ספריית בית התותחן, עוצבת גולן תקציר מור"ק חת"ם דגשים לתדרוך,


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
שם כותר של המאמר : עוצבת גולן תקציר מור"ק חת"ם דגשים לתדרוך
מספר פריט: 635
שנת הוצאה: -,-
  סיווג הפריט: מאמר, מאמר   סוגה - ג'אנר: צבא ובטחון, צבא ובטחון
הערות: עוצבת גולן מורשת קרב  דגשים לתדרוך
דיון:
התפיקה- המפקד יכיר בחשיבות של חינוך ע"פ מיתוסים מחד ואת בעיתיות הכרוכה בכך מאידך.
הנחת היסוד ממונה מתבסס הדיון- בחברה הישראלית בכלל ובצבא בפרט נוהגים לחנך ע"פ מיתוסים שונים הן לאומיים והן צבאיים.
שאלה: מהו מיתוס? "אגדה קדומה, מסורת העטופה בדמיון ובמעשי פלא מוגברים קבצי מיתוסים מהווים ספרות וחברה".
קטע קריאה הגדרת מילון אבן שושן מיתוס.
שאלה: אילו מיתוסים חינוכיים קיימים? תשובות אפשריות-
1. מצדה- הסיפור מועבר בסימן של גבורה ודבקות במשימה כמו כן קיימת הוקעה ברורה של נפילה בשבי(לך המפקד נקודה למחשבה האם צה"ל בחינוכו על סיפור מצדה עלול לעורר הזדהות עם התאגדות ומוות ע"מ שלא לפול בשבי?)
2. יוסף טרומפלדור- "טוב למות בעד ארצנו" סיפור תל חי הונו סיפור מרתק של לוחמים אמיצים אשר לא נכנעו וישבו את הארץ וסייעו רבות לביטחון בדבקות למשימה. (נקודה למחשבה האם טוב למות? האם יש למות בגלל צורך או בגלל קידוש המוות למען המולדת?).
3. מרד גטו ורשה- חושך נאצל על מרד קוממות בזמן דיכוי ורצח עם היהודי. הסיפור מעורר רגשות הזדהות ורוח לחומה דבקה. (נקודה למחשבה האם חינוך מוגזם ע"פ מרד גטו ורשה בלבד לא עשוי לגרום להעמדה בצל של שאר הניצולים? האם אנו לא עושים כאן קבועה מגמתות של מי שלא נילחם הלך כדאון לטבח?" )
4. האם קרבות כגון קלע וזעורה, החווה הסונות וגם כח צבירה לא טומנים בחיבם אלמנטים של מיתוס?
• החשיבות לשאלה הזו יכולים לשמש גם כפרובוקציות בדיון העיקרי. (יש לענות על שאלה זו בערך כ 5 דק')
שאלה: האם יש לחנך ע"פ מיתוסים?
בעד חינוך ע"פ מיתוסים
1. לנו כמחנכים לא חשוב אם מיתוס הינו נכון או לא וגם לא מידת המוגזמות שבו היות ואנו משתמשים בו ככלי לחינוך לערך בולט ומגמתי כגון (דבקות במשימה, אחות לוחמים ואהבת הארץ).
2. מיתוסים הינם דרך נוחה להזדהות עם הגיבור והם טובים מאוד להעברת מסרים ולחינוך.
3. מיתוסים מהווה קונצנזוס בד"כ וקל להבין אותו ואת המסר שלו לכן זהו יתרון שלנו כמחנכים.
4. המודלים הערכיים וכן החברה נבנים ע"פ מיתוסים וזהו דבר ושיטה מקובלים.

נגד חינוך ע"פ מיתוסים.
1. מיתוסים עלולים להוות מודל נשאף חזק מאוד ולגבי דרות עלולים לחנוך על נקודת השקפה מגמתית ושגויה. (צה"ל בשנים האחרונות נמנע להעביר טקסטים על מצדה בגלל הסיבות שניתנו קודם לכן).
2. מיתוסים עלולים להיות מובנים לא נכון ואז במקום שיובלט הצד הערכי הרצוי לנו ותרן ויבנו חלקים אחרים בלתי רצויים. כדון התאבדות ולא כניעה- חיי אדם במקרים מסויימים. חוסר אמינות- כוח דביקה לחומה עד מוות שלא לצורך.
3. קל מאוד לעורר מיתוס ע"י הבאות עובדות ובשות ואז עלילה להסדר מערכת ערכות של מה שנבנתה במשך שנים.
לסיכום הדיון:

פרובוקציות:
בעד:
• אביגדור קהלני במלחמת יו"כ בקרב "עמק הבכא"- כאשר המצב היה קשה מאוד ובעזרת קריאות עידוד מהמפקד והובלת החיילים דרך מערכת הקשר- ניצחו חיילינו בקרב קשה מאוד, וכמעט חסר-סיכוי.
• מחקרים ושיחות עם חיילים הוכיחו שמה שמניע באמת את החייל להסתער במקרה הצורך זה המפקד והחברים לפני הכול- לכן, מפקד שמוביל את חייליו מהווה גורם הכרחי.
• מתוך ההגדרה של ערכי צה"ל: "דוגמא אישית" : " התנהגותו מהווה מודל לחיקוי, על כך היא חייבת להיות ללא רבב המפקד, מהווה עבור חייליו את נציג הסמכות הצבאות בלה. בתור שכזה התנהגותו חייבת להיות מופת ודוגמא ולעמוד לפחות בכל הדרישות הנדרשות מהחיילים עצמם. התייחסותי של המפקד לערכו הצבא, לפקודות ולנורמות תקבע את התייחסותם של החיילים לאלה.."
נגד:
• מותם מפקדים בדרגות בכירות בתקופת "ארץ- המירדפים" יצרה מצב של חוסר אמון וחוסר הבנה אצל אזרחי העם.
• תורת הלחימה של יעד מבוצר ושל לש"ב קובעת במפורש כי מקום המפקד הוא לא בראש הכוח: יע"מ- בהתאם לכמות האנשים הלוחמים, מפקד צריך להיות בסוף השליש הראשון. לש"ב- מקום המפקד הוא במקום בו התצפית היא הטובה ביותר. כל זאת ע"מ למנוע פגיעה "ולשמור" על המפקד כדי שיוכל להמשיך ולהוביל את הכוח.
סיכום:
הצג לחיילך את התפיסה הצה"לית הגובעת, כי מקום המפקד הוא אינו קבוע, וכי מפקד צריך לדעת לענות על צרכים המתעוררים בשטח. אם הכוח זקוק למפקד שילך בראשו ויוביל קדימה- שם מקום המפקד, אם החיילים זקוקים ל"זריקת-עידוד" והמפקד מעודד, דוחף, ומוביל דרך רשת הגשר..שם מקומו, ואם המקום הטוב ביותר הוא איזור החולש על אזור הקרב ממנו צופה המפקד ונותן פקודות ברורות, ענייניות ונכונות.. שם מקומו. העבר לחייליך את המסר כי תפקיד המפקד הוא לעשות את המוטל עליו- תוך שימוש בשיקול דעת והתחשבות בדרכי השטח.
• מומלץ לסיים את המור"ק בקריאת המכתב שכתב האזרח שמעון ויצפרכט לרמט"כל דאז ר"אל חיים בר-לב ותשובתו. (תוך המכתב נמצא בחוברת "ארץ-המרדפים" בהוצאת מקח"ר) או להשמיע את שיר "המרדף" אשר מילותיו מצורפות בתיק העזרים.

דיון ראשון:
שאל: האם כניעת חיילי המוצב הייתה מעשה לגיטימי?
קבל: בעד- 1. הכיח היה של ולא היה שום סיכוי לנצח בקרב.
2. אין טעם לפגוע בחיי אדם למען מטרה אבודה.
נגד- 1. היו דרכים לנסות כל אפשרות אחרת קודם- לדוגמא אלו שברחו וחלקם הצליחו להגיע לכוחותינו .
2. גם אם הלחימה לא הייתה מונעת את כיבוש המוצב החיילים יכלו לגרום לפגיעות באויב.
3. צה"ל צריך להציג חוקים ברורים שאסור להיכנע כאשר במלחמה חיילים שומעים על כניעה של מוצב הדבר פוגע מאיד במוטיבציה.
סיכום: הצבא מתנגד לכניעה ויש צורך לעשות הכול על מנת לנמנע מצעד זה תוך התחשבות בנתונים הקיימים ובשיקול הדעת המאפשר במקרים מאיד קיצונים אחרי כל האפשריות מיצו להיכנע ע"מ להציל חי אדם.

דיון:
הנחת יסוד בסיסית- נקודת המוצא: דבקות במשימה לאור המטרה, תוך מילוי הפקודות שנתנו מראש לביצועה.
שאלה: האם למפקד יש סמכות להוסיף על הפקודות הללו פקודות נוספות אשר עולות בקנה אחד עם הפקודות המקוריות, בשדה הקרב?

יש סמכות:
• יכול להיות שהדרג העליון לא שם לב לאותו שלב, ולכן אין להתעלם מזה, ועל המפקד לגלות יוזמה ואחריות, תוך צוות למקומות הנכונים.
• התאוריה טובה ויפה, אך בשטח לעיתים מתגלים דברים נוספים ויש לשלב במערך.
• ההחלטות הללו אינן סמכות את שתקבע מראש, אל רק מטפורות ומכינות את הדרך לביצוע המשימה.
אין סמכות:
• בצבא הורגלנו וחונכנו למשמעת שתשלול מצב בו אן "שואלים שאלות" ומטילים ספק וכך לוקחים את ההחלטות לידיים שלנו, אפילו אם הן תואמות את התכנון.
• אין לזוז מן התכנות המקורי משום שלכל נקודה בו משולבת עם דברים אחרים ושינוי שלה עלול לצור בעיות לגורמים אחרים או בעתיד.
• למפקד אין ראיה בללת כמו שיש לדרגים מעליו והם בדקו ולכן החליטו כך.
הנחה מקדמת- מסקנה מתשובות החיילים: למפקד יש סמכות לקבלת החלטות נוספות בשעת הקרב, העולות בקנה אחד עם הפקודות שנתנו מראש לבצוע המשימה, תוך צוות לגורמים הנכונים.
שאלה: האם למפקד יש סמכות לקבלת החלטות בשדה הקרב, אשר חורגות מין הפקודות שנתנו מראש לבצוע המשימה?
יש סמכות:
• שוב תיאוריה יפה, אך בשטח, בקרב הדינאמי דברים משתנים ולא תמיד מתאימים לתכנון המקורי ולכן יש צורך לתרוג ממנו לשם ביצוע המשימה.
• למפקד אחריות לחיי פקודיו ובמקרים בהם התכנון מסכן את יתר על המידה ע"פ ראותו-יש לשנות.
• צה"ל מתוך ליוזמה ואחריות- ז"א שהמפקד צריך לגלות יוזמה בשטח ולא ללכת באופן עיוא לחלוטין ללא מחשבה והפעלת שיקול דעת.
אין סמכות:
• משמעת- מילוי פקודות ללא סייג בשעת הקרב.
• אם כל אחד יכך סמכות לידיו ויפעל לפי ראות עיניו יתפורר המהלך הכללי והריאה הכללית וכך לא נוכל לנצח.
• לדרג שתכנן ופקד את הפקודות יש ראיה כללית שאולי חסרה למפקד ולגבי המשימה הספציפית שלו, דברים לא תמיד נראים הגיוניים, אך אין לפיכך מערך כולל.
תפוקה- סיכום הדברים והמסקנה שלנו: למפקד יש סמכות בשטח לקבלת החלטות ולהפעלת שיקול דעת בשדה הקרב, אך עליו לצוות על כך לגורמים הממונים. במקרה המקרה ולא נכון ליצור אתם קשר יפעל המפקד לפי ראות עיניו (ע"פ הצורך ובעיה שהתעוררו), יפעל את שקול דעתו, קבל החלטה ויפעל לפיה, גם במקרה בו החלטותיו חורגות מן הפקודות שנתנו מראש לבצוע המשימה. כל זאת תוך מחשבה על חיי אנשיו ואחריותו לבצוע המשימה לאור המטרה.
דיון:
הנחת יסוד בסיסית- נקודת המוצא: דבקות המשימה לאור המטרה, תוך מילוי הפקודות שנתנו מראש לבצועה.
שאלה: האם למפקד יש סמכות להוסיף על הפקודות לאור פקודות נוספות אשר עולות במקרה אחד עם הפקודות המקוריות, בשדה הקרב?
יש סמכות:
• יכול להיות שהדרג העליון לא שם לב לאותו שלב, ולכן אין להתעלם מכך, ועל המפקד לגלות יוזמה ואחריות, תוך צוות למקורות הנכונים.
• התיאוריה טובה ויפה, אך בשטח לעיתים מתגלים דברים נוספים יש לשלבם במערך.
• ההחלטות הללו אינן סמוכות את שתקבע מראש, אל רק משפרות ומאמתות את הדרך לביצוע המשימה.
אין סמכות:
• בצבא הורגלנו וחונכנו למשמעת שתשלול מצב שבו "שואלים שאלות" ומטילים ספק וכך לוקחים את ההחלטות לידיים שלנו, אפילו אם הן תואמות את התכנון
• אין לזוז מן התכנון המקורי משום שלכל נקודה בין משולבת עם דברים אחרים ושינוי שלה עלול לצור בעיות תואמות את התכנון.
• למפקד אין ראיה כללית כמו שיש לדרגים מעליו והם בדקו ולכן החליטו כך.
הנחה מקדמת- מסקנה מתשובות החיילים: למפקד יש סמכות לקבלת החלטות נוספות בשעת הקרב, העולות בקנה אחד עם הפקודות שנתנו מראש לבצוע המשימה, תוך צוות לגורמים הנכונים.
שאלה: האם למפקד יש סמכות לקבלת החלטות בשדה הקרב, אשר חורגות מן הפקודות שנתנו מראש לבצוע המשימה?
דיון בנושא עבריינות אידיאולוגית
תפוקה: החייל יבין את חשיבות הציות לחוק במדינת שלטון חוק דמוקרטית.
הנחת יסוד: שלטון החוק מחייב ציות לחוק. רשויות השלטון, התאגידים והאזרח מחויבים לציית לחוק יהיה תוכנו אשר יהיה. "גבול הציות לחוק הוא חוק עצמו ומי שעובר על גבול זה צפוי לבוא על עונשו". (פרופ' יצחק זמיר)
- במקרים מסוימים מתיר החוק לבצע "עברה" לדוגמא- נהג אמבולנס יכול לעבור באור אדום בשעת מילוי תפקידו. כל עברה אחרת על החוק מהווה כבירה פלילית והעבריין צפוי לעונש. עם זאת קיימים סוגים שונים של עברות פליליות בשל המאפיינים הייחודים שלהם ובינהם גם עבריינות אידיאולוגית

- מהי עבריינות אידיאולוגית? (המנחה ישאל את הקהל שאלה זו)
עבריינות אידיאולוגית עשית לא כדי להרוויח רווח אישי או חומרי אלא על מנת לקדם את טובת הכלל (חברה) כפי שאותו אדם תופס אותה.
זהו חלק מאמצעי מחאה נגד חוקים שנחקקו בצורה דמוקרטית עבריינות אלו עשיות למנוע ממילוי חוק זה או אחר או לעשות מעשה שיש בו משום עברה על החוק.
העבריין האידיאולוגי עובר על החוק מטעמים פוליטיים ולא רק מסיבות "מצפוניות". הוא גם מודע לעונש הצפוי לו מוכן לקבל עליו את הדין.
שאלה: (שאלת דיון. ראשונה,שאל ע"י המנחה)
האם עבריינות אידיאולוגית היא לגיטימית לדעתכם? (דוגמא- במקרה של אייבי נתן)
בעד:
1. עבריינות אידיאולוגית היא אינה עבריינות פלילית (שהיא למען טובת הנאה עצמית) אלא לטובת החברה ולכן אין לשלול אותה.
• פרובוקציה- האם כסוס תחנות אוטובוס וזריקת אבנים על מכונית ע"י דתיים היא לטובת הכלל? – מי מחליט מה כן ומה לא-ללא ציות לחוקים תהיה אנרכיה.
2. זו הדרך של המיעוט להשפיע על הרוב. הסיכוי של המיעוט היא קלוש להשפעה ולכן עליו להיות תוקפן יותר ובעל תעוזה כדי למחות ו"להזיז דברים"
3. לא נגרם נזק לביטחון המדינה ותושביה לכן זה לגיטימי. במקרה של אייבי נתן לא רק שלא נפגע כלום אף קודמו הסיכויים לשלום.
• (לשימוש המנחה) פרובוקציה-אין דרך לוודא אם נגרם נזק או לא במקרה של אייבי נתן ואם בכלל קודמו הסיכויים לשלום. – מרד חיילים ראה פירוט בהמשך.
- שרבנו גיוס שלא מתגייסים מסיבות אידיאולוגיות לא פוגעים בביטחון המדינה- פוגעים במוראל החיילים והעם ויכולים לגרום להתדרדרות ברמת הביטחון.
- כנ"ל לגבי הדתיים שזורקים אבנים על רכבים חילוניים- האם זה לגיטימי שחיי אדם יהי בסכנה?
4. העבריין לא מתחמק מעונש,להיפך, הוא מצהיר על נכונות לקבלת העונש.
• (לשימוש המנחה) פרובוקציות- מה זה אומר, אולי זו סיבה להקל עליו גם את העונש?
- העבריין מציג את העונש כמגוחך וחסר משמעות מפני שהוא מצהיר כי יעשה את אותה עברה שוב והרי הוא לא מאמין בעונש (ראה מקרה אייבי נתן) עונש לא מרתיע, להיפך, מעודד לא לציית לחוקיים. נגד:
1. כל עבירה תהיה אשר לא תהיה היא ארט לא דמוקרטית.
• (לשימוש המנחה) פרובוקציה- נכון על עברה אינה דמוקרטית אבל לפעמים כדי לשנות ולהשפיע צריך להשתמש בכלים לא חוקיות כי זו הדרך היחידה של המיעוט להשפיע.
2. עבריינות- זו מביעה זלזול בחוק שנחקק "ע"י העם"= רצון העם.
3. עבריינות אידיאולוגית שוללת מן הרוב לחוקק חוקים שיהיו תקפים כלפי הכלל (הבסיס לאמונה החברתית)- ערעור הבסיס לאותנה החברתית.
4. לא תמיד מסכימים לחוקים אך מהותה של הדמוקרטיה היא בכך שקיימות דרכים חוקיות לשינוי החוק.
5. בצבא המשמעית שעומדת מאחורי אי ציות לחוקים שבשעת קרב למשל יכול להיות שהחיילים לא יבצעו פקודות הסתערות כי לא נראה להם.
• (לשימוש המנחה) פרובוקציות- בקרב לא ייתכן מצב כזה כי חיילים מאמנים ומחונכים על ערכי צה"ל כן שלא יתכן מצב כזה.
פירוט: פרובוקציה- מרד החיילים-
חיילים פלוגה בשטחים שלא היו מרוצים מהמג"ד שלהם החליטו לנקום בו וטמנו ביצים בתוך השק"ש שלו. כאשר הגלה הדבר דרש המג"ד שמבצעי הפעולה יוסגרו,ולא,ירתק את כולם למשך מספר שבועות. החיילים החליטו לא להסגיר את חבריהם והמג"ד הודיע שהוא מעניש אותם ברתוק בתגובה הודיעו כל חיילי הפלוגה שהם נוסעים הביתה. כאשר הבין המפקד שיש לו בעיה עם מרד, נכנע וותר על העונש.
דוגמא אחרת- ב-86 יחידה מורחבת של חה"א נטשה משימה בקו הגבול בגלל טיב המזון בארוחת בוקר.הפעולות הללו מעבירות מסר ברור- ההקרבה משתלמת ע"י מעשים עזים וללא פשרות אפשר להכניע את המערכת הצבאית.
- בשאלה שנשאלה היא למה זה יכול להוביל?
החיילים יכולים להפר חוק כאשר המטרה נראית חיובית לכאורה- למשאל לעשות מרד כי מטרטרים אותם/יחס משפיל/תנאים גרועים וכ'ו.
וזה יהי בעיננו לגיטימי. אבל המשמעות שעומדת מאחורי זה שבשעת קרב יכול להיות שחיילים ולא יבצעו פקודה, למשל הסתערות, כי לא נראה להם.
(הדוגמא זו נותנת לחמוש בסעיף ד' (בעד) ובסעיף 5 (נגד) –לשיקולך.)
הנחה מקדמת (סיכון הדיון)
אי ציות לחוקים יביא לאנדרלמוסיה ואנרכיה מוחלטת. קיים גבול לא לציית לחוקים. גבול זה נקבע ע"י כללי הדמוקרטיה. שלטון החוק הדמוקרטי שבוסס על הסכמה, החלטת רוב.
על מיעוט לציית להחלטות הרוב ללא סייג, כל עוד הרוב שומר גם הוא על כללי הדמוקרטיה.
בעבריין האידיאולוגי עושה הבחנה בין מה רצוי ומה לא רצוי מבחינה חברתית. הוא עושה בזאת אקט לא דמוקרטי ומרכזי למעשה אי אמין בשיטת קבלת החלטות הדמוקרטיות.
דיון:
פתיחה: " בתוקף שירות בטחון מתגייסים בני הנוער במדינת ישראל לשירות הצבאי. בשנים האחרונות גדלים מחזורי המתגייסים בשיעורים משמעותיים. ולכן הוחלט כי חיילים שאינם מועילים מבחינה כלילית, ישוחררו השנה, ומאות אחרים לא יתגייסו כלל בשנים הבאות.
הסיבה: צה"ל החליט "להפטר" מחיילים בעיתים ומכאלה שאינם תורמים לצבא על מנת "לחסוך כסף"!! מהי מטרת הצבא?
הנחת יסוד: לנצח במלחמה.
בקטע קריאה: "הרבה מאוד כסף מושקע בהכשרתו של כל חייל, לכן כמו להנהלה של מפעל היי טק מודרני חייבת להיות גם לצבא הזכות לסכם לקלוט, ולא להכשיר על חשבונו כוח אדם שברור מתרחש שלא יעמוד בדרישות". "גיוס הוא בזבוז זמן. צה"ל כשתקציבו מצטמצמים ויעדיו מתרחבים לא יכול להרשות לעצמו אלא לשאוף להיות צבא מצוין". במצב כזה מתבקשת השאלה..
• האם על צה"ל לגייס את כל הצעירים שהגיעו לגיל גיוס ובכלל זב כאלה בעלי קשיי הסתגלות ותפקוד?
בעד-גיוס כלל:
1. צה"ל הוא "צבא העם"- חלק מהחברה ומחובתו לסייע לה. סיוע בפתרון בעיית הפער החברתי הינו אחד התחומים בהם החברה נזקקת לסיוע.
2. הצבא הוא גוף ממלכתי הכפוף לממשלה ולכן יכול לקחת עליו משימות חיוניות בלתי צבאיות שגופים אחרים אינם יכולים לטפל בהן.
3. השירות בצה"ל במדינת ישראל מהווה תנאי קבלה לעבודה במוסדות ממלכתיים ובגופים אזרחיים אחרים. או גיוס נער לצבא הינו אפליה מכוונת בעלת השפעה מכרעת על הסיכויים להשתלב במערכת האזרחית ולהתפתח בה.
4. העלאת כסף הגיוס לצבא תשאיר מוחץ לצבא קבוצה גדולה של בני נוער בעלי דימוי עצמי נמוך והעובדה כי נצחו ע"י הצבא רק חזקת אצלם את תחושת הנחישות.
5. אי גיוס לצה"ל של חלק מהנוער יוצר "סלקציה" בין אזרחי המדינה מול קבוצת עלית של ראויים לשרת יעמדו ה"בלתי ראויים".
6. אחדות ושיתופית במשימות הביטחון הינם בסיסים של חוסן לאומי, החוסן הלאומי הינו מרכיב מרכזי של עוצמת המדינה וביטחונה. קשה לפתח אחדות ועוצמה כאשר חלק מהחברה מנוכר למטרותיה.
7. אי גיוס פוטר את הצבא מאחדות אך יוצר צורך במתן תשובות אחרות. התשובות האלו בכל מקרה דורשות השקעת משאבים. על כך אי גיוס רק מעביר אחריות מגוף ממלאכתי אחד לגוף אחר.
נגד- גיוס כללי:
1. מטרת הצבא- לניצחון במלחמה והגנה על המדינה- צה"ל צריך לדאוג לבצע את משמותו במחיר הנמוך ביותר ולא לטפל בשום בעיה אחרת.
2. צה"ל חייב לשאוף להיות צבא מעולה ומכיוון שתקציביו מצומצמים ויעדיו מתרחבים- חייב לבחור בסדר עדיפויות.
3. ישנה מערכת הממנה על החינוך וישנה מערכת הממונה על הביטחון ועל כל אחת מהן למלא את תפקידה הייעודי ולהשקיע את משאביה בדרך היעילה ביותר- רק ע"פ היעדים המוגדרים האלה.
4. הרבה מאוד כסף מושקע בהכשרתו של כל חייל. לכן לצבא זכות לסרב לקלוט כוח אדם שברור כי לא יעמוד בדרישות.
5. חיילים שעלות אחזקתם לצה"ל גדולה בהרבה מהתועלת שצה"ל יכול להפך מהם חיילים שנפקדו,חיילים עם בעיית משמעת חיילים שאינם מתפקדים- אין כל סיבה שצה"ל יחזיק אותם.
6. לצה"ל אין זמן וכוח אדם להתמודד עם חיילים בעיתים והוא יכול להרשות לעצמו לשחרר חיילים אלו.
7. את משימתו וצריך הצבא כמו כל ארגון אחר לבצע ביעילות- כלומר באמצעים הסיכונים ותחת אילוצים תקציבים קשים.
סיכום: אמנם צה"ל מצוי בבעיית תקציבית הדורשת ומאלצות אותו לצמצם אך ההשתתפות של צהל במשימות לאומיות מרכזיות כמו גיוס הנחשלים והבעייתיים וחינוכם הינה נכס לחברה הישראלית וצה"ל כאחד.
שאלה נוספת הנשאלת בנושא האוכלוסיות המיוחדות היא:
שאלה: האם יש לגייס אוכלוסיות אלו בגיוס רגיל או בגיוס לתוכנית חינוכית מיוחדת(מקא"ם)?
בעד-גיוס רגיל:
1. חיילים אלו הינם אזרחי ישראל כלל אזרח ועליהם לקבל יחס שווה- ללא אפליה.
2. גיוס רגיל יהיה מתן הזדמנות ליציאה ממעגל הנחשלות.
נגד-גיוס רגיל:
1. הצבה שסיכויי הכישלון בה גבוהים.
2. מניעת תשומות חיוניות ייחודיות לנוער מיוחד.
3. העדר אפשרויות שיבוץ מגוונות בשל מוגבלויות.
הנחה סופתי (תפוקה): האוכלוסיות המיוחדות דורשות תוכנית חיונית ייחודית שתאפשר טיפוח החיילים תוך מיצוי כישרונם ויכולתם. בה יוכלו להשלים את השכלת היסוד החסרה להם ואף ירכשו מקצוע שניתן לעבוד בו גם המערכת האזרחית ע"י תוכנית כזו- פרויקט ייחודי כמקא"מ תינתן ההזדמנות להוצאת החיילים ממעגל הנכשלות לקדם אותם ומצד שני לנצלם לטובת המערכת הצבאית וצרכיה.
סיכום: על המפקדים ביחידות הצבאיות להיות מודעים לחשיבות טיפוח האוכלוסייה הבעייתיות לקשיים שבהם נתקלות אוכלוסיות אלו בשירותם בצבא ולחשיבות העליונה של החינוך של המפקדים והשפעתם על החיילים להפיכתם לחיילים טובים, מסתגלים ותורמים למערכת ובעתיד בתקווה לאזרחים טובים יותר.
כמו שבו גוריון אמר- "הצבא שלנו יש לו שליחות לא רק בימי מלחמה-אלא גם ואולי בייחוד בימי שלום. היא צריכה לעצב את דמות הנוער וע"י כך את דמות הצבא"
ועיצוב זה הוא באחריות המפקדים.
דיון ערכי-חיים מול חיים:
פתיחה: קטע קריאה.
"החיילים הפעילו עלי לחץ לגיטימי, אבל אחרי שכמה נכונות חילוץ נכשלו, החלטתי שנתארגן כפי שצריך ונבצע התקפה מאורגנת על המתחם הכירי שמולנו. מפקד העוצבה
השאלה: איזו דילמה עולה מהקטע? (חיים מול חיים- הקרבת חיים למען חילוץ פצועים)
שאלה מקדמת: חילוץ פצועים (אחוות לוחמים) מוגדר כאחד מערכי צה"ל. מדוע צה"ל הגדירו כערך? (מודל התנהגותי נשלף)
האם חילוץ פצועים בכל מחיר ומצב?
בעד:
- אילו הם חבריך ואתה תרצה לדעת שגם אותך יחלצו ויקריבו למען חילוצך.
- ת"דע כיל טוב עבריה
- פינוי פצועים בכול מחיר.
נגד:
- הפעלת שיקול דעת סבור ואין להקריב חיילים ללא הגבלה.
הנחה מקדמת:
חילוץ פצועים הנו אחד מערכי צה"ל- נשאף לביצוע ע"פ שיקול דעת מתאים.
שאלה: האם אתם חושבים של למפקד יש את היכולת להכריע מהו גבול שבין חיים לחיים?
בעד: זוהי חובת המפקד ולא רק זכותו למנוע פעולות חילוץ והרג ודאי של עוד לוחמים ,אם הגיעה למסקנה כי פעולות מסכנות חיילים נוספים החלט ע"פ שיקול דעת מתאים.
נגד: למפקד זכות מוסרית לקבוע מה גבול ולמנוע חילוץ פצועים חילוץ פצועים הינו ערך על, ממילא הפרתו אינה מוסרית. סיכום המפקד לבקשת החיילים מהווה איפה הפרה של הערך והוא פגם מבחינה מוסרית.
סיכום: אין "תשובת ביהס" לדילמה אותה העלנו הטיעון כי יש לחלץ בכול מחיר, חיים לכנת סת הדעת לשאלת "מחיר הדמים" הכרוב בהחלטה. לעומת זאת הטעון כי יש להפסיק נכונות חילוף, עלול שלא מדעת לפגוע. כמו כן עלול לכרב בלב החייל החשש שמה בעתיד לא יחולץ בכול מחיר בעת מצוקתו. לדימות אין פתרון כשאלה העיקרית היא שאלת הגבול: עד היכן לסכן חיילים נוספים ובאיזה שלב יש להפסיק? לשאלה זו יש תשובה עקרונית אחת בעת פינוי נפגעים ש לנכות ולחלץ את חייל בכול דרך אפשרית ולשם כך להקדיש את מירב המאמצים, כשהקביעה מהי "הדרך אפשרות" "מירב המאמצים" תלוי במפקד ושיקול דעתו.

הוספה: (קטע קריאה)
" למקום הגיעו סגנו של קלי, כרמל. הוא נטל את הפיקוד על הפלוגה כרמל רצה להגיע אל הבית והטנק. מפקד העוצבה מסרב ומונע מימנו לבצע נסויי חילוץ נוסף.
דיון:
הדיון שלפניך תעסוק בנושא- הפעלת שיקול דעת מפקד בדגש מקרה הפשיטה שלפנינו אשר בה המפקד נתקל בדילמה. האם לפעול ע"פ הפקודה או להמשיך במשימה.
נתחיל בדיון כאשר השאלה תוקדם בסקירה קצרה של האירועים חשובים לנושא הדיון:
ע"פ התכנון הכוח צריך היה לחזור לחוף משום שלא עמד בלוח הזמנים אך המפקד "דיב" החליט להמשיך הלאה זאת בהתאם לכך שלא היה לו קשר תקין עם המטה דב הפעיל שיקול דעת והפעל ע"פיו נשאלה שאלה: שאלה את החיילים) המפקדים). האם בצבא יש לגיטימציה לשיקול דעת המפקד? קבל מהחיילים:
לחיוב:
• זהו מרכיב חשוב מאחריות המפקד.
• המפקד מחליט מה לעשות ומתי.
• לא תמיד תהיה פקודה או הוראה מוגדרת ולכן המפקד צריך לפעול עפ"י שיקולו בשטח
שלילה:
• אם כל אחד יעשה כראות עיניו לא נוכל להבטיח את השגת המשימה.
• לא תהיה שליטה של הרמה הממונה על הנעשה בשדה הקרב.
סיכום: אנו רואים שהדבר מעודד את המפקד לפעול ע"פ שיקול דעת ובכך לקחת אחריות על הנעשה תחת פיקודו.
קטע קריאה: (אחד מהחיילים מקריאה).
"בשלב הזה היה ברור לי שאני מתנגש עם הוראה שחייבה אותנו לפרוץ אל היעד, לכל המאוחר בשעה 1:30 לפנות בוקר. עם זאת היה לי גם ברור. שמכון בשלב הזה אנחנו לא חוזרים מבלי לבצע. השעה 1:38 התחילה ההסתערות.." (מדברי דיב)
שאל את החיילים: מהם השיקולים אשר יכלו להשפיע על החלטת המפקד לפתוח במבצע למרות החריגה בזמנים.
קבל: דיב הציב את המשימה מעל הכול, ולקח בחשבון את גורם האחריות כלפי חייליו והכוחות האחרים המצויים בדרכם ליעד
שאל: האם יש גבול לסמכויות המפקד?



חיוב:
• המפקד צריך פעול ע"פ פקודה
• אם כל אחד יתחיל לעשות ברצונו לא תתבצע המשימה ונשיג את היעד-מוטת השליטה.
שלילה:
• המפקד רואה את הדברים בשטח ולכן צריך להחליט.
• הקרב הוא ממלכה אי הודאות ולכן יש לסמוך על הפעלת שיקול הדעת המפקד ואחריות על הנעשה.
שאלה: מה קורה אם בשטח הפקודה מתנגשת בהמשך ביצוע המשימה?- מה אתה עושה אתה נתקל במצב כזה?
קבל: פועל ע"פ הפקודה-
• הפקודה עומדת מעל הכול
• מוטיב השליטה בצבא מחייבת פקודות למען הסדר והיעילות.
פועל להשגת המטרה-
• מוטת השליטה בצבא נותנת לגיטימציה לפעל ע"פ נתוני השטח.
• היעד הוא מעל הכול ושלא תמיד ניתן לצפות מה יהיה בקרב עצמו ולכן אסור לחייב לבצע דבר שלשהו (רימה הממונה).
סיכום: המפקד חייב לפעול ע"פ פקודה, במקרה שלנו לא היה לדיב קשר עם הרמה הממונה ולכך היה צריך להפעיל שיקול דעת ולהסתכן בתוצאות קשות, הצבא מגדיר מצב שבו המפקד צריך לדווח על כל דבר שקורה בקרוב, ואם נתוני השטח משתנים, עליו לדווח על כך ולשאול מה לעשות הלאה. המטה יכול לאשר לפעול לא ע"פ התכנון המקורי (הפקודה) ויכול להורות למפקד להפסיק את הפעולה. כאשר אין קשר עם הרמה הממונה, יש למפקד סמכות לפעול כנגד הפקודה אך קשר עם הרמה הממונה, יש למפקד סמכות לפעל נגד הפקודה אך לקחת בחשבון גורמים רבים. המפקד צריך לבצע הערכת מצב ולקבוע את החלטתו ע"פ מחויבותו לחיי אנשיו ומחויבותו לביצוע המשימה וכמובן לקחת בחשבון את נתוני הקרב אשר משתנים לעיתים קרובות "הקרב- ממלכת אי הודאות"
ולכן הצבא מעודד את מפקדיו ליטול אחריות למעשיהם ולמעשה פקודיהם תוך הפעלת שיקול דעת בהתחשב בכל הנתונים ובכל אפשריות הפעולה, כשאר הדבר העומד מעל הכל הוא דיווח לרמה הממונה.
דיון:
הנחיות- "טיפים" למעביר הדיון:
- כמנחה הדיון עליך להוביל את הקבוצה לעבר המטרה (התפוקה)
- יש למנוע "גלישות" וחריגות ולהישאר צמודים לתוכן.
- מומלץ להזים במהלך הדיון אינפורמציה רלוונטית- עובדות וכו'.
- מומלץ להשתמש בפרובוקציות על מנת ליצור עניין אצל המשתתפים, לכוונם לעבר המטרה או להעמידם בדילמות נוספות.
- כמנחה הדיון עליך לשים לב לכל חברי הקבוצה ולעודד את ההשתתפות בקהל- פנה גם אלה שלא משתתפים ושלא לדעתם בנושא.
- כמנחה הדיון עליך לנהל את מהלך השיעור- לא להוות דמות דומיננטית ומרכזית במהלך הדיון, אין להביע את עמדתך במהלך הדיון, וכן יש להימנע מהיוצרות "פינג-פונג" בין המנחה לאחד המשתתפים.
הנחת יסוד: מפקד חייב לקחת חלק בקרב.
שאלת הדיון: "האם המפקד צריך ללכת ראשון בקרב?"
בעד:
• דוגמא אישית
• החיילים צריכים דמות מקצועית שתוביל אותם.
• החיילים סומכים על המפקד, עצם הימצאותו לפניהם משרה עליהם אווירת ביטחון.
• החיילים בשטח מבצעים פקודות פעולות "בשביל המפקד" "להראות" למפקד, "לכבוש את כבודו"
נגד:
• מפקד שנפגע יכול להוריד את מורל החיילים.
• מפקד שנמצא במקום "אסטרטגי" ובטוח יכול לנהל את הקרב בצורה שקולה ונבונה בעל ראיה כוללת.
• "בזבוז" כביכול של מי שהוכשר זמן רב לדרג פיקודי ויכול לעזור ללוחמים.
• מפקד פצוע הרוג משאיר כוח ללא הנהגה אשר רמת תפקודו נפגעת.
תפוקה: החייל יבין את תשובות מיקום המפקד בהתאם לצרכים המוכתבים בשטח..




ספרים/גליונות:
שם מספר
אגד 282 עוצבת גולן 634 חיפוש

סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT