ספריית בית התותחן, מור"ק דגניה,


עמוד הבית
חיפוש בקטלוג
תוצאות חיפוש אחרון
שעות פתיחה
המנוי שלי
חיפושים קודמים
סל מועדפים
שאל את הצוות
כותר: מור"ק דגניה
מספר הכותר: 714
מוציא לאור: מרכז מידע למורשת חיל התותחנים- בית התותחן
סיווג: חוברת, חוברת 
סוגה-ג'אנר: צבא ובטחון, צבא ובטחון 
מפתח (Index): בחר
תקציר/הערות: הקרב על הדגניות - מלחמת העצמאות

מסרות השיעור:

1. לתאר את המערכה בעמק הירדן בכלל ואת הקרב על הדגניות בפרט, במאבק לבלימת הצבא הסורי הפולש לארץ ישראל (מאי 1948).

2. להבליט את חלקה של "ההתיישבות העובדת" ומגני הישובים העבריים, בבלימת צבאות-ערב הסדירים בפלישתם לא"י.

3. להדגיש את ערכי-הלחימה של דור לוחמי תש"ח, כפי שבאו לידי ביטוי בקרב על הדגניות.

1. דגניה - "אם הקבוצות"

א. 70 שנה (1979-1909) ליסוד דגניה

בשנת 1978 ימלאו 100 שנים מתחיל? ההתיישבות היהודית החדשה בארץ-ישראל. כהמשך למועד זה יה -ל ב - 1979 מועד אחר : 70 שנה להקמתה
של דגניה - "אם הקבוצות".

מעטים הם הישובים שכתר הראשוניות נפל בחלקם. כזו היא פתח-תיקוה - "אם המושבות" וכזו תל-אביב - "העיר העברית הראשונה". גם בחלקה של דגניה נפל כבוד זה. בדגניה הוגשם לראשונה רעיון הקיבוץ הלכה למעשה.

ב. חוות כינרת ויסוד דגניה -

הזדמנות ראשונה להקים קבוצות שתופיות ניתנה לחלוצים הסוציאליסטים
בשנת 1908. ההסתדרות הציונית החליטה להקים בארץ ישראל שלוש חוות חקלאיות להכשרת פועלים ועובדי או-מה. כך קמו שלוש חוות : בן שמן,
חולדה וכינרת. אחת ההוות, כינרת, אוישה בפועלים סוציאליסטים, מהם
שניסו כבר להקים קומונה באופן עצמאי. במהרה הפכה חוות כינרת לחווה
תוססת ופעלתנית. כמפקח על החווה מונה משגיח בשם בראמן. עד מהרה
פרץ סכסוך בין המשגיח ובין הפועלים, שהיו מסוכסכים עמו בשאלות אידיאולוגיות ובפרט בשאלת העבודה הערבית (החלוצים לא הסכימו
שפועלים ערבים, ששכרם-זול יותר, יעבדו במקום היהודים). החלוצים תבעו
ממנהל המשרד הארצ-ישראלי, ארה..ר רופין, לפטר את המשגיח. כפשרה
החליט רופין לחלק את שטח החווה לשניים ולאפשר לחלק מהפועלים להקים
בחלק המזרחי, שמעבר לירדן, ישוב עצמאי משלהם. בדצמבר 1909 עלתה
קבוצת המתיישבים על הקרקע, במקום בו שכן בעבר כפר ערבי בשם
אום-גוני, והקימו משק שיתופי בשם דגניה.
. פלישת הצבא הסורי לארץ-ישראל

א. יעדי הפלישה הסורית לא"י - כיבוש משמר הירדן

ארבעה צבאות ערבים פעלו במהלך המלחמה בחזית הצפון. בצפון-מערב פעלו הלבנונים, מדרום מערב פעלו כוחות קאוקג'י וממזרח פעלו הצבא העירקי והסורי. מטרתם העיקרית של הסורים הייתה לנתק את הגליל, ובפרט את "אצבע הגליל" משטח מדינת ישראל. כמטרה ראשונה לכיבוש בחרו הסורים את עמק הירדן ובפרט את הדגניות. כיבוש הדגניות היה פותח לסורים את הדרך לעמק יזרעאל ולגליל, לטבריה ולצפת, שנפלו בידי "כוחות ההגנה" ב - 18 באפריל 1948 וב - 10 במאי 1948.

לאחר כישלונם בדגניה שינו הסורים את יעד התקפתם ופנו לעבר המושבה משמר-הירדן.
ההתקפה על משמר-הירדן נפתחה ב - 6 ביוני 1948. הסורים ריכזו כוחות גדולים להתקפה זו אך לא הצליחו אותו יום לכבוש את המושבה הם נאלצו לסגת ולהתארגן. למקום הגיע כוח מחטיבת "עודד", שהייתה מופקדת על הגזרה. הכיח, שלא היה עדין מגובש ומאומן, נאלץ לעמוד יחד עם קומץ אנשי משמר-הירדן מול הצבא הסורי הסדיר. ב - 10 ביוני 1948 השלימו הסורים את ריכוז כוחם, שכלל גם משוריינים וטנקים, וצלחו את הירדן. ההתקפה החלה עם שחר והסתיימה עד לצהריים, כאשר הכוח הקטן שבמושבה נאלץ להיכנע וללכת בשבי הסורי. רק אחדים הצליחו לברוח, להגיע לכוחותינו ולספר את אשר קרה. יחד עם ההתקפה על משמר-הירדן החלו הסורים תוקפים את קיבוץ עין-גב בחוץ המזרחי של הכינרת.

ב. מבצע "ברוש" - כשלון הניסיון להוצאת הסורים במשמר-הירדן

השלב השני, והאחרון, בגזרה הסורית היה שלב ניסיונות התקיפה של כוחותינו, שעד אז הסתפקו בבלימת הסורים. התקפת כוחותינו התרחשה במהלך קרבות "עשרת הימים". מצבו של הכוח היהודי בגזרת הגליל המזרחי חייב הקצאת משאבים וכוחות לדחיקת הסורים מראש-הגשר שלהם במשמר-הירדן. כך תוכנן מבצע " -ברוש", שעל פיו היה כוח של חטיבות "כרמלי" ו"עודד" צריך לצלוח את הירדן ולכבוש את בית המכס, שהיה עמדה סורית חשובה. על ידי כיבוש בית המכס היו כוחותינו מנתקים את ראש הגשר הסורי מבסיסו ומונעים הזרמת תגבורת אליו. חלק זה של המבצע לא עלה יפה. הניסיון להקים גשר נייד על הירדן נכשל והפשיטה לבית המכס בוטלה. למחרת הניסיון הצליחה (10.7.48) פתחו הסורים בהתקפת נגד, במטרה לפרוץ לעבר ראש פינה. כוחותינו בלמו אותם והסבו להם אבדות רבות גם בימי הקרבות הבאים, עד להפוגה השנייה (18.7.48), ניסו הסורים לשפר את מאחזיהם, אך נכשלו. עם בוא ההפוגה הופסקו למעשה הקרבות בגזרה הסורית ונוצר מצב של סטאטוס-קוו, ששונה רק עם חתימת חוזה שביתת הנשק ישראל-סוריה (20.7.48), שבמהלכם נסוגה סוריה לגבול הבין-לאומי, ומשמר-הירדן פורזה.

3. המערכה בעמק הירדן (17.5.48-15.5.48)

א.ראשית המערכה - 15 במאי 1948

קרבות עמק הירדן החלו עם תחילת הפלישה בשבת 15.5.48 . בשעה 00 :07 כבר ראו מגיני דגניה את טור השריון הסורי הנע מוואדי אל- חמה לכיוון עמק הירדן. אותו זמן החלה הפגזה לעבר שער הגולן בשעה 0730 הגיעו הסורים לגבעת תל-אל-קסר, ממזרח לעיירה הערבית הנטושה צמח, כאן התבססו הסורים. היעד הבא של הטור המשוריין הסורי הייתה ה"קנטבריה" (בית הסגר לבעלי חיים חשודים במחלות, שהוקם על ידי האנגלים). מאז הבוקר הספיקו כבר הלוחמים הספורים שהיו ב"קנטבריה" לסגת לעבר צמח. הסורים, שלא ידעו שהמקום נטוש, החלו מפגיזים את מחנה ההסגר. כעבור ומן קצר נכנסו הסורים גם למחנה הצבאי הנטוש סמוך ל"קנטבריה".

ב. התקפה ראשונה על צמח - 16 במאי 1948

למחרת (16 במאי 1948) נמשכה ההתקפה הסורית, כשיעדם עתה היא צמח.
הסורים התפרסו על גבעת תל-אל-קסר והחלו מפגיזים את צמח, בה ישב כוח מגן יהודי בסדר גודל של פלוגה. עיקר האש הסורית רוכז לעבר בנין תחנת הרכבת של צמח ולעבר בסטין (שכונה מדרום למסילת הברזל, אחר הצהריים הגיעו הסורים לבית הקברות היהודי סמוך לצמח.
בהמשך ניסו לתקוף את המקום, וטנק, שניסה להתקרב לבתים הקיצוניים, נפגע ונעצר. לאחר הטנק ניסתה מחלקת רגלים סורית לפרוץ לצמח. כשנכנסה המחלקה לטווח האש של מגיני צמח החלו אלה יורים בסורים והודפים אותם

ג. הפגזת צמח, מסדה ושער הגולן

ביום ב' ה - 17 במאי 1948 לא ניסו הסורים להתקדם בשטח, הסורים העדיפו, תחת זאת, להתבסס בשטחים שכבשו ביומיים הקודמים ולהיערך להמשך ההתקפות. פעילותם ההתקפית הסתכמה בהפגזות של הגזרה כולה, עד כמושבה כינרת, במטרה ל"רכך" את האזור. בפרט פעלו הסורים נגד קיבוץ שער - הגולן, אותו הפגיזו קשות. גם מסדה השכנה ספגה כמות אש רצינית.
חיל-האוויר הסורי נכנס אף הוא לפעולה ומטוסיו החלו מפציצים את יישובי העמק - הירדן.
בתגובה הפציצו מטוסינו את ריכוזי האויב בתל-אל-קסר (תל קציר) ואת הכפר תארב השוכן בתוך סוריה.

4. הקרב על צמח

א. הפגזה עם שחר - מפקדי הפלוגה נפגעים

הקרב ב - 18 במאי 1948 נפתח בשעה מורדמת מאוד. בשעה 30 :04 (עם שחר) החלה הרעשה כבדה לעבר צמח. ההפגזה נועדה להממם את המגינים בעיירה לפני ההתקפה המכרעת. כ - 30 תותחים השתתפו בהפגזה. לאחר כמה דקות החלו 10 טנקים סורים נעים לעבר המשטרה. במהלך ההפגזה נפגעו כל מפקדי הפלוגה בצמח והכוח נוהר ללא פיקוד. בשעה 00 :06 נפגע ויצא מכלל שימוש אחד משני תותחי השדה הקטנים שהיו בידי המגינים. מגיני הקטע בו עוצב התותח היו חשופים עתה לאש האויב ונאלצו לסגת לתוך העיירה עצמה. גם מגניי תחנת הרכבת נאלצו לסגת, בשעה 30 :06, ולהצטרף לחבריהם שהתבצרו במשטרה וברחובות צמח. הנשק הכבד היחיד שנותר עתה בידי הפלוגה שבצמח היה מכונת ירייה מסוג "באזה". כל עוד פעלה מכונת הירייה החזיק הכוח במשטרה מעמד ומנע את הסורים מלהסתער. הערבים שבו עתה לשיטתם המקורית. הם החלו מפגיזים את בתי צמח ופיצחו בכך את העמדות הכוח היהודי. בעיירה לא ניבנו עמדות חפורות באדמה והכוח היהודי התבסס בבתים. עתה היו עמדות אלה הרוסות. נוסף לחסרונן של עמדות חפורות, לא היו תעלות קשר בין העמדות ואי אפשר היה לקיים קשר רצוף תחת ההפגזה הסורית.
המחסור בנשק חודר שריון לא אפשר למגני צמח לעשות הרבה מול הטנקים הסורים, שתמרנו מדרום- מערב לצמח במטרה לנתקה מדגניה ולכתרה.

ב. הנסיגה רבת האבדות מצמח

במשך שעות הבוקר הלך מספר הפצועים יגדל. בשעה 30 :07 יצאה גם מכונת הירייה מכלל פעולה והמגנים נותרו עתה רק עם מקלעים ורובים, חסרי אונים כמעט - מול הטנקים הסורים, שהחלו מכתרים את העיירה. בשעה 00 :08 נכנסו הטנקים הראשונים לרחובות צמח. ממקום זה חלשו הסורים על הדרך היחידה המובילה מדגניה א' לצמח ולא אפשרו לשלוח תגבורות למקום. הקרב נמשך ומפקדים ולוחמים נוספים נפגעו ובהם גם סגן מפקד הגדוד שהגיע עם תגבורת זמן קצר קודם לכן. הוא נשאר בשטח למרות פציעתו הקשה ,והמשיך לפקד וללחום. ב - 30 :08 החלה נסיגה מצמח. דרך הנסיגה הייתה קשה עבור הנסוגים. הם היו צריכים לזחול בשטח מישורי פתוח ללא מסתור, כשאש האויב, הנמצא מעליהם, רודפת אחריהם והופכת אותם למטרות חיות.
אחדים מהנסוגים ניצלו במקרה, משום שנעו קרוב מידי לסורים שלא הצליחו לטווח אליהם את תותחיהם או שלא הבחינו בהם. אחרים שנפצעו, שכבו שעות בשדה מוסתרים ע"י קוצים. רק חלקם הצליחו לבסוף בחסות החשכה, להגיע אל דגניה א'.

הקרב על דגניה א' - בטרם קרב

א. פינוי ילדי עמק הירדן

עם כיבוש צמח הייתה דגניה א', באופן טבעי, המטרה הבאה של הסורים, אולם התקפתם של אלה לא באה מיד באותו יום. בהמשך הבוקר של ה - 18 במאי 1948 הסתפקו הסורים בשליחת מטוסי תצפית מעל ליישובי עמק הירדן. עקב חומרת המצב פונו ילדי יישובי עמק הירדן לישובים העורפיים יותר. אחר הצהריים התחדשה ההפגזה על שתי הדגניות ובעיקר לעבר שער הגולן ומסדה. מטוסי האויב חגו שוב מעל לישובים והטילו הפעם כרוזים, שקראו לתושבים להיכנע.
אחר כך הטילו המטוסים הסורים גם פצצות בעקבות הכרוזים. לאחר הלם ראשוני שאחז בכל למראה הנסיגה מצמח, החלו הכול נערכים לעמידת מגן מול ההתקפה שהפכה עתה לוודאית.
מטוסי האויב החלו בינתיים לפעול גם נגד דרכי התחבורה לדגניה א' ובפרט הפציצו את הכביש מהמושבה כינרת ליבניאל. בין השאר נפגעו גם כמה מכוניות שהובילו את הילדים המפונים.

ב. ניסיון נפל לכבוש בחזרה את צמח

בשעות אחר הצהריים נעשה גם ניסיון מצד כוחותינו להשתלט שוב על צמח. פלוגת תגבורת מחטיבת "יפתח", הגיעה לדגניה א', כשהיא חמושה וערוכה לקרב. בליל ה - 18 למאי 1948 יצאה הפלוגה, יחד עם כמה כוחות תגבורת אחרים שהגיעו לאזור אל משטרת צמח. הכוח הצליח להתגנב למבואות העיירה ולכבוש את בית הספר ליד המשטרה. כאשר נעשה ניסיון לכבוש את המשטרה עצמה, הסתבר שהאויב כבר נערך להגנה עליה. הכוח נתקל באש מכונות ירייה וטנקים ונאלץ לסגת.

ג. פינוי מסדה ושער הגולן

עם כשלון ההתקפה על צמח נטשו מגיני שער הגולן ומסדה את יישוביהם. הערבים כבשו את המקום, ומשנעשה ניסיון, כעבור כמה שעות, לשוב למקום כבר היה הדבר מן הנמנע. מיד החלו במעשי הרס ושוד ביישובים אלו, שגברו כעבור יממה, לאחר כשלון הסורים בקרב על דגניה.

במשך יום ה - 19 במאי 1948 נמשכו ההפצצות על הדגניות, במגמה ל"רכך" את ההתנגדות לקראת ההתקפה עצמה. גם המושבה כינרת הופצצה מהאוויר ע"י הסורים. כגמול הופיעו מטוסי
חיל האוויר הישראלי נגד משטרת צמח ונגד הארטילריה הסורית במקום. כתוצאה מהתקפה אווירית זאת שותקה חלקית אש הארטילריה הסורית.

ד. משלחת חבוי דגניה יוצאת לתל-אביב

חומרת מצבה של דגניה הניעה את חבריה לשלוח משלחת לתל- אביב כדי לבקש תגבורת, מכונות ירייה ותותחים להגנה על דגניה. שלושה אנשים, ובראשם יוסי ברץ, ממקימי דגניה, יצאו בבוקר ה - 19 למאי 1948 והגיעו לתל- אביב לפנות ערב. כאן נפגשה המשלחת עם ראש הממשלה דוד בן גוריון. לפניו שיטחו אנשי המשלחת את פרטי המצב הקשה ודרשו תותחים ותגבורת. תשובת בן גוריון הייתה, אין די תותחים, אין די אווירונים. חסרים אנשים בכל החזיתות. המצב חמור מאוד בנגב, חמור בגזרת ירושלים, בגליל העליון. החזית היא בכל רחבי הארץ ואין לנו אפשרות לשלוח תגבורת. המשלחת לא השתכנעה מדברי בן גוריון וניסתה לשוב ולשכנעו. בשעה 00 :23 בערך קיימה המשלחת ישיבה עם קצין המבצעים יגאל ידין. על השיחה מספר יוסף ברץ : "ואז פנה אלי מפקד מבצעים בדברים פשוטים כדבר איש אל רעהו "יוסף" אמר " אינני יודע מה יוכל להבטיח לכם בן גוריון. המצב ידוע לנו למדי. אין מוצא אחר אלא לתת לערבים להתקדם עד כדי 20 -30 מטר משערי דגניה ואז להלחם פנים אל פנים עם כלי השריון."
התחלחלתי : יגאל! פניתי אליו האומנם אפשר לסכן כל כך את המצב, לתת להם להתקרב עד לשער דגניה? כן אמר אין ברירה. זה אומנם אמצעי מסוכן מאוד אולם זוהי הדרך היחידה."

6 . הקרב על דגניה א'

א. "יום סטלינגרד" - ה - 20 במאי 1948

יום ה - 20 במאי 1948 זכה להיקרא בפי הברי דגניה א' בשם "יום - סטלינגרד". כזכור הייתה סטלינגרד המקום בו נשבר הצבא הנאצי בחזית הרוסית במלחמת העולם השנייה. עמידתם של מגני סטלינגרד והצלחתם, יחד עם החור" הרוסי הקשה, חרצה את גורל המערכה בין בריה"מ וגרמניה והחישה את התמוטטות הצבא הגרמני, בדומה לכך היה קרב ה - 20 במאי בדגניה בעל חשיבות מכרעת, וקבע את גורל המערכה 'גל עמק הירדן. הצלחה סורית לכבוש את הדגניות הייתה מביאה את הסורים להשתלטות מהירה ובלתי נמנעת על עמק-הירדן כולו ולסיכון הגליל היהודי. כפי שיוברר ממהלך הקרב היו עוד כמה נקודות דומות בין קרבות סטלינגרד וקרב דגניה, ואין לשכוח שרוב חברי דגניה היו יוצאי רוסיה . בהם פרטיזנים שנלחמו בסטלינגרד שש שנים קודם לכן (קיץ 1947).

ב. טנקי "רנו" סוריים - בשער דגניה

התקפת הסורים החלה בשעה 0335, מכונת הירייה של האויב בחלה יורה לעבר דגניה. לאחר זמן קצר הצליחו חברי המשק להשתיק את המכונה, אולם כעבור כמה דקות החלה אש ניתכת מכל העברים. פגז טנק פגע האחת העמדות ופצע שני מגנים. במשך כמחצית השעה התנהל קרב יריות. סמוך לשעה 0400 נראו שני טנקי אויב מב-וג "רנו" מתקדמים לעבר דגניה. הראשון התקדם לעבר השער השני למרכז תעלת המגן של הקיבוץ. מאחורי שני הטנקים הללו נעו עוד ארבעה טנקים ומשוריינים. הטנק הראשון הצליח לפרוץ אץ הגדר הראשונה ופנה דרך פרצה ועבר את הגדר השנייה, הוא הצליח להגיע עד התעלק הראשונה.

ג. עם "בקבוקי מולוטוב" - כנגד הטנקים הסורית

הטנק הגיע עתה למרחק של כ - 50 מ' מחדר האוכל. "לכאורה", מספר חבר דגניה, שהיה בין מחסלי הטנק , "נדמה היה כי הכול אבוד, אני נשלחתי מצד אחד וחבר שני מצד אחר, והיטלנו בטנק בקבוקי מולוטוב ויכולנו לו. הטנק 'גלה באש על אנשיו". ואכן, מגני דגניה השכילו להשתמש נגד טנקי האויב בנשק פרטיזאני -וסי ידוע, שהופעל לראשונה בסטלינגרד - "בקבוקי מולוטוב". בקבוקים רגילים אלה, המוצאים חומר נפץ דליק הבוער בנקל, הם נשק פרימיטיבי אמנם, אך יעיל מאוד במצבים מעין אלה. כאשר לרשות המתגונן אין נשק אנטי-טנקי יעיל הרי
"בקבוקי מולוטוב" היינו אמצעי נואש אחרון כמעט לעצירת טנקי האויב. הסיכון שבנשק זה רב מאוד. טווח יעילותו קצר, שכן קשה לכוונו מרחוק. טווח הזריקה קצר ועל הזורק לחשוף את עצמו מול הטנק. במקרה זה הצליחו "בקבוקי המולוטוב" של שני המגנים לבלום את הטנק. אמנם בתחילה הצליח הטנק הבוער לירות כמה פגזים, אך כמה "בקבוקים" נוספים הציתוהו לגמרי.
טנק סורי נוסף, שנע מאחורי הטנק השרוף נתקע. המגנים ירו בו ו"חיסלו" את צוותו. טנק זה נותר עד עצם היום הזה בדגניה כעדות לקרב. בינתיים התקדם הטנק השלישי לעבר הפרדס. שוב השתמשו מגני העמדה אליה התקדם הטנק ב"בקבוקי מולוטוב", ופגעו בשרשרותיו. הטנק החל להידלק וצוותו יצא ממנו וניסה להימלט. כעבור דקות ספורות כבתה האש בטנק זה והצוות הצליח לשוב אליו ולהימלט חזרה לכיוון עיקר הכוח הסורי. יתכן שהצליח להגיע חזרה. הטנק הרביעי ננטש אף הוא ע"י צוותו ונלקח, פגוע קלות, שלל ע"י כוחותינו. הוא שימש מאוחר יותר את החטיבה המשוריינת של צה"ל (חטיבה 8) בקרבות הרבים שלה. בלימת טנקי האויב הביאה לשבירת ההתקפה הראשונה על דגניה א'. הסורים נסוגו להתארגנות.

ד. התקפת חי"ר סורי - בחיפוי טנקים

בשעות הצהריים המוקדמות החל גל הסתערות השני. הפעם שינו הסורים את שיטת התקפתם.
הטנקים לא ניסו הפעם לפרוץ לתוך הקיבוץ אלא הסתפקו בחיפוי באש תותחים ומקלעים מטווח 150 מ' (הפעם נזהרו שלא להיכנס לטווח 'בקבוקי המולוטוב"). בחסות הפגזה זו ניסה חיל-הרגלים הסורי להתקדם לתוך דגניה א'. מגיני דגניה ב', שהבחינו בהסתערות, פתחו באש רובים ומקלעים על הסורים ועצרו את התוקפים.

ה. הסתערות שלישית על דגניה א'

אחר הצהריים ניסתה מחלקת תגבורת מעמק-יזרעאל להגיע לדגניה. אחדים מהם נפגעו בניסיון והאחרים הצליחו להגיע. בואם עודד את המגנים, שהיו עייפים מאוד אחרי ההסתערות השנייה של הסורים. בכוחות משותפים קידמו המגנים את גל ההסתערות השלישי, שנערך אחר הצהריים. הסורים הגיעו סמוך לגדרות כמשק אך נהדפו תוך אבדות כבדות, זה היה למעשה סיום המערכה על דגניה א'. הסורים נסוג - מהקבוצה והתרכזו באחותה - דגניה ב'.

ך. הקרב על דגניה ב'

א. שתי פלוגות חי"ר בחיפוי 8 טנקים - עולות על דגניה ב'

עוד בטרם הספיקו אנשי דגניה א' להתאושש מ"יום סטלינגרד", שהתקבל
במשקם ובבתיהם, כבר החלה המערכה בקיבוץ השכן - דגניה ב'. הסורים שאפו
לכבוש לפחות את אחת הדגניות, לאחר ש ,תודיעו בגאווה רבה ב"רדיו דמשק" על
כיבוש דגניה והריסתה. הם לא העזו לשוב ולתקוף את דגניה א' וניסו את מזלם
באחותה הקטנה. לכאורה נראה היה שמלאכתם תהיה הפעם קלה יותר. בדגניה ב'
היו פחות לוחמים, וחלק ניכר מתחמושתה נוצל בהדיפת ההתקפה על דגניה א'
(ובפרט בלחימה נגד כוחות רגליים סורים. שניסו לפרוד בשעות אחר הצהריים).
לשם כיבוש דגניה ב' הטילו הסורים לקרב שתי פלוגות חי"ר בסיוע 8 טנקים
ושריוניות, שהחלו מפגיזים את המשק. היו אלה רגעים קריטים ביותר למשק
ולגזרה כולה.

ב. הנאפוליונצ'יקים - מגיעים לעזרה

כזכור, ניסתה משלחת מדגניה א' להשיג תגבורת ארטילרית מתל-אביב ב - 19 במאי 1948.
במקביל, תבע משה דיין, שמונה אותו זמן למפקד גזרת הדגניות, בלי הרף לשלוח לדגניה תותחים. בזמן ההתקפה על דגנית א' כבר נעו שני תותחי-הרים בקוטר 65 מ"מ, בעלי טווח קצר. הפעלתם נתקלה בקשיים מאחר שהם הגיעו ארצה ללא מכשירי-כיוון, וצוות הסוללה לא היה בקי בהפעלתם. בכל זאת הייתה תקווה שלהופעתם תהיה השפעה מהממת על הסורים. התותחים
ב. ערכי הלחימה בקרב על הדגניות

בקרב על דגניה בא לידי ביטוי ההבדל הכמותי (לטובת הערבים) והאיכותי (לטובתנו) באופן חריף. לסורים היה יתרון כמותי בולט באנשים, בעוצמת-אש, בטנקים ובתותחים. מול כמה פלוגות חיילים סדירות עמדו כ - 60 לוחמים, שבידם נשק קל (נק"ל, רובים ומקלעים בלבד. כמר כן הופעלו "בקבוקי - מולוטוב" ושני תותחים מיושנים. למרות תנאים קשים אלה נהדפה ההתקפה על דגניה.

בקרב על דגניה באו לידי ביטוי ערכי הלחימה הבסיסיים של צה"ל כגון : יוזמה, תושייה ואלתור, אותם גילה מפקד התותחנים, שבלי אמצעי כיוון הצליח להפגיז את הסורים. אומץ לב, שגילו הלוחמים שזרקו "בקבוקי - מולוטוב" בטנקים הסורים וגילויים רבים של אחוות לוחמים. טיפול בנפגעים וחילוץ פצועים.

ג. הקרב על הדגניות כסמל לעמידת הישובים

הקרב על הדגניות, הפך לסמל - לעמידתם של אלפי לוחמים מגנים - בישובים ובקיבוצים, אל מול צבאות ערב הפולשים. מגני דגניה (מול הצבא הסורי), כמגני מלכיה (מול הצבא הלבנוני ו"צבא ההצלה" של קאוקג'י), כמגני גשר (מול הצבא העירקי), כמגני גוש עציון (מול הלגיון הירדני), כמגני נגבה, יד מרדכי וניצנים (מול הצבא המצרי), כמגני שאר הישובים - תרמו במאבקם ובלחימתם תרומה מכרעת לבלימת צבאות מדינות - ערב הפולשים, ולניצחון צה"ל במלחמת העצמאות.
 
כותרים נוספים המשוייכים לכותר זה
סוג
ע"י
תאריך
משקל

האתר פותח בטכנולוגיית BuildaGate ע"י חברת IP-DOT