ספריית בית התותחן, יומן יציאה לסיני עם המטלרי"ם (130 מ"מ), שפירא.משה


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
שם כותר של המאמר : יומן יציאה לסיני עם המטלרי"ם (130 מ"מ)
מספר פריט: 100038
שנת הוצאה: -,-
  סיווג הפריט: מאמר, מאמר   סוגה - ג'אנר: צבא ובטחון, צבא ובטחון
הערות: יומן יציאה לסיני עם המטלרי"ם(130 מ"מ)
כתב: משה שפירא.

הימים ימי ההתשה בגבול תעלת סואץ. מדי יום ישנם חילופי אש בין ישראל והמצרים...
יום שישי 7.3.1969 שעה 14:00 בצהריים יציאה מבסיס במרכז לעבר סיני. הגעה ל"מחנה נתן" והתארגנות לשינה.
המטל"ר של בובלי(הנהג) הגיע איכשהו ללא ידית הילוכים ונכנס לסנדנ"א בב"ש. בשעה 22:30 הגיע מטל"ר נוסף להחלפה והמטל"ר ללא הידית הועלה אחר כבוד על גורר לצורך הכשרתו. יום שבת 8.31969 בשעה 6:30 בבוקר , יציאה לצומת הג'ידי ממחנה נתן דרך שיבטה. עצרנו בשבטה לארוחת בוקר וקפה ולאחר מכן המשכנו דרך ניצנה לצומת הג'ידי, שם חיכינו ואכלנו צהריים בינתיים.
תדלקנו הרכב(קומנדקר שלי שנקרא בקשר 03) והלכנו להצטייד במנות קרב בביר גפגפה.
בשעה 18:00 יצאנו מביר גפגפה למיתלה ללא תקלות וללא עצירה, עד למחנה של 404 באיזור, שם חיכנו בחניה קצרה עקב תקרית אש שהתנהלה באותה עת. נראו להבות אש מבתי הזיקוק – מרחק של כ-20 ק"מ. התקדמנו עוד מס' קילומטרים ולפני בסיס טילים(על ציר המיתלה) קיבלנו פקודה לטעון הכלים ולפרוש ליד הכפר "אשת" שנמצא מצפן לפורט תאופיק. המטלרי"ם טענו בטן ומשגרים וחוליות המודדים בפיקודו של יגאל קלס ז"ל ואנוכי יצאנו לסיור עמדות בכפר. הגענו לבונקר בכפר שם היינו אמורים לקבל 2 טנקי פטון ללווי.(התפתח איזה שהוא וויכוח שאינו קשור אלינו ומ"פ שריון בשם שאול הודח מתפקידו) ואכן יצאנו לשטח לבנות עמדות ירי תוך אכילת אבק מכסימלית, שהטנקים הקימו.
בנית העמדה והעלייה על יתדות כיוון שהוכנו יום קודם לכן ע"י מודד מהגדוד שלנו(גדוד איכון) עמנואל אברהם.
סרג"ש(סרן גרשון שלום) יוצא להביא את הכלים המגיעים בשעה 2:30 בלילה לעמדה. פינק ובורצקי מסיימים העבודה ע"י ההסוואה, אוסם התברבר כי לא היה לו צידוד(אז לעבר המטרה) לאחר שעשה צידוד עם הרכב תקע מוטות ורשם קו אפס,הלך פיטוסי(חייל בצוות של אוסם) והוציא את המוטות כשהלז(אוסם) מקבל התמוטטות עצבים. מזמין מחדש את פירסט המ.ט(משנה טכני) ורושם שוב קו אפס, ומסתווה.
בינתיים, לצוות שלנו 03, המודדים, נשאר זמן לישון משעה 5:00 בבוקר עד 5:30 וזאת כדי לצאת לבנות עמדות חליפין. בשעה 5:45 יוצא סיור 03(המודדים) לסיור עמדות חליפין לאורך השביל שעל סוללת אפר הצמודה לתעלת סואץ ואכן שפירא ויגאל מצליחים לזהות את יתדות הכוון שלפיהם אנחנו צריכים לבנות את עמדות החליפין. כאשר שאר החברים בקומנדקר ממשיכים לחרופ, אנו עולים על הסוללה ומשקיפים על מוצבי האויב שטרם התעוררו. חוזרים לסוללה בעמדה הראשונה בשעה 7:20 (9.3.69) ומסווים את הרכב שבקרקע נשמע היטב טנק המורג היוצא לנקות ממטענים את השביל- ששעתיים לפני כן נסענו עליו בשני הכיוונים.
תחת רשת ההסוואה, שפירא שומר על היגיינה אישית וארוחת הבוקר נאכלת בצורה קרה לאחר ניסיונות נפל להדליק אש(החבר'ה מתים לקפה חם). לאחר ארוחת הבוקר תופסים נמנום קל על החול כשכל רגע אנו בכוננות.
בשעה 14:50 נשמעה ירייה מהצד המצרי הנענית מיד בירי פגז טנק מצידנו. מיד פתחו הארטילריות של שני הצדדים באש כאשר גדוד 404 יורים, קיבלנו פקודה להסיר רשתות הסוואה- הפעולה נעשית כמובן בזריזות רבה תוך זריקת הרשתות בשטח, קבלת קו וטווח מהמפיק – שם סרג"ש יושב אותה העת. ואנו המודדים עם המטלרי"ם.
הצוות של בורצקי מטווח ולאחר מכן מתקבלת פקודת אש מטח של כל הכלים. מטחו של בורצקי היוצא ראשון לדרך ומלווה בעמוד אש ועננת עשן ואבק ומיד אחריו פוצח בשירה ארטילרית מטלרו של אדם פינק בליווי דומה.
כעבור 2 דקות התרומם עמוד עשן שחור ולהבות אש ענקיות מעל בתי הזיקוק(הריפיינרים-אותם דודי ענן המכלים נפט) ואז ידענו שהשגנו את מטרתנו. התותחים לא זוכים כרגיל לראות את הפגיעות שלהם במטרה ואילו פה "זכינו".
מטלרו של משה אוסם לא ירה כלל עקב תקלה במערכת החשמלית. יש לציין שהירי תפס את צביקה, מפקד הסוללה עם המכנסיים למטה עקב צאתו לעשות צרכיו.
מיד לאחר המטח הראשון שירינו, המצרים החלו מרביצים בסביבתנו אש ארטילרית של מרגמות כבדות, המפיק חנה ליד יתד כוון ע-409 ונסה משם כל עוד רוחה בה לעמדת החליפין כאשר הקשר שלנו עם המפיק 03 החל להיות מקוטע עקב פגיעת רסיס באנטנה של מכשיר הקשר שלנו.
בכל מקרה קיבלנו פקודת דילוג לעמדת החליפין בהשאירנו בשטח את רשתות ההסוואה. נענו על סוללות העפר בשביל לכוון צפון, יתד כיוון ע-424. כבר שעלינו על סוללת העפר החלו המצרים לירות עלינו בכל הכלים- נק"ל,מרגמות וכדומה. ראינו את כדורי המקלעים שלהם הנותבים עוברים מעל ראשינו.
בעמדה החדשה, טענו שוב במהירות המכסימלית (כ-3 דקות – 32 רקטות), קיבלנו נתוני ירי חדשים אולם אז התברר לכלים כי אלו אינם מקבלים על אזימוט למטרה.
הודענו למפיק שיש טעות ונא לבדוק נתונים אך הלז עמד על שלו. בסופו של דבר לאחר מספר קריאות השתכנע והודה בטעותו ונתן נתונים חדשים כנדרש.
בורצקי, שעלה לכלי להתקין את הנתונים החדשים נתקל בירי צרור מקלע כבד שנורה לעברו- קפץ במהירות מהמטל"ר(חשופים בלי צריח) בטענה שהוא מצולף. קוניוק הנהג הזיז את המטל"ר מספר מטרים אחורנית כדי שהמצרים לא יראו את קצותיו העליונים שבלטו מעל הסוללה.
אדם פינק רצה להנציח את מכת האש במצלמתו אך חזר מהסוללה כלעומת שבא, חיוור לאחר שחש בשריקת צרור ליד אוזנו.
קוניוק ניגש לצוותו של אוסם לבדוק מדוע לא ירה (לאחר התקלה החשמלית) וגילה את הנתק שהיה במטל"ר של אוסם והתקלה תוקנה. בירי מעמדה זו ירה אוסם את כל הטילים 32 יחידות, בורוצקי את חלקם ומטל"רו של אדם נדם, כנראה עקב תקלה חשמלית.
האש החלה להתחזק ניתן האישור לדילוג נוסף לעמדת חליפין שנייה(יתד כוון ע-425). כאן שוב טענו הכלים מהבטן את המשגרים ובמהירות שיא מאחר ועמד להיכנס להפסקת אש לתוקפה בשעה 16:42. בורצקי טען את הטילים בעזרת רגליו מכיוון שכח בידיו כבר לא היה לו. בעיטותיו בטילים כמעט העיפו אותם מחוץ למשגר(בהגזמה). לאחר הטעינה נותרו 3 דקות להפסקת האש ורצינו בכל מאודינו לרוקן את המשגרים לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה ואכן הגיעה פקודת האש ו2 מטלרים ירו – של אוסם את כל 32 הרקטות ושל בורצקי כמחצית ואולם מטלרו של אדם פינק ושב נדם.
מאותו שביל שבו אנו ירינו ארטילריה ירו גם הטנקים והטנקיסטים התפעלו מקרבותינו(שטותינו) על שאנו חשופים לחלוטין לאש המצרית כאשר הם מוגנים בתוך הטנקים(יש לציין, כי גם האנטנות של הטנקים וגם קצוות המטלרים שלנו נראו לפעמים מהצד המצרי עקב פתחי ירי שהיו על הסוללה עבור הטנקים).
האש הארטילרית המצרית החלה להתחזק סביבנו ושמתי לב שהם "תופרים" אותנו כלומר יורים גם מדרום וגם מצפון לו ומצופפים את הירי לעברנו. כנראה זיהו את התנועה שלנו מדרום לצפון ואכן פגעו במטלרו של בורצקי כשכדור או רסיס עבר דרך השמשה האחורית ושכב על רצפת המטל"ר. הנהגים שמו הנד-גז והמשיכו בנסיעה איטית צפונה כשהם כפופים. כנ"ל התבצע אצלינו בקומנדקר 03 ( כשההגנה מפני רסיסים הייתה של ברזנט!!)וכך נהג יגאל את הקומנדקר ולידו שפירא(אנוכי) עד שהגענו לעבר ריכוז של 2-3 טנקים שחסם לנו את ההתקדמות צפונה על השביל.
ירו עלינו מטח מרוכז לפנים ולאחור והפגזים החלו ליפול בסביבתנו בקצב. ניתנה הוראה לעזוב את הכלים ולהיצמד למדרון הסוללה שמעבר לשביל.
יגאל שפירא ואזולאי עדין נשארו על הקומנדקר בתקווה שהטנקים יזוזו ויתנו לנו מעבר ושהקשר עם 100(מפיק) יתחדש, אך לפתע נחת פגז מימינו של שפירא ורסיס "צעיר ורענן" חלף בין יגאל אליי ופגע בגלגל הרזרבי. ראינו שזה לא עסק וקפצנו ג"כ מקומדקר לרבוץ לצד הסוללה(העפר). התחלנו לפזר את האנשים לאורך הסוללה והאש הולכת ומתחזקת וכך נפל פגז היכן ששכבו מספר חיילים וחרץ גורלו של אלי ארמה ז"ל ואת מפציעתם של עוד 3 חברים : ויקטור, אלפסי ואזולאי.
שפירא זחל לעבר הטנקים כדי להזעיק עזרה. פניתי לטנק הראשון אך לא נעניתי. בינתיים הבחין בי מפקד הצוות של הטנק השני, הוציא חצי ראש מהטנק ושאל לרצוני, הראיתי לו בתנועות ידיים וצעקות(עקב הראש האיום של מנועי הטנקים) שיש לנו נפגעים ואנו מוכרחים חילוץ מיידי. בינתיים התקשר כנראה מפקד הטנק ליתר הטנקים שעמדו בסביבה ושלושה טנקים באו לסייע לנו בחילוץ הנפגעים. בינתיים רצתי בשפיפות חזרה לנפגעים(כשהטנקים מאחורי ,בזחילה) והחילונו בפינויים: השתתפו : יגאל,אדם פינק,יורם,פירסט ואנוכי. יגאל ופירסט לקחו את ויקטור שנפגע ברגלו ובתחילה היה מחוסר הככרה אך לאחר מכן החל לדבר וביקש מים. הרגעתי אותו ואמרתי לו שמיד יקבל. כאשר העמסנו אותו גל גב הטנק הוא שוב איבד את ההכרה.
הטנקיסטים לצערי לא יצאו מיד לעזור לנו רק לאחר מספר דקות יצאו ועזרו לנו להכניסו לתוך הטנק. אדם ויורם פינו את אלפסי שנפצע בידו. את אלי ארמה ז"ל פינתי אני בעזרת מ"פ השריון שבא לעזרתי לאחר ניסיונות שווא של הנשמה מפה לפה, כאשר מצבו בכי רע ללא רגל ועיניו לא הביעו דבר.
לאחר שהטנקים החלו לנוע עם הפצועים, החילונו להתארגן ולהרגיע עד כמה שאפשר את החבר'ה.
בינתיים חטף המטל"ר של אום(שהיה התקין היחיד) פגז נ"ט בבטן המשגר(שהיה ריק כבר) וכנראה בזוקה במשגר המטל"ר נדלק בקצהו אך לא העיף את הטילים שהיו במשגר. יש לציין את קור רוחו של קליין המכונאי וקוניוק הנהג אשר התנהגו בצורה מופתית תחת האש וגילו יוזמה בכיבוי המטל"ר אך המטפים היו ריקים- בדרך נס כבה המטל"ר מאיליו. בינתיים ניגש צבי בראון לא הקבוצה של יגאל והגיע חוור כסיד עקב ראייתו את רגלו של אלי ארמה. הוא עמד המום וסימן עם ידו על רגלו של ארמה ששכבה בצד השביל מגואלת בדם ושאל אם היו נפגעים. סופר לו את שקרה והיה די מדוכא וסיפר לנו שכדורים רדפו אחריו עד שהגיע אלינו.
חשיכה ירדה ואנו התחלנו לארגן את האנשים והציוד. בדקנו מצבו של המטל"ר שנפגע, גרשון הגיע וצבי יצא איתו לבדוק אפשרות הסתלקות מהשטר כשאנו מתארגנים לשיירה. קוניוק גורר את קליין במטל"ר הפגוע ויגאל נוהג במטל"ר של ארמה ז"ל.
יש לציין את שתיקתו של הקשר אזולאי אף שהיה פצוע בגבו-חטף רסיס בגב. הלז ישב כמו גבר וחיכה עד שמצאנו דרך יציאה מהסוללה. נענו צפונה ואח"כ צפון מזרחה ולאחר שהגענו מתחת לתצפית האום בקוברה נתקעו במטלר"ים בחול טובעני והמטל"ר של קליין חטף עוד 2 כדורים בראי השמאלי של רכבו. לבסוף לאחר טלטולים רבים הגענו לצומת "קוברה" ומשם המשכנו בתור שיירה אל בסיס טילים שם עצרנו והורדנו את אזולאי למרפאה ואז קיבלנו את ההודעה המרה של פטירתו של אלי ארמה ז"ל.
משם המשכנו לעבר הדרג שלנו שהיה ליד דרג 404 שבעה 23:30.
10.3.1969- יום שני.
עם אור ראשון של בוקר קמנו והחילונו לטפל בכלים ואז נראו לנו בבירור הפגיעות של הרסיסים והפגזים. כשהעירו אותי ראיתי כי כל בגדי מגואלים מדם חברי וביקשתי שיביאו לי ביגוד מיונה כדי להחליף בגדים ולהתרחץ ליד העוקב. לאחר ניקוי הכלים והציוד, כתב כל אחד מכתב הביתה או לחברה ובו כתבו כולם בקיצור נמרץ שמרגישים טוב ואין מה לדאוג. רוב המכתבים נמסרו ליוסקה-נהג הליילנד המילואימניק שהיה עמנו (במקצועו היה נהג בשגרירות האמריקאית). לאחר כתיבת המכתבים הרגישו החברה שאבן נגולה מליבם.
בהמשך היום נבנו 2 אוהלים, אחד עבור המטבח והשני עבור סרג"ש. אני ישנתי על האדמה ואלי ביום השני על הליילנד. באותו הערב 10.3.1969 הלכתי לישון בשעה 19:00. 30 דקות לאחר מכן קורא לי סרג"ש. אני שואל אותו בשביל מה הוא צריך אותי כי אני כבר בשק השנינה, הוא הודיע לי כי יש הופעה של צוות הוואי בבסיסי השריון 46 וכן סרט. לא היססתי לרגע וזינקתי משק השינה והלכתי לראותם כי הופעת בידור הייתה חשובה לכולם להעלות את המורל. כשהגענו הם כבר היו באמצע התכנית. לאחר ההופעה הוסרט סרט שלא היה משהו במיוחד. גליל אחד לפני הסוף הלכתי חזרה כי העדפתי לא לבזבז את זמן השינה היקר מכל אחרי מספר ימים ללא שינה.
11.3.1969 עם השכמה, התחלנו לקפל ולארוז את כל חפצינו מכיוון שנתקלה פקודה לדלג לאיסמעיליה. כבר בשעה 10:00 היינו בדרכנו כשאנו מאגפים איגוף רציני מדרך המיתלה לצומת הג'ידי –ביר גפגפה(תדלוק) ולכוון לאיסמעיליה. אחה"צ הגענו למחנה "סופה" של השריון שם פגשנו את חוליות המודדים של הגדוד (גדוד איכון) נוסעים בקומנדקרים פתוחים וחולפים על פנינו. סימנו להם לשלום.
הסתובבנו 180 מעלות ונסענו לכוון הדרג של 403 שם נעצרו המודדים ושם פגשנום פנים אל פנים. כמובן אלה ידידי הותיקים מגדוד איכון מאז היותי בסוללת מגסו"ל. נפגשתי עם פוקה לודוויג, אלי קנה,בן יצחק המזוקן , לוין ,ברח"ד ועוד. החלפנו התרשמויות ורישומים כיוון שלא ראינו אחד את השני למעלה מחודשיים( וידנפלד ועמנואל היה אז בחופש). המודדים הובילונו כ-200 מטרים מזרחה מ403 ושם התמקמנו באותו לילה עם המודדים. בשעה 3:00 לפנות בור העירו את המודדים כדי שיצאו לכוון פורט סעיד להכין עמדות נוספות לתותחי 130 מ"מ. עוד באותו לילה הגיעו למודדים סרן קורמן אלי ידינו הוותיק משכבר הימים.
12.3.1969 יגאל קלס ואני שפירא ויתר המ.ט יוצאים לסיור עמדה כשסרג"ש מצטרף אלינו. אנו עולים על יתד כוון ע-117(יתד כוון הכי קרובה לצומת) ומושכים בעזרת מכוונים רוסיים את המדידות לאחור כך שאם נכנס לעמדה, לא יגלונו במהרה. בנינו עמדות מ2 צידי הכביש, תקענו מוטות בעמדות ולאחר מכן התקפלנו חזרה לעמדת ההמתנה שם פגשנו יתר החברה שהגיעו בינתיים.
בעת נסיעתנו לעמדת ההמתנה מגיע לפנינו ג'יפ המגד עם רס"ר רימון,רס"ר סולו ויהונתן הנשק. החלפנו מספר מילים והמשכנו לעמדת ההמתנה כשהם נעים אחרינו. שם חולקו לנו מכתבים וחבילות שי שהביאו מהגדוד והועד למען החייל של חולון.
לשלושת צוותי המטל"ר ניתנו פרסומים על גז עם 4 בלונים ספייר. המג"ד שוחח איתנו ומסר לנו פרטים על ההלוויה של אלי ארמה ז"ל עכן על מצב הפצועים לאחר שביקרם.
13.3.1969 נשארנו בדרג והתארגנו, וכך עבר היום ללא כל אירוע מיוחד אבל אז נפל דבר ובאותו יום החלטנו יגאל ואני לכתוב יחד זיכרונות אלו.
בשעה 17:30 נכנס צבי לאוהל ואומר לי :"מכיוון שאתה חת"ס היום, אז תסדר את החבר'ה למסדר כוננות יומי בעוד 15 דקות, כלומר בשעה 17:45.
איך שהחבר'ה יורדים להסתדר, מגיע גם סרן גרשון עם הג'יפ כשאין אף ידיעה בפיו. דקה לאחר מכן שהתיישב באוהל,הטלפון מצלצל ובו מודיעים לנו לפרוס בעמדה אחרת עם הכלים (כדי שיהיה טווח) ומיד יצאנו לדרך כשהקומנדקר שלנו 03 מוביל ראשון. אנו מגיעים למקום העמדה המשוער, קופצים מהרכב עם חצובה ומכוון.מציבים אותו במהירות ועם גמר הצבעתו מגיעים המטל"רים בדהירה. צבי מכניס מטל"ר אחד (של אדם) לעמדה, יגאל מכניס את מטל"רו של ברונציקי, מטל"רו של וסם בושש לבוא כנראה עקב תקלה. אנו מציבים אותם מיד על הנתונים שקיבלנו מהמפיק ואז מגיע מטל"רו של אוסם. אני עוצר אותו ושולח אותו לעבר העמדה שלו כשיגאל מכוונו לבפנים אך עקב העיכוב יגאל מודיע כי הוא מוכן עם 2 כלים לירי מיידי. מייד קיבלנו פקודת אש עם קיפול מיידי לאחר הירי. יגאל נתן את פקודת האש למטל"רים והם החלו מורידים את הקטיושקלך לעבר המטרה- מחנה צבאי בפרברי איסמעיליה.
ברוצוקי יורה ראשון אך יצא לו רק 12 קטיושות ואילו אדם שהחל 2 שניות אחריו הוריד 30 קטיושות ונותרו לו רק 2 במשגר. תוך דקה, בעוד הקטיושות באוויר וטרם הגיעו ליעדיהם התחלנו בתנועה לעבר הדרג שלנו בעדו אנו רואים פתאום הבהק עצום של התפוצצויות במקום מרוכז אחד.
כ-300 מטר לפני גבעון, פגש אותנו סרג"ש והודיע לנו כי יתכן ונפרוס עוד פעם כך שצריכים להכין ולטעון את המשגרים. אך בסופה של יום לא פרסנו שנית. עוד באותו ערב קיבלנו דיווחים כי פגענו יפה וצוינו על כך.
14.3.1969 יציאה לעמדת המתנה למשך היום. הכל עובר בשקט. אוכלים ארוחת צהריים בהמתנה כשאני הטבח הראשי סרג"ש איש ההמבורגרים. הכינונו כל מיני תבשילים ממנות הקרב. כך עבר יום שישי בשקט ובשלווה כשזכינו אפילו לעשות קידוש ולאכול לחמנייה טרייה בדרג.
15.3.1969 בשבת שוב חזרנו לעמדות המתנה ושוב לא עשינו דבר, ישנו, שיחקנו כדוריד וכדורגל. אכלנו ארוחת צהריים כשפה אני לא נוטל את שרביט הבישול אלא סרן גרשון לוקח על עצמו להכין סטייקים והמבורגרים. אני כמובן לא אכלתי כיוון שבושל בשבת. גם יום זה הסתיים בשקט. כך עברו להם הימים עד לתאריך ה-18.3.1969.
כשהגענו למחנה גבעון חיכה לנו צבי בר-און עם הקומנדקר והודיע לנו את הבשורה הטובה שאנו מתקפלים לגדוד ואכן ב19.3.1969 הגענו בשעות הבוקר לגדוד,החזרנו ציוד ויצאנו ל"אפטר".



ספרים/גליונות:
שם מספר
מלחמת ההתשה מערכי שעורים מבצעים שונות 676 חיפוש

סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT