ספריית בית התותחן, ברוך רודניק שרותו בבריגדה וצה"ל,


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
שם כותר של המאמר : ברוך רודניק שרותו בבריגדה וצה"ל
מספר פריט: 584
שנת הוצאה: -,-
  סיווג הפריט: תיק, סיפור   סוגה - ג'אנר: צבא ובטחון
הערות: ברוך רודניק
בראשון למאי הגענו לסטלה מאריס, עפ"י החלטת המועצות היו שלש סוללות, בסטלה מריסן בת- גלים וקריית- ים.
התותחים היו כבדים (6 אינץ). הסוללה בקרית- ים הייתה סוללת אימונים. שם הייתי יחד עם כולם עד סוף 44' ורק אז הוקמה הבריגאדה. בקבוצת הבריגאדה היו גם תותחני נ"מ שהוצבו בקפריסין.
בסוף 44' יצאה גם קבוצה לאנגליה לקורס קצינים ובסוף המלחמה הם הצטרפו לבריגאדה. שם שהיינו עד אוקטובר- נובמבר 44'. אז הוקמה הבריגאדה, תודות לויכוח חריף שניהלה הסוכנות היהודית עם הבריטים, הועברנו למצרים עם גדודי רגלים ( 3 גדודי רגלים עם גדוד תותחנים אחד שהפך להיות גדוד שדה ).
כל הסוללות מהארץ ומקפריסין רוכזו במצרים והועברו לאטליה שם הוסבו כולם לתותחים ניידים חדישים יותר. ושהאוניה הגיעה
לטרנטה שהיינו שם זמן קצר ונסענו משם ברכבות "לפלסטרינה 50 ק"מ מרומא שבצפון, שם התארגנו. משם העבירו אותנו לאבולי, משם עברנו לקורס מפקדים ומאותתים, כל זה במהלך המלחמה. חזרנו לפלסטרינה ומשם יצאנו לחזית, למקום שנקרא בוזיגלה, זה היה המקום הקרוב ביותר לנהר הסניו.
צבאות הברית ישבו דרומית מזרחית לסניו והגרמנית ממש מענר.
באפריל 45' היה הקרב הגדול על הסניו, שהיה הקרב האחרון בצפון אסליה לרדיפת הנאצים. הנאצים נכנעו ב8-במאי 45'.
אחרי שנגמרה המלחמה יצאנו לצפון אטליה, לטרוויזו להתארגנות ומשם העבירו אותנו לבלגיה לעיר דרומית, טורניי, שהייתה מחנה צבאי בעצם . משם הועברנו לברדה, בלי שום תפקיד עדיין. לבסוף הוצבנו לשמירה על השבויים הגרמנים שעסקו בפינוי מוקשים של חלקים עצומים שנשארו מהמלחמה. משם הועברנו שוב לבלגיה לעיירה ששמה אלן.
באפריל- מאי 46' כבר פירקו את הבריגאדה וחזרנו לארץ. חלק נשאר באירופה לאסוף את פליטי השואה ובהעברתם לארץ תוך עצימת עיניים של הצבא הבריטי. לארץ חזרנו דרך צרפת ומשם באוניה למצרים וברכבת לארץ.
באמצע יוני 46' כבר הייתי משוחרר. כשהחליטו באונם על חלוקת הארץ והקמת המדינה, מוניתי למג"ד "נחשונים ב"הגנה". לפני תחילת המלחמה ריכזו את ותיקי הבריגאדה בקרית- אריה, היה שם מחנה צבאי ושם גייסו אותנו. הצטרפתי לגדוד 411, שהיה הגדוד הראשון, שבהם היו תותחי "הסה שוויצרים אני הייתי אז סמג"ד. רוב האנשים היו מהבריגאדה. תותחים נוספים במלחמה היו הנפוליאונצ'יקים, קרופים ולקוקרצות. ב- 15 במאי 48' חלק מהגדוד היה בשדה דב שהותקף ע"י המצרים, היינו שם עם המג"ד והפקיד הפלוגתי, שנהרגו מאוחר יותר. משם הועברנו לדרום, לא רחוק מתל- נוף. נשלחה סוללה גם לפריצה על עיראק- סודן.
התותחים השתייכו לגדוד אבל היו שייכים לפיקודים השונים. ב- 49' פורק בגדוד והתותחים הועברו לגדוד נ"ט.
ראיון עם ברוך רודניק

צה"ל בשנת 1956 היה מחולק לשלושה פקודים בדומה להיום.
בהתאם לפקודים הייתה גם חלוקה של חת"מ : גדוד צפוני, מרכזי ודרומי.
* 402- צפון
* 403- מרכז
* 404- דרום
היו גם גופים שהיו חלק אורגני מכל יחידה (צפוני, מרכזי ודרומי).
* גולני- בצפון
* גבעתי- הייתה בדיוק אחרי פירוק.
* חטיבה 7 - גייסות שריון
* חטיבות מילואים ובנוסף גדוד 202 של צנחנים.

המצב במדינה :
חוסר ודאות שנגרם ע"י הסתננויות תקופות של ערבים שהסתננו מכיוון ירדן ומצריים (פדאינים- "מקריבי נפשם").

התעסוקה המבצעית :
היה עומס עצום על חת"מ כיוון שכל פעולה מבצעית הייתה משולבת עם חת"מ.
זהו הזמן שבדיוק הכניסו את תותחי ה"הוביצר" 155 מ"מ נגררים אבל היה חסר תחמושת.
כל זה קרה בדיוק לפני הקמת גדוד 403 ולא כ"כ רצו לגעת באותם תותחים.
גדוד נוסף שהיה בהקמה הוא ה-404 ,שלראשונה העלו על מרכבים של טנקים (צע) את אותם תותחים. הם היו פגיעים מאוד ולמרות הכול, וו הייתה היחידה המתנייעת הראשונה של חת"מ.
את עיקר הנטל נשא גדוד 402 בג'למה, שזכה לכינוי גדוד ה"יו-יו" בגלל ההקפצות המבצעיות להם הוא זכה בכל רחבי הארץ.
הייתה בעיית אימונים בגלל התעסוקה המבצעית מהסוג הזה, עד כדי כך שכל 56' עלה בידנו רק פעם אחת לרכז שתי סוללות למשך שבועיים לאימון גדודי.
בד"כ הסוללות היו נמצאות במצב של תורניות :
בגבול מצריים באזור ניצנה.
בירושלים על בסיס קבוע.
ובצפון בשדה אליעזר.

הפדאינים :
ההסתננות גרמו לא רק לנזקים בחקלאות ולמבני תעשיה אלא ברא ובראשונה הם גרמו להרג.
הם הגיעו עד כפר חב"ד ורצחו משפחה.
השיא היה כשהם חדרו לתל-מונד ורצחו שני פועלים וכרתו את אוזניהם כדי להוכיח שהם ביצעו את משימתם.
פעולות תגמול היו כבר אז כשהראשונה הייתה "עלה זית" בצפון הכינרת. זו הייתה הפעולה הראשונה עם סיוע ארטילרי יחד עם כישורי ארטילריה ליחידות השונות, מה שניקרה היום קש"אים.
מפקד הגדוד היה אז יצחק זימן. 

התותחנים נתנו סיוע ארטילרי בטווחים ארוכים. הדבר היה אפקטיבי במיוחד כשהיה צריך לנתק מגע ולחזור הביתה.
אחרי מבצע כזה הייתה הפסקה בפעילויות מבצעיות כיוון שלא הייתה מודעות מספיק בצה"ל ליכולת הארטילרית עד לפעולת חוסן.

פעולת חוסן (מבצע לולב) 25/9/56 :

התוכנית המקורית הייתה לבצע פעולה על כביש באר שבע-חרמון (חירבת דהרייה). נאמר לנו להגיע לתל נוף, אז המפקדה של 202.
התחלנו במדידות והתפרסות.
בעודנו עוסקים בהכנות למבצע בחירבת דהרייה. בלילה נאמר לנו להגיע לחוסן במרכז כי יש שינוי משימה. הביצוע יהיה באותו לילה.
הגענו לשטח הכינוס, התפרסנו וקיבלנו אמצעי איכון. המטרה של פעולת חוסן הייתה להפגיז את המשטרה המקומית כמו כל פעולה אחרת. קדמה לפעולה זו הפעולה על חירבת תרקוואה.
הפעולות היו דווקא על המשטרות כיוון ששם ישבו המעווים של הצבא הירדני וגם הייתה הדגשה שאין כוונה לפגוע באזרחים אלא רק באנשי צבא. לא רצו לתפוס מוצבים כי לא רצו לתת את ההרגשה של פעולות כיבוש/ השתלטות אלא רק התקפה תוך גרימת הנזק הרב ביותר, תוך הדגשה שרוצים לפגוע בשלטון הירדני.
בחוסן היו שתי כוחות :
הראשון בפיקודו של רפול שהתמנה בדיוק למג"ד- מטרתו להתקיף את המשטרה. השני בפיקודו של מוטה גור ז"ל שתפקידו היה להשתלט על שתי משלטים ששלטו על שטח הלחימה כדי לרתק את הצבא הירדני וכדי להקל את העומס מרפול.
בשני הכוחות האלו היו קש"אים : אלי קרוסת (רפול) ודני פיינשטיין (גור).
הכוונה הייתה ליצור הפתעה.
אריק שרון סמח"ט 202 היה מתאם הפעולה במבואות בית"ר.
התוכנית הייתה שמוטה גור תוקף את המשלטים תוך שמירה על גורם ההפתעה שבו זמנית רפול עולה על המשטרה עם חבלנים ומפוצץ אותה.
הקש"א של מוטה גור דיווח לי שהכוח התגלה בדרך ומתחילית חילופי אש.
ביקשתי מאריק שייתן הוראה לגור לעצור כיוון שכוח הארטילריה מוכן, יוריד אש ויקל על הפעולה. אריק התנגד בטענה שגור הוא המפקד בשטח ואני לא אגיד לו מה לעשות, טענה שנבעה מזלזול בארטילריה.
התוצאה- 10 הרוגים על המשלטים.
אצל רפול המצב היה שונה :
אלי אשת, הקש"א של פול שכנע אותו לעצור הגדוד הוריד מטח ורוב הפגזים פגעו במטרה. רפול התלהב ונתן הורה לגדוד להוריד מטח נוסף.
הכוח הירדני חיכה לתגבורת מכיוון ברכות שלמה (דרומית מזרחית לחוסן).
ע"מ למנוע מהכוח הנ"ל להתערב הוצב כוח חסימה של צנחנים מזרחית לחוסן ללא קישור ארטילרי.
כדי להקל את המשימה עלה בפייפר הע' קמ"ן של החטיבה (עוזי אילם) ואנחנו סיכמנו אתו שכאשר שתגבורת תהיה במרחק מסוים מהצומת שהסמוכה לחוסן יגיד לנו ואנחנו נפתח באש.
אנחנו בעזרת לוח טווחים נוכל לתת דיווחים לתותחים ולתקן אותם במידה וצריך. הדבר עבד יוצא מהכלל, כתוצאה מכך התגבורת נעצרה והתפזרה.
הפעולה הסתיימה בהצלחה.
פעולת קלקיליה :

הייתה כתוצאה מרצח שתי פועלים בתל מונד (9 באוקטובר) ועוד 5 דרוגים (4 באוקטובר).
היה מאוד חשוב לא לפגוע באזרחים כי המשטרה הייתה סמוכה למקום המגורים של העיר.
פעולת קלקיליה נבחרה דווקא משום שהיא הייתה קרובה ללגיון הירדני והיא הייתה קרובה למקום האירועים הנ"ל.
בפעולה זו היו כוחות דומים לכוחות במבצע סודן :
צנחנים 202 בפיקוד אריק שרון+ גמ"כ +יחידה מוצנחת בפיקוד אלכם פרג שהיו יחידה אינטגראלית מחטיבות החי"ר.
* גמ"כ 332 - 202 (צנחנים)
* גמ"כ 334 - גולני
* גמ"כ 331 - דרום (הפך ליחידת מילואים בהמשך)

גמ"כ 332 השתתף גם כן כשהוא בעיקר מכסה באש ארטילרית מטרות שטח שאחת מהן הייתה חירבת צופין- מאין מוצב ירדני ששלט על הדרך מקלקיליה מזרחה.
202 הייתה אחראית על החסימה בפיקודו של יהודה רשף שצורף אליה קת"ק שלמה גודילביץ .
היו שתי סוללות מגדוד 402 ופלגה (שתי תותחים) 403 - תותחי 155 מ"מ.
לגדוד זה היו שתי משימות :
א. לפעול כנגד משטרת קלקיליה בירי עוקף
ב. סוללה אחת הייתה אחראית לירי ישיר נגד מצדיות (פילבקסים) בפעם הראשונה.

משה דיין כתב בספרו: *
"הירדנים פתחו באש. בניין המשטרה הואר באור זרקורים והונחתה עליו אש מסוללת תותחים..."

למה לא השתמשו בטנקים :
לא רצו להכניס שריון כדי לא להעצים ו/או להסלים אותה אלא להשאיר אותה במתכונת מצומצמת וידועה ע"י שימוש בכוחות ארטילריה.
היו כוחות שריון בסביבה למקרה הצורך כי היה חשש שהפעולה תיגרר לאור יום ויופעל הסכם הגנה בין ירדן לאנגליה וחי"ר ירדני ואנגלי יכנס לתמונה.
אחרי חצות לקראת חילוץ החסימה הרבה כוחות צה"ל היו בדרכם למקום, שלא לדבר על שיירות התחמושת.

הירדנים גינו פעולות אלו מעל דפי העיתונות אבל לא פעלו בצורה מעשית ממשית לעצור אותן בשתי הצדדים.
רפול תקף את משטרת קלקיליה על המשלטים ליד ניגש גור. הפעם הם ביקשו להנחית ארטילריה מראש, כנראה ע"פ הלקחים שהופקו מהפעולה הקודמת.
יכול להיות שהדבר נבע גם מהעובדה שלאריק שרון היה גמ"כ כחלק אינטגראלי מהחטיבה למרות שהוא כמעט לא הורגש.
אש התותחים הייתה מאוד מדויקת גם לתותחנים שירו בכינון עקיף וגם בכינון ישיר. לא נפגעו מתקנים אזרחיים או אנשים.
החסימה הייתה במרחק 13.5 ק"מ ע"י פלוגה קטנה של יהודה רשף.
החל קרב עם כוח ירדני שהגיע למקום והחסימה שינתה מיקום עד שהירדנים הזעיקו תגבורת.
הגיע לשם גדוד ירדני שירד מכלי הרכב ועשה מסה רגלי לעבר אזור הקרב תוך כדי חילופי אש רציניים.
לחסימה היו אבדות כבדות.
נשארו שתי מ"מ כשירים : דוביק תמרי ושלמה גודילביץ.
תמרי ארגן את הכוח מחדש, שינה כיוון לעבר מוצב ירדני נטוש, העביר את כל הכוח כולל ההרוגים והפצועים והתארגן שם.
נשאלה השאלה כיצד אפשר לעזור לכוח.
לפעולה נכנסו תותחי 155 מ"מ שירו ע"פ ההוראות של גודלביץ בסיוע מוראלי וטכני.
הסיוע הטכני ניתן ע"י שלום עירון שהיה בפיפר מעל שדה הקרב וסייע לטווח ואני עודדתי אותו מלמטה.
כשהירדנים התערבו הוחלט להכניס פלוגת זחלמים שתפרוץ את הדרך ותיסע באורות מלאים לכיוון אזור ותפרוץ את החסימה.
אש המרגמות לא עזרה כאן כנגד הירדנים בצורה אפקטיבית. החילוץ התעכב כשזחלם אחד נתקע בצד הדרך ובפעולת החילוץ נהרגו 2 אנשים.
הכוחות בצד השני ספגו פגיעות קשות גם במשטרה וגם בכוח התגבורת.
זה היה למעשה סיום הפעילות.

הערה :
בזמן ביצוע פעולת קלקיליה הייתה מל' קדש בתכנון. לכאן נכנסים גם גורמים פוליטיים ומדיניים כיוון שאנחנו לא היינו השחקנים היחידים, אלא גם הצרפתים והאנגלים.

מבצע ירקון :
הייתה משימה בפיקודו של אשר לוי כהכנה למל' קדש.
המשימה הייתה לבדוק האם קיימת עבירות לכלי רכב לדרך שיורדת מעין נטפים דרומה דרך דהב עד שרם א-שייך.
החברה הונחתו בחלק הדרומי של הדרך לכיוון צפון ושם הם נאספו בפייפרים.

האינטרסים הבריטים והצרפתים כלפי תעלת סואץ חברו לאינטרסים הכללים של התעצמות צבא מצריים כתוצאה מעסקת נשק גדולה בינה לבין הגוש המרכזי (במיוחד צכו'). הדבר לקח זמן והכנה מראש.

הטעייה :
קדמה לקדש הייתה הטעיה של צה"ל.
כל הכנות צה"ל והיערכויות נתנו תחושה כאילו אנחנו יוצאים למלחמה כנגד ירדן (ירושלים, הר הצופים, שיך ג'רך וכ"ו).
פעולות התגמול הראו כי אין המבצעים השונים מוצלחים בהשגת המטרות כיוון שעל כל תגובה באה תגובת נגד וחוזר חלילה.
גדוד 402 קיבל הוראה להגיע לירושלים ולחבור לשתי סוללות שכבר נמצאו שם ולהתרכז במחנה שנלר.
הייתי מפקד סיוע של חט' 9 בכיבוש בי"ס לשוטרים של שיח ג'רך.
כל מפקדת חט' 9 הגיעה למקום, ערכנו מדידות, הכנות והיערכות כדי לכבוש את האזור, לכאורה.
במוצאי שבת לאחרי זה קיבלתי טלפון ממת"פ מרכז שהודיע לי להתייצב בב"ש במת"פ דרום, כשכל הגדוד אחרי.
קיבלתי משימה לסייע לחט' 9 בכיבוש שרם א-שייך.

ב- 29 לאוקטובר הצנחנים כבר צנחו במתלה ואנחנו המתנו לתחילת הפעילות. ב- 31 באוקטובר יצאנו לדרך לאחר שבוצעה הפקעת קווים ולאחר שהושגה עליונות של חי"א ובוצעו התקפות כי התותחים היו חשופים לכל דבר. הבעיה הייתה העבירות.
 
סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT