: קורס קציני תותחנים.
כריסטמס 40. נעים לאנגליה בשיירת אוניות מוגנת – מגיעים לאנגליה בעצם ימי הבליץ. הופעה זו של חיילים ישראליים מאורגנים בקבוצה מרשימה את הצבור האנגלי.
קורס מכין ( Pre O.C.T.U.) נערך ב Bothem, קורס הקצינים נערך ב Kaltuck Yorkshire . התחילו את הקורס 41 קדטים מהם 13 יהודים.
סיימו בקורס השתתפו:
1. דניאל קמחי.
2. סאריל לוין
3. מאיר אילן
4. ליפשיץ אביגדור
5. ירון (לוסטיג) אלכס
6. אדמון שמואל (רפופורט)
7. ונג אריך
8. לחובר ישעיהו
9. יוסף נבו (לוין)
10. הליצר
11. אפרים שורר. אח"כ נוספו
12. ארנון דב (גוטרמן)
13. חרמון שלום (וייסקוסף).

לא סיימו – ארנון דב, הליצר, נבו יוסף, לחובר ישעיהו (שוחרר מסיבות משפחתיות).


אימונים

בתותחים – 25 פאונד שדה.
" 3.7 אינצ' נ.מ. כבד.
5.5 אינצ'
עברו קורס השתלמות טווח מתצפית אויר.
ס"כ 54 שבועותמהם:
14 קורס מכין (כמו בה"ד 1)
28 קורס קציני תותחנים.
12 השלמה לקורס קצינים (ידיעת על רדאר) ותותחים המכוונים בעזרתו.

קשר עם הבריגדה והמוסדות

הקדטים קיימו קשר מתמיד עם הבריגדה. עקב התחושה הלא נוחה שחבריהם נלחמים והם יושבים בביה"ס היתה נטיה לבקש אפילו לחזור לבריגדה. קרה וסכסוך נתגלה בבריגדה בעקבות הנפת הדגל הלאומי שהביא אף לתגרות ידיים ורק מברקו שלמ. שרתוק שקבע כי הסוכנות ומפקדת ההגנה פוקדים עליהם להישאר בקורס עד סיומו – רק מברק זה מנע מן האנשים מלעזוב את הקורס עוד לפני סיומו ולחזור ליחידות לעזור לאנשינו.
על אף התחושה הלא נוחה של "בטלנות" כאילו, שהייתה מנת חלקם של אנשי הקורס. יש לראות באנשים אלו את מקימו חיל התותחנים שלנו בעתיד. ויש לברך על חזונו ופקודתו של מ.שרתוק שלא נתנה לעזוב את הקורס לפני סיומו.
יש לציין כי אנשינו שסיימו כסגני משנה חשו שלא בנוח מכיון שהם כמפקדים קודמים בהגנה נוכחו לדעת שפיקודיהם לא היו בקורס הקצינים הזה.
אנשים כליובה גינזבורג כבר היו קפיטנים אמנם בתפקידי מנהלה.
עם סיום הקורס נשלחו הקצינים ליחידות שונות, קמחי ואביגדור ליפשיץ נשלחו ליוון לרגימנט השדה ה 25. אנשינו הגישו פרוטסט בדרישה לעבור ליחידות הבריגדה. והם הגיעו לבריגדה רק עם פרוק הרגימנט.

ברגימנט השדה 25

לכאן נשלחו עם סיום קורס הקצינים. ד. קמחי וא. ליפשיץ.
היחידה שהתה ביוון וסייעה בלוחמה כנגד הקומוניסטים. קציננו תפסו עמדות חשובות כאן. צווה עליהם מפקד הרגימנט (שדרש הופעה אחידה) להוריד את סמל הבריגדה, אנשינו צייתו, אך פנו לשליש ועמו לקולונל, הוכח כי פקודת מפקד הרגימנט לא היתה חוקית.
הקולונל ברכם על אמץ לבם. ונצחון הישראלים חוגג בשתיה כדת. ביחידה הודגש הנצחון לאחר שהקצינים האירים שסופחו ליחידה הורידו תגיהם ולא עמדו על רצונם לענוד את סמליהם. הקצינים הישראלים עמדו על מילוי כל זכויותיהם וקרה שה M. R.S. לא העביר מחלקה להצדעה כאשר עבר אחד מקציננו. הקצין הישראלי התלונן עליו בפני המפקד וזה "אלף" את ה R.S.M..
לאחר שרותם כאן נשלחו הקצינים הישראלים לבריסל, להצטרף לבריגדה, שרגימנט התותחנים שלה עמד לפני פרוקו. 

אודות רכש בנמל חיפה


אנשי הנ.מ. ותותחני החוף היו מוצבים בנמל. נתגלה שהצבא הבריטי החזיק נשק על דוברות בנמל. סמוך לבת גלים. על אותם הדוברות (מהונות) שהיו מפוזרות מטעמי בטחון, היו מפוזרות כמויות גדולות של נשק ותחמושת.
בחוף סמוך לביה"ח הממשלתי היה מחנה של תותחני החוף. אני הייתי ממונה על שובר הגלים. נוסף לכך היו עמדות על החוף – במעגן הסירות, עמדה בנמל הנפט. ועמדה נוספת על שובר הגלים ליד שער הנמל.
בזמנם הפנוי היו אנשינו עסוקים בדייג וטיולים בסירות – באחד הטיולים אלו נתגלה הנשק, על הדוברות שמרו אנשי ה"האפס" חלקם יהודים וחלקם ערבים.
אני הייתי אחראי להוצאת הנשק מן הדוברות אל החוף ואברהם יפה היה אחראי להעברתו אל מחוץ למחנה. הרכישה נעשתה בלילות. הייהו יוצאים בסירה שקבלנו מקלוב הכרמל. והיינו מתקרבים אל הדוברות הרחוקות מן הרציף. היינו מעמיסים תחמושת אל הסירות (על אף האיסור לשוט משטח הנמל). ומן הסירות אל מחסן העמדה שלנו על שובר הגלים. בבוקר עם בא מכונית האספקה לעמדות היינו מעבירים אליה (לאור היום ולאורך של כ- 100מ' על שובר הגלים) את ארגזי הנשק.
שומרי המחנה אנשי תותחני החוף ובראשם איש הקשר שלנו, ליוחן, היו מסייעים לני. אברהם יפה היה מלווה את הטנדר הצבאי ביציאתו את שער המחנה. משם היה מוביל את הנשק לאחד מקבוצי השוה"צ בקרית חיים.
נערכה מסיבה לרגל ה"כדור המיליון". בה השתתפו רב אנשינו שכבר היו אנשי "הגנה" ותיקים, אחד מן הותיקים שלא יכול היה לעמוד במתח של הרכש "נשבר" ובקש מאתנו " להפסיק בפעולות". הוא העבר מתפקידו ונשלח למשפט ה"הגנה".
בינתיים הועשרו מחסני ההגנה בעיר כמה מיליונים של כדורים ובטומי-גאנים וברנים.
יום אחד צלצלו ממפקדת ה"באפס" והודיעו כי נפרץ מחסן נשק ונעלמו עשרות ארגזים של מכונות יריה. היה זה ב 0500 אור ליום א' בשבוע. אני הייתי אז סמל תורן.
(אברהם היה בתל-עמל ושמואליק אדמון (אז רפופורט} היה באלונים).
הוצאתי טנדר, נתתי הוראות שימסרו לשמואליק לגבי מסדר הבוקר, נטלתי שני אנשים נוספים. נכנסתי לנמל עם כרטיס העבודה המזויף. החומר היה מרוכז בצריפים של אנשי ה"באפס" מול משטרת הנמל.
הנשק היה ארוז בקיטבגים. הוא הועבר לאחת מסירות ה"עוגן" (שהושאלה ע"י שמואליק שחום העין). הסירה עם הנשק הגיעה לחוף בת-גלים הטנדר נשלח מסביב לבת-גלים, שם העמס הנשק שכלל כמה מאות סטנים וברנים על הטנדר. נסענו עם הנשק לקבוץ "עמל" בקרית חיים. בדרך נדבק אלינו מ.צ. (M.P.).
בינתיים הגיע אברהם יפה שהיה סמל והיה רכוב על אופנוע. ועקב את השוטר הצבאי. התחמקנו מהעקוב ליד מחסום הרכבת כאשר זו הפרידה ביננו לבין העוקב. הנשק הגיע לקבוץ ונפרק במהירות. אני מהרתי עם הטנדר חזרה למחנה. כאשר הגענו הבחנתי כי כולם כבר עומדים למסדר.
והמפקד הבריטי מחפש אחרי. הייתי כאמור, סמל תורן. אני נכנסתי לאוהלי, התכסתי בשמיכה ושלחתי את הנהג להודיע למפקד שאני חש ברע.
המפקד שבא לבקרני שוכנע כי הזיעה שנטפה ממני (בגלל שמהרתי והייתי בבגדי במיטה) היא תוצאת כאבי הבטן שלי, כך שיצאתי בשלום.


עדותו של מר דניאל קמחי
על רכש בקפריסין

כאן בוצע הרכש בשתוף עם אנשי האורדיננס. הם גלו מצבורי נשק – שלל בעקר – אלפים ומכונות יריה, בהרי האמיאנדוס.
נשק זה הובא למטמורים הבריטים מכרתים ומיון. אנשינו הורידו כמויות נשק לנמל פמגוסטה. אנשי הנ.מ. שלנו שהיו מוצבים על החומות שגבלו עם מזח הנמל. בנו בהם מטמורים משוכללים, אפילו קורות זזים היו.
כאן היה אוכסן הנשק עד בא האניות קורידה ואאולה שהיו מעבירות את הנשק לחיפה ולת.א. אנשינו לבשו טרנינג בקיץ והיו נושאים מתחתם את חלקי הנשק לאניות. (קודם לכן היינו מרכיבים כלי ומפרקים אותו, לבדוק אם כל חלקיו נמצאים).
ה נשק זה הובא אל חדרי הביתן והקצינים שם הטמינו אותו מתחת מיטותיהם.
בת.א. ובחיפה היו אנשינו מוצאים את הנשק ןמעבירים אותו לסליקי ההגנה והאצ"ל (שלם אנשיו סייעו לנו בפעולה זו).
באותה הדרך הועברה גם כמות של שמיכות צבאיות ממחסני האורדיננט לכוחות המגן העבריים.

היה ועבדנו ב"בי או-פי. צפינו ויש והיינו מפעילים את הצוותים.
אני שהיתי ב-178 עד המעבר לבריגדה, היו לנו חיי תרבות מפותחים, היתה לנו מקהלה מפותחת ( מנצחה היה מקרסקו).
אני נשלחתי פעם להיות מפקד משמר בכרמל. (שמרו שם על מתקנים שונים). שהינו במקום במשך 7 ימים. היו לי אנשים שלא מגדודינו. יום אחד החליט אחד מהם שלא להשמע לי.הפעלתי נגדו את הרס"ל. הגדודי. החיל נשפט, על אף שטען שהוא שייך לצבא אחר (לבריטי ואני לפלשתנאי). החייל נשפט ל-48ימי מחבוש.
ב-44 התחילו למיין אותנו. לא ידענו למה עשו לנו מסדקים פסיכו טכנים. מסתבר שרצו לפזרנו. אנחנו קיימנו כל הזמן מגע עם הסוכנות כדי שיפעילו אותנו למעשה. אנחנו חששנו מפני ההפזור. חששנו שעומדים לפזר אותנו ביחידות השונות. ואמנם אלו שלא הלכו לבריגדה הלכו ליחידות אחרות (כנראה כתוצאה מבדיקות אלו) נשלחנו גם לבדיקות רפואיות מדוקדקות בבאר-יעקב. בסופו של דבר בסתיו 44 נתבשרנו על המעבר לבריגדה.
שמחנו על שאנו יוצאים מהשגרה. יוצאים להלחם באויב. הפכו אותנו לקבוצת משלוח. כקבוצה עם יעקב אשל שהיה ממונה עלינו. יצאנו למצרים. הוא היה אחראי עלינו עד שהגענו לאיטליה, לזגרולו.
בדרכנו מצרימה נפרד מעימנו ברחובות, משה שרת.
שהינו בטרנטו 3 ימים במחנה מעבר, בצריפים. הבעיה שהציקה לנו היתה בעיית הקור. אח"כ נסענו ברכבת לזגרולו, שם שוכנו בביח"ר לסיגריות חסר חלונות ודלתות, בסמוך לנו היתה העיירה פלסטרינה, שהיתה מופצצת וחרבה.
בבית החרושת השכיבו אותנו על רצפות בטון. הקור הציק לנו נוראות. האוכל היה גרוע. היחס היה טוב מאוד, אבל תנאי החיים היו בגדר של סיוט. אח"כ עברתי למקום בו היתה רצפת עץ ובאולמות ביהח"ר התקנו תנורים.
מפקדי היחידה שלנו היה פרייר, הוא היה מפקד 605, "קיו"בטרי.
התאמנו בצורה מאד אינטנסיבית, התאמנו כסוללה איש איש בתפקידו. שם הפסדתי דרגתי (משום שזו היתה דרגה זמנית).
אני נקבעתי להיות משנה טכני. היה לנו סמל בשם מרשל. הוא היה אחראי על עמדת הפיקוד (מפי"ק). הבריטים היו מנוסים בקרבות, וידעו היטב את העבודה. אנחנו נהנינו מאד בחברתם, (פרדי בלום אשר עבד עמי נשלח למפקדת הבטרי, היה גם מנוס קולודני), אשר גונן היה המ"ט של מפקד ה-605).
מייג'ור פרייר היה קצין למופת, הוא היה רץ עמנו כל בוקר לריצה הקבועה.
יתר הסוללות התאמנו בקרבת מקום. (היו אנשים שנשלחו לאבולי, אם איני טועה, מנוס קולודני היה ביניהם).
מפקד הטרופ שלי היה קפטיין ביו-קאנמן, עמי עבד במפי"ק אנגלי ועוד יהודי. (שמו של האנגלי היה איירס).
לפני התנועה לחזית ערכנו אימון מסכם בצ'יויטבקיה. (דומני שמשם נסענו לחזית). התותחים היו בקרבת הבית. משם ירינו לראשונה.
הייתי כל הזמן עם הסוללה, לא יצאתי לתצפית. הקפטיין שלנו היה ידוע כקצין תצפית מעולה, אבל לתצפית הוא לא לקח יהודים. אני עבדתי כל הזמן על לוח הארטילריה והמכוון. את הקריאה לסיוע היינו מקבלים בעזרת טלפון. הקשרים שלנו היו אנגלים, שהיו בעלי מקצוע מעולים שלא מהצבא הרגולרי. לא היו לנו כל בעיות קשר או אלחוט. אף עם הנהגים לא היו כל בעיות. היו לנו מכונית
ה-מפייטיין הנדרד וייגט".
אני יצאתי מהחזית לנופש לפירנצה ולא הספקתי אפילו להיות בבולוניה. בדרך לבולוניה סייענו לחיטבה "פריולי" האיטלקית.
לאחר הנופש חזרתי ליחידה, עכשיו הגעתי אפילו לבולוניה ומשם עברנו לאודינה. שם העבירו אותי ל"פי" בטרי. (אולי בשל המהומות הידועות בסוללה). על שחרור אירופה נודע לנו בדרכנו חזרה מבולוניה.
ב"פי" בטרי עבדתי ב"סרג'נט-מס" עם בחור ישראלי נוסף. אני נוכחתי לדעת ששוב חוזרת היחידה לחיי שגרה. בקשתי העברה ליחידת מתורגמנים. ועברתי מרג'ימנט השדה ה-200, תותחי שדה. ליחידת המתורגמנים.
(לא הגעתי במסגרת התותחנים לטרויסיו).
חזרתי לתותחנים ב-1947 לחיל התותחנים של צה"ל. עבדתי בהפעלת הדוידקות וסייענו בכבוש יפו. הגעתי חזרה לחיל. עם הכנס המפורסם. לדוידקות הגעתי לבקשתו של קמחי דני אני חפשתי אנשים להפעלת הדוידקות. אתרו אותי, והעברתי למטה "דרומי" ברח' לוינסקי. מפקדנו היה "יאיר" יחזקאל שחורי. מאז עבדתי עם דוד ליבוביץ, וארגנתי את יחידת ה"דוידקות".
 

ספרים/גליונות:
שם מספר
בריגדה ראיונות ותיקים א' 566 חיפוש

סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT