ספריית בית התותחן, איגרת אישית לפעילי החנוך ערב בנושא מערכת קדש מסגרת רעיונית,


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
כותר: איגרת אישית לפעילי החנוך ערב בנושא מערכת קדש מסגרת רעיונית
מספר הכותר: 693
מוציא לאור: קצין חינוך ראשי ענף תרבות משנה (עברית): תשל"טמשנה (לועזית): 1978
סיווג: חוברת 
סוגה-ג'אנר: צבא ובטחון 
מפתח (Index): בחר
תקציר/הערות: מבצע תושיה 
לרשימת ההישגים של מערכת-סיני יש מקום, לצרף גם הישג נוסף - את האפיזודה המופלאה של הצלת יהודה פורט-סעיד, בעיצומה של המלחמה, כאשר הכוחות האנגלו-צרפתיים זה אך נחתו בפורט-סעיד ובעיר עצמה עדיין ניטשו קרבות-צליפה.

לעיר הכבושה, ההרמה חיילים, חוליות משמר וערב-רב של עיתונאים, צלמים ושדרים, חדרה חוליה ישראלית בת שלושה אנשים, שלבשה מדים אר ללא כל סימני זיהוי ותגי-יחידה: ליובה, אברהם, וטומי.

משימתם של השלושה הייתה - להבריח מפורט-סעיד את הקהילה היהודית, בטרם תהיה בה ידם של הערבים המקומיים ששנאתם לזרים בכלל וליהודים בפרט, לובתה על ידי ניצחונות צה"ל בסיני.

משערכו השלושה סיור מוקדם - כמעט ונואשו ממשימתם. הקהילה היהודית, שמנתה כ-250 נפשות הייתה מרוכזת כולה בלב הרובע הערבי אשר אף עתה, לאחר הכיבוש האנגלו-צרפתי, היה מצודה של הלאומנות הערבית, שם נמשכה ההתנגדות לכובש ופטרולים מזוינים של הצבא הבריטי והצרפתי לא ההינו לחדור לתוכו.

החוליה התמקמה בוילה ריקה בפורט-פואד (בגדתה המזרחית של תעלת סואץ) ולאחר שהוצב מכשיר הקשר וטומי, האלחוטאי, יצר קשר עם הארץ - הסתננו ליובה ואברהם לתוך הרובע הערבי. באמצעות מספר צעירים יהודים, עמם קשרו שיחה בבית הכנסת, העבירו ידיעה לפרנסי הקהילה על תכנית הבריחה לישראל דרך מדבר סיני הכבוש בידי צה"ל. אך הללו נבהלו מההעזה שבתכנית והקשר רותק.

שוב חדרו ליובה ואברהם אל הרובע ויצרו קשר חדש: צעיר כבן 20 בשם יעקב-זיק שנתמלא התלהבות לתכנית והקדיש עצמו (ואת אופניו - אמצעי הקשר היחידי שפעל אז בעיר) להגשמתה.

ב-11 בנובמבר הבריקה החוליה לארץ כי התכנית המקורית מסובכת מדי לביצוע ושאלה אם ניתן לפנות את יהודי פורט-סעי בדרך הים. במהרה באה התשובה:
"מכינים סירת דייג גדולה".
וב-14 בחודש בא עוד מברק מן הארץ:,"חיל הים ישלח שתי ספינות. האנשים צריכים להיות מוכנים, עם מינימום של מטען".

בנמל חיפה הוקמה יחידה מיוחדת ל"מבצע תושייה" - שם הצופן שניתן לפעולה - ושתי ספינות הוכשרו בחיפזון לתפקידן: הן צובעו מחדש וניתנו להן שמות איטלקיים טהורים - "קאסטלו ריוו" ו"סטלה מאריס", הוטענו עליהן שמיכות, מזון ומים ועל ירכתיהן נפרש אברזין למקרה שירד גשם. שתי הספינות הפליגו ליפו ומשם נתלוו על-ידי טרפדת שנפרדה מהן רק במרחק 20 מילין מפורט-סעיד.

בפורט-סעיד עצמה כבר שררה תחושה של "ערב-מבול". היה ברור שהכוח האנגלו-צרפתי יפונה תוך זמן קצר. הכרחי אפוא, לבצע את "תושייה מיד...
ב-16 בנובמבר הגיעו שתי הספינות לפורט-סעיד והטילו עוגן מחוץ לנמל.

אות יום, בטרם נכנס עוצר-הלילה לתוקפו, כונסו המועמדים לעליה במועדון הקהילה, שם יבלו את לילם האחרון על אדמת מצרים. רועדים מקור ומפחדים הם ישבו על מזוודותיהם הדלות, בלתי-מאמינים כי אבן יתרחש הנס.

אבל עם דמדומי-שחר נעצרו לפני בנין המועדון משאיות ובראשן - הג'יפ של החוליה. המזוודות והאנשים "נחטפו" והועלו על המשאיות ותוך דקות היו אלה טעונות ומוכנות לדרך. ברגע האחרון נזכרו במספר משפחות יהודיות שמשום מה לא הגיעו למקום הריכוז - ואלה נאספו מבתיהן.

כשהגיעו המכוניות לנמל, כבר עגנו שם שתי רפסודות, וגם שתי הספינות נכנסו בלילה לנמל והמתינו במרחק-מה מן הרציף. האנשים והמטען הועלו לרפסודות, אלו קרבו לספינות - וב-6 בבוקר כבר תם הכול. ספינות הדיג החלו מתמרנות בין שלדי האניות הטבועות בנמל, אל פתחו.

מחוץ לנמל התרגשה רוח עזה, הגלים גברו וכשמחלת-הים תקפה את הנוסעים - נעלמה הרגשת החגיגיות מלבם. אנשי חיל הים טיפלו בנוסעיהם כאחיות עדינות;
הם אפילו בישלו מזון מיוחד לתינוקות וליונקים שבין הניצולים, שאמותיהם היו חולות מכדי לטפל בהם.

בבוקר ה-18 בנובמבר נקשרו הספינות אל רציף חיל הים בחיפה.
כותרים נוספים המשוייכים לכותר זה
סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT